בית הלוי חלק א יב

כלאים ולא אסור משום לועג לרש כיון דגם בחי בכה"ג דאינו נהנה ליכא איסור כלאים וכן כתבו התוס' בנדה דף ס"א בד"ה אבל עושה בשם הרשב"ם וא"כ הא אמרינן במס' נדרים דף ט"ז דהמדיר על עצמו הנאת סוכה יושב בה ישיבה של מצוה דמצות לאו ליהנות ניתנו ולפי זה נראה דבעת העבודה ליכא לאיסור כלאים כלל כיון דבכלאים ליכא איסורא רק בצירוף הנאה ומצות לאו ליהנות ניתנו שוב מצאתי שהעיר בסברא זו בספר ברית אברהם וא"כ הא קשה הא דאמר בערכין נהי דאשתרי בעידן עבודה והרי גם בעידן עבודה לא אשתרי איסור כלאים כלל דבכה"ג הא ליכא איסורא והא דלא קשה לי בפשיטות כיון דקיי"ל דבמוכרי כסות ליכא איסור כלאים ומוכרין כדרכן דהוי דבר שאינו מכוין א"כ בעת העבודה הא אינו מכוין משום לבישה רק משום מצות עבודה וא"כ הא הוי דבר שאינו מכוין והיאך קאמר דבעידן עבודה אשתרי זה לא קשה כלל חדא דהא י"ל דההיא סוגי' דערכין אתי' כר' יהודה דס"ל בכל האיסורין דחייב גם בדבר שאינו מכוין ועוד דהא כתבו התוס' במס' שבת דף כ"ט דהא דמוכרי כסות איירי רק באופן דלא הוי פסיק רישי' וכגון דהי' לבוש בגדים אחרים והרי בעת עבודה לא הי' לובש רק בגדי כהונה והרי גם אם הי' זמן צינה וקור דאיכא פס"ר דנהנה מן האבנט ואפ"ה מותר לו ללובשו אבל מהך סברא דמצות לאו ליהנות ניתנו קשה דהא בשעה שעובד לא אשתרי כלאים כלל ובע"כ מוכרח לומר דהא דאמר דאשתרי בעידן עבודה אין הפירוש שעה שעובד ממש רק הכוונה דהא לא ניתנה תורה למאה"ש ומוכרח לשהות מעט קודם עבודה ואחר העבודה הולך מעזרה להר הבית לפושטן ועל אותה השהי' הא לא שייך סברא זו דמצות לאו ליהנות ניתנו כיון דלא הוי מצוה וא"כ הא בע"כ גם להרמב"ם אין הפי' שעה שעובד ממש וא"כ הא בפשיטות י"ל כהראב"ד דהכונה של עידן עבודה היינו זמן של עבודה ואפי' לובשם שלא לעבודה כלל מותר

[ה] ולכאורה הי' אפשר לומר דעיקר הקושי' לא קשה כלל ונאמר דאע"ג דאמר ביבמות דומי' דלבישה דאית ביה הנאה מ"מ אין הכוונה דההנאה מלבישת הכלאים הוי האיסור רק הלבישה בעצמה הוי האיסור גם בלא ההנאה והנאה לא הוי רק תנאי באיזו לבישה הוי האיסור דלא נאסרה לבישה רק אותה שיש בו הנאה וכמו דליכא איסור כלאים רק בשוע טווי ונוז כמו כן ליכא איסורא רק בלבישה שיש בו הנאה אבל האיסור הוי הלבישה בעצמה ומש"ה לא שייך כלל הך סברא דלאו ליהנות ניתנו דהא אע"ג דמשום ההנאה לא אסירא כיון דהוי מצוה מ"מ הא הוי לבישה שיש בו הנאה ומש"ה אסור ולא דמי כלל למודר הנאה מסוכה דשם הוי ההנאה האיסור ומש"ה אמרינן בו לאו ליהנות ניתנו כן היה נראה לומר לכאורה אמנם זה אינו ואי אפשר לאומרו כלל דהנה