בית הלוי חלק א קיט

ולדבריו הא מפורש להדי' כהערוך ורש"י דר"ע ס"ל לשאב"מ לוקין עליו אכן אין מכאן קושי' על התוס' דהתוס' יפרשו דהא דקאמר ר' יוסי הכל מודים שהוא אסור היינו מדרבנן אסור לכ"ע אבל מדאורייתא ס"ל לרבנן החולקים על ר"ע דליכא איסורא כלל אע"ג דמקיים במעשה דלא דרשי הך דרשה דכרמך כלאים לא והא דמסיים הירושלמי כשלא קיים ע"י מעשה לא קאי על רבנן רק הוי מילתא באפי נפשה וקאי על ברייתא דר"ע דמביא דקאמר המקיים כלאים עובר בלא תעשה ומשמע לי' להירושלמי דלשון זה משמע דאינו רק עובר על ל"ת אבל אינו לוקה עליו (ועיי' בכסף משנה פרק ג' מה' עו"ג ה"ט שכתב דמדתני המגפף עובר בל"ת משמע שאינו לוקה] וע"ז אמר דאיירי בלא עשה מעשה אבל ע"י מעשה לוקה ג"כ וס"ל לר"ע דלוקין על לשאב"מ אמנם ראיתי בספר יד מלאכי באות עובר בל"ת מה שהשיג על הכ"מ והראה מקום דתני עובר בל"ת ולוקה ג"כ ולפי"ז הא אי אפשר לפרש דהירושלמי קאי על ברייתא דר"ע וע"כ קאי על רבנן וכהמפרש דרבנן חולקים על ר"ע בלא עשה מעשה ומוכח דלר"ע לוקה גם בלא עשה מעשה וכהערוך ורש"י

[ג] ומה שכתבו התוס' שם במס' ע"ג וז"ל דבפ"ב דמכות דף כ"א מוכח דר"ע ס"ל לשאב"מ אין לוקין עליו נעלם ממני כוונתם היאך מוכח שם כן ואין לדקדק מהא דתנן שם יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ויו"ט כהן ונזיר בבית הטומאה ומדקדק שם ר' יוחנן דמחפה בזרעים הוי זורע מדקתני במשנה דחייב משום כלאים וחרישה בכלאים מי אסירא וע"כ איירי דמכסי בהדי דאזיל ואיכא זורע ודחי לי' ר"ל דמתניתין אתי' כר"ע דאמר מקיים כלאים לוקה וא"כ הניחא להתוס' דלר"ע צריך שיעשה מעשה דוקא שפיר חשבה לי' המשנה בחשבון השמונה לאוין שחייב עליהם משום חרישתן דע"י זה שמחפה הזרעים הרי מוסיף להם שימור והוי כעושה להם סייג וגדר אבל לרש"י והערוך דגם בלי שום מעשה מחייב לי' ר"ע א"כ הא לא ניתוסף לו שום חיוב כלאים ע"י חרישתו דבלא"ה ג"כ חייב וא"כ היאך רוצה ר"ל לפרש כן המשנ' דהרי לא חשבה המשנה רק הלאוין שעובר עליהם ע"י מעשה חרישתו וכמו דלא חשבה המשנ' שהי' לבוש בגד של כלאים בעת החרישה זה אינו קושי' דהמשנה הא איירי ביו"ט דאי אפשר לו לעקרם משום מלאכת יו"ט והרי ודאי דהרואה כלאים בתוך שדהו ביו"ט ואינו עוקרם דאינו חייב עליהם כלל אפי' למ"ד לשאב"מ לוקין עליו כיון דהוי אנוס ואי אפשר לו לעקרם כלל ועדיפא מזה כתבו התוס' בשבת דף ד' בד"ה קודם דבשכח והדביק פת בתנור ונזכר דאסור לו לרדות משום שבות דשוב אינו חייב דאפי' אם הוי אונס רק ע"י איסורא דרבנן שוב אינו חייב יעו"ש וכ"ש הכא דהוי אנוס ע"י איסורא דאורייתא ומש"ה ביו"ט ליכא חיובא דמקיים רק במחפה ומוסיף להם שימור ואז חייב עליהם גם ביו"ט ושפיר חשבה לי' המשנה דע"י מה שמחפה ניתוסף עליו חיובא דמקיים כלאים והפשוט דט"ס נפל בדפוס במס' ע"ז וצ"ל דבפרק א' דמכות דף ד' מוכח דס"ל לר"ע לשאב"מ אין לוקין עליו וע"ש דשפיר מוכח שם כן דר' יהודה ס"ל שם דלוקה בלשאב"מ ומפרשינן שם הטעם של ר' יהודה דיליף ממוציא שם רע ומעדים זוממין ופריך מה להצד השוה שבהן שכן קנס ומשני לא סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא וא"כ הא מוכח דלר"ע דס"ל דעד זומם הוי קנסא דלדידי' אין לנו לימוד לחייב בלשאב"מ וע"ש במכות דף ד' שהקשו כן על הערוך וכן הקשו בשבועות דף ד' בד"ה ר"ע יעו"ש

