בית הלוי חלק א קכ

ולומר דהך ועשה הוי מעשה זוטרתי אבל בלא מעשה כלל פטור אבל בהא דפטרינן לשאב"מ ממלקות הא הוי הטעם משום דלא דמי ללאו דחסימה דגבי לאו זה הוא דכתיבא מלקות וילפינן הכל מיניה ומש"ה כיון דר"ע יליף מנשבע ומקלל דחייב בהו מלקות אע"ג דאינם דומים ללאו דחסימה דהרי אע"ג דבהו איכא מעשה זוטרי דעקימת שפתיו מ"מ הא אינם דומים לחסימה דחסימה הא הוי מעשה גמורה ושפיר ילפינן מדחייב בהו מלקות דלענין מעשה לא צריך כלל דומיא דחסימה וממילא חייב גם בלא שום מעשה דמהיכא תיתי דצריך מעשה זוטרי כיון דגם מעשה זוטרי לא הוי דומה לחסימה דחסימה הא הוי מעשה גמורה ועי' במס' מכות דף י"ג דקאמר ר' ישמעאל דחייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים ומפרשינן טעמי' דכתיב אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה והפלה ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר והפילו השופט הוי אומר הפלאה זו מלקות פי' וכיון דכתיב כל דברי התורה הוי גם מיתות ב"ד בכלל ופריך א"ה חייבי עשה נמי ומשני לא תשמור כתיב ופריך א"ה לשאב"מ נמי ומשני לעשות כתיב לאו שניתק לעשה נמי ומשני דומיא דלאו דחסימה השתא דאתית להכי כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה ור"ע חולק שם על ר' ישמעאל וס"ל דחייבי מיתות ב"ד אינם בכלל מלקות וא"כ הא יש לומר דס"ל לר"ל דר"ע לא ס"ל כלל כר' ישמעאל דהך קרא דאם לא תשמור כו' והפלה כו' קאי על מלקות וע"ש בחידושי ריטב"א על מכות שכתב על הא דפריך א"ה חייבי עשה נמי וז"ל בשלמא לדידן מפרשינן הך מכותך אינו לשון מלקות אלא כמו מכות מצרים אבל לדידך דמפרשת לה לשון מלקות חייבי עשה נמי דהא הוי ג"כ בכלל דברי התורה הזאת ונאמר דר"ע ס"ל דהך פסוק לא קאי כלל על מלקות וא"כ הא לא מצינו כלל לשון עשיה גבי מלקות ואם נבא לפטור לאו שאין בו מעשה ממלקות הוי רק משום הסברא השניה דלא דמי ללאו דחסימה וכיון דחזינן דבנשבע ואינך חייב מלקות שפיר מדקדק ר"ע דלענין מעשה לא הוקשו כלל לחסימה ומש"ה יליף מיניה לחייב גם בלי שום מעשה כלל וכמו במקיים כלאים ועי' בב"מ דף צ' דס"ל לר"ל דלמ"ד לשאב"מ אין לוקין עליו אם חסמה בקול פטור דעקימת פיו לא הוי מעשה והקשו שם התוס' דא"כ הא משכחת לה לר"ל חסימה גם בלא מעשה א"כ היאך ממעטינן לשאב"מ ממלקות משום דלא הוי דומיא דלאו דחסימה כיון דגם בחסימה משכחת לה בלא מעשה ותירצו דדומיא דסתם חסימה קאמר א"נ ר"ל ס"ל כתי' הגמרא דלעשות כתיבא עכ"ד הרי דלתי' השני ס"ל לר"ל דגבי מלקות כתיבא עשיה זה אינו קושיא די"ל דהערוך ורש"י יסברו כתי' הא' של התוס' דב"מ ועוד דהא י"ל דר"ל בב"מ קאמר לה אליבא דמ"ד דס"ל דוהפלה קאי על מלקות וס"ל דלשאב"מ פטור דהא ר' ישמעאל ס"ל כן מכות וכן בתמורה דף ג' ס"ל לריה"ג לשאב"מ אינו לוקה חוץ מנשבע ומקלל חבירו ויליף ליה מהך קרא דאם לא תשמור ולדידהו שפיר כתיבא עשי' גבי מלקות אבל ר"ע י"ל דחולק וס"ל דהך קרא לא קאי על מלקות וכמש"כ הריטב"א וא"כ לא כתיבא כלל עשי' גבי מלקות ומש"ה יליף שפיר מקיים מנשבע ואינך

[ז] אכן כל זה הוי דוחק דודאי נראה דכ"ע מודים דהך קרא דוהפלה קאי על מלקות רק חולקים על ר' ישמעאל דאיהו דריש מדכתיב כל דברי התורה דקאי גם על מיתות ב"ד והם לא ס"ל כן ותדע דהרי הא דקיי"ל דמקלל חבירו אינו חייב עד שיקללנו בשם לא ידעינן רק מהך קרא דהא באזהרה דידיה לא כתיבא רק לא תקלל חרש ולא כתיב דצריך שיהיה דוקא בשם ורק מהך קרא ילפינן ליה מדכתיב אם לא תשמור כו' ליראה את השם וכמו שכתב רש"י בתמורה דף ג' וא"כ אם נאמר דר"ע לא מפרש להך קרא למלקות א"כ יתחייב לדידיה מלקות מקלל חבירו גם בלי שם ולא אישתמיט הגמ' בשום דוכתא לומר כן דאיכא מאן דפליג על הך כללא דצריך שם ובודאי משמע דליכא שום חולק על הסתם משנה דשבועות דף ל"ה דצריך שיהיה בשם דוקא וא"כ לכ"ע כתיבא עשי' גבי מלקות וא"כ הא נשארה קושייתינו דלר"ל דס"ל דגבי קרבן מחלק ר"ע בין היכא דעביד מעשה זוטא ללא עבד מעשה כלל א"כ הא לא אפשר ללמוד מנשבע ומקלל לחייב גם במקיים