בהא דאמרינן ביבמות דאי כתב רחמנא לא יעלה ה"א כל העלאה אסור ואפי' מוכרי כסות כתב רחמנא לא ילבש דומי' דלבישה דאית בי' הנאה והקשה על זה בחידושי הרמב"ן דהרי במס' שבת דף כ"ט מבואר דמש"ה מוכרין כדרכן משום דהוי דבר שאינו מכוין ואתי' כר"ש דס"ל דבר שאינו מכוין מותר וא"כ היאך קאמר דהוי ס"ד דאסור והרי בכל האיסורין ס"ל לר"ש דאינו מכוין מותר אע"ג דליכא בהא קרא להתיר דלמה צריך קרא להתיר בכלאים יותר מבכל האיסורין והנראה לישב זה דבביצה דף ל"ג איתא מדורא וביעי ופורי' ממטה למעלה אסור דקעביד אוהל מלמעלה למטה שרי' וכתב שם רש"י דזה לא הוי רק כר' יהודה דאוסר דבר שאינו מכוין אבל לר' שמעון מותר גם מלמטה למעלה והתוס' כתבו דהוי גם כר"ש דר"ש אינו מתיר רק אם נעשה דבר שאינו מכוין לעשות אבל גבי מדורה הא עושה מה שמכוין לעשות ועיין בבכורות דף כ"ה דמדייק בגמר' דר' יוסי בן המשולם סובר דדבר שאינו מכוין מותר מהא דתני' ב' שערות ראשן משחיר ועיקרן מאדים ר' יוסי בן המשולם אומר גוזז במספריים ואינו חושש וכתב שם רש"י דמש"ה קרי לי' דבר שאינו מכוין דאינו מכוין לשם גיזה אלא לתקנה והתוס' כתבו שם דאין זה כשאר לשון אינו מכוין דאמרינן בעלמא כיון דבכוונה גוזז יעו"ש ואזלי לשיטתם בסוגי' דביצה הנ"ל ולדעת התוס' הא קשה לכאורה בהא דמוכרי כסות דחשיב לה במס' שבת דבר שאינו מכוין והרי הוא לובש הבגד בכוונה דאע"ג דאין כוונתו משום לבישת הבגד רק להראות להקונים מ"מ הרי זה דומה ממש להא דמדורתא דס"ל להתוס' דלא הוי אינו מכוין רק מקרי מכוין ואסור גם לר"ש ואם נדמה הך דמוכרי כסות למלאכת שבת יש לנו לדמותה למלאכה שאינה צריכה לגופה והרי הך פטורה דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא שייך רק באיסור שבת ולא בכל האיסורין וכמש"כ התוס' בשבת דף מ"א אמנם מ"מ ניחא שפיר דאע"ג דהוא לובש ממש מ"מ מקרי שפיר דבר שאינו מכוין כיון דאמרינן ביבמות דלא אסור אלא דומי' דלבישה דאית בו הנאה וא"כ לא הוי הלבישה האיסור רק כשנצטרף עמו הנאה דהנאה ע"י לבישה הוא דאסור והנאה הא אינו עושה בידים ומש"ה אע"ג דהלבישה הוי בידים מ"מ לגבי ההנאה הוי שפיר דבר שאינו מכוין והרי זה דומה להא דאיתא במס' שבת דף קל"ד בשר ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ ופריך והא ל"ל קרא דבר שאינו מכוין הוא אמר אביי לא נצרכה אלא לר' יהודה והרי שם קוצץ הבהרת בכוונה רק אין כוונתו משום קציצת בהרת רק כוונתו משום המילה ודומה ממש להא דמדורתא ועיין בחידושי הרשב"א שהקשה דהיאך קרי לי' דבר שאינו מכוין ותירץ דהתורה אמרה השמר בנגע הצרעת שלא יטהרה בלא כהן ואסרינן