בית הלוי חלק א יא

לא עדיף מכסות לילה והא דכתבו התוס' דמותר לאשתו הוי ג"כ הפי' בטלית של האיש וז"ל הרא"ש בה' ציצית שכתב כר"ת הלכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום בין בלילה הרי להדי' שדקדק וכתב דוקא בטלית של איש וא"כ בכסות טומטום שפיר הגיה הראב"ד דדווקא בציצית שאין בו כלאים וכ"ע מודים לו בזה וזה פשוט אמנם השאגת ארי' הביא שם עוד דברי הראב"ד בפירושו למס' תמיד דף כ"ז שהביא שם דברי ר"ת דמתיר בציצית אפי' בלילה והראב"ד חלק עליו להדיא יעו"ש באריכות וכן מצאתי להראב"ד במס' עדיות פ"ב דתנן שם סדין בציצית ב"ש פוטרין ובמנחות דף מ' מפרשינן הטעם גזירה משום כסות לילה וכתב הראב"ד בפירושו גזירה שמא יתכסה בו בלילה וזהו להדיא שלא כר"ת דלר"ת הוי הפי' גזרה משום כסות המיוחד ללילה וכבר הקשה עליו השאגת ארי' אמאי מתיר בבגדי כהונה ואוסר בציצית דלפי הסברא הא יש להקל בציצית יותר מבבגדי כהונה וכמו שכתבו התוס'. והסביר הש"א סברתו דס"ל להראב"ד דבציצית הא דשרי כלאים הוי משום עשה דוחה ל"ת ומשום הכי סבירא לי' דאינו מותר רק בעת שמקיים המצוה וכמש"כ הראב"ד במס' תמיד וז"ל וכן מצינו בחייבי לאוין דמדאורייתא רמי' ליבום משום דאתי עשה ודחי ל"ת אלא משום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולא אמרינן כיון דאשתרי ביאה ראשונה אשתרי ביאה שניה כו' שהוא מחמת דחיית עשה את ל"ת אינו מותר כי אם במקום קיום העשה והכי נמי בכלאים בציצית אינו מותר אלא בעידנא דמקיים העשה כגון ביום ולא בלילה עכ"ד הראב"ד אבל בבגדי כהונה ס"ל להראב"ד דהא דשרי בשעת עבודה לא הוי משום עשה דוחה ל"ת רק הוי בגדר היתר דהתורה התירה איסור כלאים בבגדים אלו ומש"ה ס"ל להראב"ד דמותרין גם שלא לעבודה והרמב"ם ס"ל דגם בבגדי כהונה הוי בגדר עשה דוחה ל"ת וכמו שכתב להדיא שלא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מ"ע כציצית זהו תורף דברי הש"א והנה אם נאמר כן בודאי קשה לי טובא דהשאגת אריה הקשה להרמב"ם דס"ל דהוי בגדר דיחוי הא לא הוי בעידנא דמיעקר לאו מקיים לעשה דהלאו עובר תיכף כשלובש והעשה אינו מקיים עד שעה שיעבוד וא"כ נילף מכאן דבכל דוכתא עשה דוחה ל"ת גם אי לא הוי בעידנא ובאמת עדיפא ה"ל להש"א להקשות בפשיטות דאי הוי בגדר דיחוי א"כ בריש מס' יבמות דשקיל וטרי הגמרא טובא מנ"ל דעשה דוחה ל"ת בעלמא ואמאי לא יליף לה מבגדי כהונה אמנם באמת דאדרבה מהך סוגיא מוכרח ע"כ כהרמב"ם דהך דבגדי כהונה הוי בגדר דיחוי דהרי בדף ה' שם מסקינן דהא דעשה דוחה ל"ת ילפינן לה מהא דמותר כלאים בציצית והקשו התוס' בד"ה כולהו דנימא מה לכלאים שכן הותרו מכללן אצל בגדי כהונה ותירצו דגם בבגדי כהונה הוי הטעם משום עשה דוחה ל"ת ומבגדי כהונה לא מצי למילף בעלמא משום דמצותו בכך דבענין אחר אי אפשר לקיים המצוה אי נמי צורך עבודה שאני וראייתם של התוס' הוי ראיה שאין עליה תשובה דאי נימא דהוי בגדר היתר א"כ גם מכלאים בציצית אי אפשר ללמוד ומה שהקשה הש"א דנילף מכאן דבכל דוכתא לא בעינן בעידנא הא תירצו התוס' שפיר דמכאן אי אפשר ללמוד או משום דמצותו בכך או דצורך עבודה שאני ומהתימא על הש"א דבכל פלפולו לא הביא דברי התוס' הללו המנגדים לכל דבריו שבאותו סימן וא"כ להראב"ד דס"ל דבגדי כהונה הוי בגדר היתר הא תשאר קושי' התוס' דהיאך ילפינן מציצית נימא מה לכלאים שכן הותרו מכללו אצל ב"כ: ובדברי התוס' דיבמות הללו שכתבו בתי' השני אי נמי צורך עבודה שאני נוכל לתרץ קושית התוס' בפסחים דף נ"ט דאמרינן שם גבי מחוסר כפורים בערב הפסח דעשה דפסח דוחה לעשה דהשלמה ומקריב הכהן קרבנותיו גם אחר תמיד של בין הערביים והקשו שם התוספות בד"ה אתי הא לא הוי בעידנא אבל לפי מה שכתבו התוס' ביבמות דמשום הכי לא ילפינן מבגדי כהונה משום דהוי צורך עבודה א"כ בענין עבודה הא שפיר נוכל ללמוד דדחי מבגדי כהונה והדר י"ל כקושית הש"א דנילף מניה דעשה דוחה ל"ת גם היכא