[ח] גם אליבא דר' יוחנן קשה כן וגם יותר חזקה הקושיא דאע"ג דר' יוחנן לא ס"ל לחלק בין היכא דאיכא מעשה זוטא ללא עביד מעשה כלל וס"ל דלר"ע מדמחייב מגדף קרבן גם בידעוני מחייב מ"מ הא אי אפשר ללמוד דלהוי חייב מלקות במקיים מנשבע ומקלל דבסנהדרין דף פ"ה תניא דאינו חייב קרבן על ע"ג אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח וקיטור וניסוך והשתחוואה וקאמר שם ר"ל מאן תנא השתחוואה ר"ע היא פי' דמחייב קרבן במגדף דלא בעי מעשה רבה ור' יוחנן אמר אפי' תימא רבנן כפיפת קומתו הוי מעשה ופריך הגמר' לר' יוחנן מ"ש דכפיפת קומתו הוי מעשה גם לרבנן ועקימת שפתיו לא הוי מעשה לרבנן דפטרי מגדף מקרבן אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב מתיב ר"ז יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ואמאי הא ליתנייהו בלב אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקול פי' דעיקר החיוב של עדים זוממין הוי מה דאומרים לפני הב"ד והב"ד שומעים קולם דאם לא היו הב"ד שומעים דיבורם לא היה איסורא כלל ונמצא עיקר האיסור הוי ע"י שמיעת הב"ד ומש"ה לא הוי מעשה ופריך וקול לר' יוחנן לא הוי מעשה והאיתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר' יוחנן אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה והרי גם שם הוי האיסור מה שהבהמה שומעת קולו אלא אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה כן הוא גירסת רש"י שם והמורם מזה דלר' יוחנן דס"ל דכפיפת קומתו הוי מעשה וחייב קרבן גם לרבנן בהשתחוואה אע"ג דלית להו שום קרא לחייבו גם עקימת שפתיו לא גרע מיניה והוי מעשה גמורה וגם הך מ"ד דס"ל לשאב"מ אין לוקין עליו מ"מ ע"י דיבור חייב שפיר והא דמגדף לא הוי מעשה לענין קרבן משום דישנן בלב ועדים זוממין לא הוי מעשה הואיל וישנן בראי' אבל קול הוי מעשה אע"ג דעיקר האיסור לא הוי הדיבור בעצמו אם לא בצירוף דאידך שמע קולו מ"מ הוי מעשה וע"ש בתוס' שהקשו על גירסת רש"י דהא בתמורה נמי תנא קמי' דר' יוחנן כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה חייב לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו וא"ל ר"י לתנא לא תתני מימר הואיל ובדיבורו איתעביד מעשה ומשמע דבנשבע ומקלל מודה ר"י דלא חשיב מעשה ומש"ה כתבו התוס' גירסא אחרת בסוגיא זו יעו"ש ולשיטת רש"י ההכרח לומר דר"י חולק גם על נשבע ומקלל דס"ל דחשיבי מעשה ולא קאמר לתנא לא תתני מימר רק לדבריו דאפי' לדידך דס"ל דדיבור לא מקרי מעשה מ"מ אין לך לתני מימר דשם הא קעביד מעשה בדיבורו אבל ר"י בעצמו ס"ל דאפי' היכא דלא איתעביד מעשה חייב על דיבור גרידא דחשיבא מעשה וא"כ דלר' יוחנן חשיב דיבור מעשה לכ"ע וגם להך מ"ד דס"ל לשאב"מ אין לוקה עליו מ"מ בדיבור לוקה א"כ הא לא מצינן למילף כלל מנשבע ומקלל דלהוי חייב גם בלשאב"מ וכמו מקיים כלאים דבשלמא ר' יהודה יליף שפיר במס' מכות דחייב בלשאב"מ דומיא דנותר מהא דמוציא שם רע ועדים זוממין דהני לא חשיבי מעשה דע"ז הא מסקינן בסנהדרין דלא הוי מעשה הואיל וישנן בראיה ומוציא שם רע ג"כ לא הוי מעשה אע"ג דבע"כ בא לב"ד והוציא לפניהם שם רע על אשתו ואמר לא מצאתי לבתך בתולים מ"מ הא לא נגמר חיובו רק עד שיביא עדים ויעידו בב"ד כדבריו שאשתו זינתה אחר הקידושין ומש"ה אע"ג דבתחילה עשה מעשה בדיבור מ"מ הרי גמר עבירה שלו הוי בעת שהעידו העדים ע"י ששכרם ואז הוא אינו עושה מעשה כלל ודומה ממש להך דידעוני דכ"ע מודים דלא חשיבא מעשה והרי פרש"י בסנהדרין שמכניס עצם ששמה ידעוני לתוך פיו והעצם מדבר מאליו הרי דאע"ג דההתחלה הוי ע"י מעשה שהכניס העצם לתוך פיו מ"מ לא מקרי מעשה דהעבירה הוי בעת שהעצם מדבר מאליו וכמו כן הא הוי במוציא שם רע אבל לר"ע דלדידיה לא מצינן למילף ממוש"ר וע"ז דמה להני שכן קנס וע"כ נצטרך ללמוד בצירוף חדא מהני דתמורה והרי שם הוי לר' יוחנן מעשה גמורה לשיטת רש"י בעצמו