לו שלא יקצוץ שלא יטהר על ידי קציצתו וא"כ אין הקציצה האיסור רק הטהרה וכיון דכוונתו למול ולא לטהר הוי שפיר דבר שאינו מכוין ודכוותי' גבי כלאים כיון דההנאה הוי האיסור הוי שפיר דבר שאינו מכוון וא"כ הא מיושב לנו בזה שפיר סוגי' דיבמות ומתורץ קושי' הרמב"ן דה"ק דאי כתב רחמנא לא יעלה ה"א כל העלאה אסור ואפי' של מוכרי כסות דכיון דלא הוי כתיב לא ילבש ולא היינו יודעין דבעינן בכלאים דוקא הנאה וא"כ בודאי הינו אוסרין גם מוכרי כסות אע"ג דבכל האסורין מותר דבר שאינו מכוין מ"מ זה הי' אסור דהא הוי מכוין שפיר כיון דהלבישה בעצמה הוי האיסור כתב רחמנא לא ילבש דומי' דלבישה דאית בי' הנאה וכיון דבעינן הנאה להאיסור שפיר הוי מוכרי כסות דבר שאינו מכוין ומותר לר"ש ממילא כמו בכל האיסורין וא"כ הרי נתבאר לנו דלשיטת התוס' בביצה דהא דאוסר מדורתא מלמטה למעלה הוי גם כר"ש דבכה"ג דעושה בידים האיסור לא מקרי דבר שאינו מכוין ואפ"ה הא חזינן גבי מוכרי כסות דמקרי שפיר אינו מכוין ומותר לר"ש אע"ג דלובשו בכונה וע"כ דההנאה הוי האיסור ומש"ה כיון דעל הנאה הוי' אינו מכוין מותר דהוי כלבישה בלא הנאה ואי אפשר לומר כמש"כ דהלבישה בעצמה הוי האיסור והנאה אינו רק תנאי באיזו לבישה הוי איסור באותה שיש בה הנאה וגם אפי' היכא דליכא לאוסרו משום הנאה וכגון במצות דלאו ליהנות ניתנו מ"מ אסור משום לבישה דא"כ הדר קשה אמאי הוי מוכרי כסות אינו מכוין א"כ הרי הרמב"ם ס"ל כהתוס' דביצה הנ"ל דאיהו הא פוסק בפרק א' מה' שבת כר"ש דדשא"מ מותר ובפרק ב' מה' יו"ט פוסק דמדורתא מלמטה למעלה אסור, וכתב הב"י בסי' תקס"ב דע"כ ס"ל להרמב"ם כדעת התוס' דביצה ולדידיה מוכרח דהנאה הוי האיסור ושפיר הקשינו דהיאך קאמרינן דאשתרי בעידן עבודה הא מצות לאו ליהנות ניתנו ובשלמא על הא דאמרינן בכמה דוכתין דהא דמותר כלאים בציצית הוי משום עשה דוחה ל"ת וכן בריש יבמות ילפינן מני' דגם בכל התורה עשה דוחה ל"ת לא לי דלמה צריך לטעם דיחוי תיפוק לי' משום דמצות לאו ליהנות ניתנו זה לא קשה כלל דהא גבי ציצית עיקר לבישתו של הבגד הא רק להנאתו דהא אינו מחויב כלל ללבוש בגד בת ד' כנפות רק אם לובש בגד בת ד' כנפות להנאתו מחויב להטיל בו ציצית וכמו שכתבו התוס' בחולין דף ק"י ובמנחות דף מ' שהבאנו לעיל אות ג' ועיי' בתוס' נדה דף סא שכתבו בשם הרשב"ם דמש"ה ליכא איסור כלאים בתכריכי המת משום לועג לרש משום דבחי כה"ג דליכא הנאה ליכא איסור כלאים והקשו עליו התוס' דהרי בציצית ג"כ פטור אם אינו נהנה מן הבגד ומוכרי כסות כמו דפטורין מכלאים פטורין גם מציצית ועיי' עוד בב"י סי' י"ד שכתב דלא מקרי כסות לחייבו