דלא הוי בעידנא וא"כ באמת היכא דהוי צורך עבודה עשה דוחה ל"ת גם אי לא הוי בעידנא ומש"ה ג"כ בפסחים דעשה החמורה דוחה לעשה הקלה מהני אף על גב דלא הוי בעידנא והתוס' דפסחים שהקשו דלא הוי בעידנא ומוכח דס"ל דגם בצורך עבודה אין עשה דוחה לא תעשה אם לא בעידנא ס"ל כתי' הראשון של התוס' דיבמות שכתבו דמבגדי כהונה אי אפשר ללמוד כלל דהוי מצותו בכך או דס"ל דבגדי כהונה מקרי בעידנא כיון דאי אפשר בענין אחר וכמו שכתב סברא זו הטורי אבן בריש חגיגה גבי חצי עבד וחצי ב"ח יעו"ש ועכ"פ להראב"ד דס"ל דהוי בגדר היתר קשה קושית התוס' דהיאך ילפינן מציצית נימא מה לכלאים שכן הותרו מכללו אצל בגדי כהונה גם עוד ראיה ברורה דלא כהשאגת ארי' דהרי בחידושי הראב"ד על מס' תמיד אחר שחלק על ר"ת וכתב סברתו דהיכא דהוי בגדר היתר מותר לגמרי והיכא דהוי בגדר דיחוי אינו מותר אלא בעת המצו' הביא ראי' לדבריו מהא דאמרינן בערכין גבי בגדי כהונה נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי הרי להדיא דס"ל דגם בב"כ הוי רק דיחוי ולא היתר והיותר קשה דמה הקשה הראב"ד על ר"ת מהך דערכין והרי לדידיה מי ניחא כיון דבב"כ גם הוא ס"ל כר"ת דשרי לגמרי וגם לדידיה צ"ל כמו לר"ת וקושיא זו הקשה גם הש"א ונשאר בצ"ע וע"כ הנראה לי ברור דודאי גם הראב"ד מודה דהוי בגדר דיחוי והא דמתיר בבגדי כהונה אפי' שלא לעבודה הוא מטעם אחר דכיון דבשעת עבודה מוכרח ללובשן והא לא ניתנה תורה למלאכי השרת לפשוט וללבוש תדיר רק בזמן עבודה דהא מוכרח לשהות זמן מה קודם לכן ולאחר העבודה וידעינן מזה דע"כ התורה התירה לו ללבוש הבגדים כל היום ביום עבודתו רק זהו דוקא בזמן הראוי לעבודה אבל בזמן שאינו ראוי לעבודה כלל וכגון בלילה גם הוא מודה דאסור דהוי כמו בחוץ לעזרה דכ"ע מודה דאיכא איסור כלאים ואיהו מפרש הא דאמרינן בערכין נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי היינו בזמן שאינו זמן של עבודה כלל וחולק בזה על הרמב"ם דהרמב"ם מפרש שלא בעידן עבודה היינו בשעה שאינו עובד ממש ואיהו מפרש זמן שאינו ראוי לעבודה דאז לא אשתרי ומש"ה ניחא הא דהקשה על ר"ת דמתיר כלאים של ציצית אפי' בלילה דאז ליכא חיוב ציצית כלל והקשה עליו דהא חזינן גבי בגדי כהונה דבזמן שאינו ראוי לעבודה אסור הרי דכל היכא דהוי בגדר דיחוי אינו מותר לגמרי ונהי דביום מותר דלמא יתרמי לו עבודה ושרי משום דלא ניתנה תורה למאה"ש מ"מ בשעה שאינו ראוי כלל לעבודה אסור וה"ה דציצית בלילה אסור וזה ברור בכוונתו וא"כ להראב"ד ציצית ובגדי כהונה שוים הם לגמרי דבזמן מצותן מותרים ושלא בזמן מצותן אסורים וניחא הכל בפשיטות בלי שום דוחק ואע"ג דקשה להמציא זמן שאינו ראוי לעבודה דהרי הקטר חלבים ואיברים כשרים כל הלילה וגם אחר שכבר הקטיר כל האימורין הא יכול ללבוש הבגדים להפוך בצינורא וכמבואר במס' יומא דף י"ב וגם הרמת והוצאת הדשן כשר כל הלילה ובעי אליבא דר' יוחנן כל הבגדים במס' יומא דף כ"ב מ"מ ניחא דשפיר אמרה הגמ' בערכין דכהנים חייבים בציצית כיון דגם לדידהו יש מקום לאיסור כלאים וכגון בזמן שאינו ראוי לעבודה דהא אם יתרחש שכבר הקטיר כל האימורין ונשרפו וגם הוציא הדשן דאז אי אפשר לעשות שום עבודה עד הבוקר ואז הא איכא איסור כלאים וניחא גם להראב"ד הסוגיא דערכין כפשטיה ורק התוס' אליבא דר"ת בחולין דף ק"י דס"ל דציצית מותרין גם בלילה ולדידיה גם ב"כ מותרים אפי' בזמן שאינו ראוי לעבודה הוכרחו לדחוק דהך עידן עבודה הוי לאו דוקא ופירושו הוי בגדים הראוין לעבודה אבל להראב"ד ניחא בלי שום דוחק

[ד] והנראה עוד להוכיח דהך עידן עבודה אינו בשעה שעובד ממש רק זמן עבודה קאמר דבמס' יבמות ד' ג' איתא דאי כתב רחמנא לא יעלה ה"א כל העלאה אסרה רחמנא ואפי' של מוכרי כסות כתב רחמנא לא ילבש דומי' דלבישה דאית בו הנאה הרי דבלא הנאה ליכא איסור דכלאים בלבישה גרידא וע' בר"ש פ"ט דכלאים משנה ד' שכתב דמש"ה ליכא בתכריכין משום