[ד] והנה לכאורה גם קושי' זו יש לישבה בפשיטות דהרי במס' תמורה דף ג' אמרינן כל לא תעשה שבתורה עשה בו מעשה חייב לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם והקשו התוס' דא"כ במס' מכות דקאמר דר' יהודה יליף ממוציא שם רע ועדים זוממין אמאי לא קאמר דיליף לה מהני תלת ותירצו דאין הכי נמי דהוי מצי לתרץ כן אלא דבלא"ה משני לה שפיר או שמא לא דמי הני דהכא לדהתם וא"כ הא י"ל דהערוך ורש"י ס"ל כתי' הראשון של התוס' דתמורה דגם מהני תלת נוכל ללמוד ושפיר י"ל דר"ע יליף לה מהתם אמנם אע"ג דתירצנו דגם ר"ע מצי ס"ל דלוקה בלשאב"מ מ"מ הא קשה דלרש"י והערוך דס"ל דמדאמר ר"ע סתמא דמקיים בכלאים לוקה ע"כ ס"ל לר"ע דלוקה בלשאב"מ א"כ קשה אמאי קאמר הגמ' במכות דר' יהודה יליף ממוציא שם רע ועדים זוממין ולא ס"ל כר"ע והרי עדיפא ה"ל לתרץ דיליף לה מהני תלת דתמורה מנשבע ומימר ומקלל דמה שתירצו התוס' בתמורה דהמ"ל כן רק דבלא"ה שפיר משני לה זה הוי ניחא אם נאמר דתירוצא של הגמר' לחודא מספיק אבל אם נאמר דר"ע בע"כ ס"ל ג"כ דלוקה על לשאב"מ א"כ הא אין תי' של הגמר' מספיק כלל דהא הוי מצי להקשות הניחא לר' יהודה אלא לר"ע מאי איכא למימר וטפי ה"ל לתרץ דיליף מהני דתמורה ויהי' ניחא גם לר"ע ולא לומר דר' יהודה לא ס"ל כר"ע כיון דר"ע ג"כ ס"ל ע"כ כר' יהודה ומוכרח לכל הפחות מסוגי' דמכות דלר"ע אין הכרח דס"ל דלוקה על לשאב"מ דמצינן לומר דאינו לוקה והא דמקיים כלאים מצינן לומר דאיירי בעשה סייג וגדר וכהתוס'

[ה] גם קשה לי להערוך ורש"י דאפי' אם נאמר כתי' הראשון של התוס' דתמורה דגם מנשבע ומקלל חבירו בשם מצינן ללמוד דלוקה בלשאב"מ מ"מ עדיין תיקשה לן דמנ"ל לר"ע לחייב במקיים כלאים בלא מעשה דמכל הני אין ראי' לחייב במקיים דבריש כריתות קחשיב המשנה שלשים ושש כריתות שחייב עליהם קרבן וקחשיב שם מגדף ורבנן פליגי שם במשנה וס"ל דמגדף פטור מן הקרבן ואמרינן שם בדף ז' דהך משנה אתי' כר"ע דס"ל דמגדף חייב קרבן הואיל וכתיב כרת דידי' במקום קרבן ורבנן ס"ל דפטור מקרבן משום דאין בו מעשה ושם בדף ג' פריך על המשנה שחשבה אוב דאמאי לא חשבה גם ידעוני ומשני ר' יוחנן משום דאוב וידעוני נאמרו בלאו אחד ומש"ה אינם חלוקים לקרבן ור"ל אמר משום דידעוני אין בו מעשה ומש"ה פטור מקרבן ופריך הגמר' ור' יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל קסבר מאן תנא כריתות ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה ור"ל נהי דלא בעי ר"ע מעשה רבה מעשה זוטא מיהא בעי מגדף מאי מעשה איכא עקימת שפתיו הוי מעשה הרי דס"ל לר"ל דאע"ג דר"ע מחייב מגדף בקרבן מ"מ בידעוני פוטר דאינו דומה למגדף דר"ע מחלק בין היכא דעבד מעשה זוטא דהיינו עקימת שפתיו להיכא דלא קעבד מעשה כלל וא"כ לדידי' הא אע"ג דנאמר דר"ע יליף מנשבע ומקלל חבירו לחייב מלקות בלשאב"מ מ"מ הרי בכל הני איכא דיבור דהוי מעשה זוטא ומנ"ל לר"ע לחייב מלקות גם במקיים כלאים דלא קעביד מעשה כלל כיון דר"ע בעצמו סבירא ליה הך חילוקא גבי קרבן אליבא דריש לקיש ואמאי לא נחלק כן גם לענין מלקות ואע"ג דהא חזינן דר' יהודה יליף במכות דף ד' ממוציא שם רע ועדים זוממין דלשאב"מ לוקין עליו ור' יהודה הא קמחייב מלקות גם בלא עשה שום מעשה כלל דהא עיקר הדבר דידעינן דר' יהודה ס"ל לשאב"מ לוקין עליו הוא מדקאמר גבי נותר דמש"ה אינו לוקה משום דהוי לאו הניתק לעשה הא בלא"ה לוקה עליו הרי דיליף ממוציא שם רע וע"ז דגם היכא דלא קעבד מעשה כלל לוקה וכגון גבי נותר זה ניחא דהא י"ל דר"י לא ס"ל לחלק כלל בין מעשה זוטא להיכא דלא קעביד מעשה כלל וס"ל דמעשה זוטא דעקימת שפתיו לא נחשב כלל וכרבנן דפטרי במגדף מקרבן (ובסמוך יבואר דמוש"ר ועדים זוממין הוי כלא עשה מעשה כלל] אבל על ר"ע דאיהו בעצמו מחלק כן לגבי קרבן א"כ היאך יליף לחייב במקיים מנשבע ומקלל

[ו] ולכאורה היה נראה לומר דנחלק ביניהם דהרי גבי קרבן הא דפטרי רבנן באינו עושה מעשה הא נפקא להו מקרא דכתיב ועשה אחת מכל מצות ה' וכמו שכתב רש"י בסנהדרין דף ס"ה ד"ה ר"ל ומש"ה ס"ל לר"ל דגם ר"ע אינו חולק על הך דרשה דועשה דכתיבא גבי קרבן דצריך דיעשה מעשה דוקא ומש"ה אע"ג דיליף ממגדף מדכתיב כרת דידיה במקום קרבן דחייב קרבן על דיבור דמ"מ מעשה זוטרא מיהא בעי דהא כתיב גבי קרבן ועשה ויש לנו לקיים שני הפסוקים