בית הלוי חלק א קטז

דברינו מכריעים כלל במקום שנחלקו הראשונים אפילו להחמיר ולמעשה צריך לחקור אחרי דברי אל הראשונים

[ב] והנה בסוף פסחים סיים וז"ל ומיהו נכון להחמיר כראב"ע דאפשר דר"ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסורא דאורייתא וכן כתב בהגהות מיימוני בפ"ח מהל' חמץ וז"ל ומ"מ מצותן לאוכלו קודם חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה כדאיתא בפ"ק דברכות וכוונתו נראה דכמו דמצינו גבי ק"ש דזמנה הוי כל הלילה מדאורייתא ורק מדרבנן עשו בו סייג דלכתחילה הוי עד חצות שמא יתרשל ויאמר יש לי עוד שהות וה"ה גבי מצה ולכאורה דברי הרא"ש צ"ע דהא איהו פסק בפרק א' דברכות סי' ט' דלכתחילה יכול להמתין מלקרות ק"ש עד עה"ש רק שלא יעשה מלאכה ולא יאכל קודם דס"ל דלהלכה לא קיי"ל כחכמים דאמרי בריש ברכות דעשו סייג בקריאת שמע רק כרבן גמליאל דלא ס"ל הסייג כלל וכן פסק הטור או"ח בסי' רל"ה וא"כ מהיכא תיתי נימא דגבי מצה עשו סייג דמאי עדיפות דמצה מק"ש דשניהם הוי עשה דאורייתא דהא הרא"ש פסק להדיא בפ"ג דברכות דף כ"א דק"ש דאורייתא וכן פסק הטור או"ח סי' ס"ז ולא דמי להא דאיתא בזבחים דף נ"ז דתנן שם גבי פסח דאינו נאכל אלא עד חצות וקאמר מאן תנא אמר רב יוסף ראב"ע היא כו' א"ל אביי וממאי דראב"ע ודאורייתא דלמא דרבנן ולהרחיק מן העבירה הרי דעשו סייג גבי פסח וגם לר"ע הוי עד חצות דזה אינו ראיה דהרי להרא"ש ע"כ ההכרח לחלק הא דבאכילת קדשים עשו סייג וגבי ק"ש לא עשו סייג דרק בקדשים חיישינן שמא יאכל אחר עה"ש ויהי' אכילת נותר דהוי בכרת אבל בק"ש גם אם יעלה עה"ש לא יהי' רק ביטול מ"ע לא עשו סייג וא"כ גם במצה הא ודאי לא עדיף מק"ש אמנם גם זה ניחא די"ל דס"ל להרא"ש דגבי ק"ש דקיי"ל כרשב"י דאמר בברכות דף ט' דבנאנס ולא קרא יכול לקרותה גם אחר עה"ש ומש"ה לא עשו בה סייג דלשמא יפשע ולא יקרא עד עה"ש לא חיישינן כלל רק חיישינן דלמא יתרשל ואח"כ יאנס עד שיעלה עה"ש ומש"ה בק"ש דבנאנס יכול לקרותה גם אחר עה"ש לא חיישינן אבל גבי מצה דאחר עה"ש הא הוי יום לכל המצות וכמש"כ הרא"ש בברכות פ"א סי' ט' וגם בנאנס אינו יוצא בו שפיר י"ל דעשו בו סייג וכמו כן לא קשה להיפוך להרמב"ם דפסק בפרק שני מהלכות ק"ש דלכתחילה צריך לקרותה קודם חצות הרי דעשו בו סייג א"כ אמאי כתב כאן גבי מצה דזמנה כל הלילה די"ל דס"ל דרק בק"ש עשו סייג כיון דהוי בכל יום חששו שמא יפשע אבל במצה לא חששו וכן כתב סברא זו המג"א בסי' תרפ"ז לגבי מגילה דמשום הכי הוי זמנה כל הלילה דאיידי דחביבא ליה לא חיישינן שמא יפשע

[ג] גם נראה דאע"ג דנאמר דבמצה לא עשו בו סייג מ"מ צריך לאוכלו קודם חצות דהרי בזבחים מבואר דמודה ר"ע דמדרבנן הוי פסח עד חצות וכמו כל קרבנות הנאכלין ליום ולילה דמה"ת יכול לאוכלו כל הלילה ומדרבנן הוי זמנם עד חצות וכדתנן בכולהו בפרק איזהו מקומן דהוי עד חצות וא"כ אע"ג דמצה לא עשו בו סייג מ"מ זהו לענין מצות מצה עצמה אבל הרי אכילת אפיקומן דהוי זכר לפסח וכמש"כ הרא"ש בפסחים דף קי"ט הא מש"ה בודאי צריך להיות קודם חצות דומיא דפסח רק זה תלוי במחלוקת הראשונים וכמו שנבאר דהנה התוס' כתבו בפסחים דף ק"כ בד"ה אמר רבא דהסייג דעשו חכמים בהקטרה ובאכילת קדשים הוי רק לכתחילה דצריך שיהיה קודם חצות אבל בדיעבד אם לא הקטירן או לא אכלן קודם חצות יאכלן גם אח"כ דלא תיקנו חכמים לפסול הקדשים ולדבריהם הא י"ל דאע"ג דבקרבן פסח הצריכו לאוכלו קודם חצות משום חששא שלא יאכל אחר עה"ש ויהיה בכרת מ"מ גבי אפיקומן דלא שייך הך חששא שפיר י"ל דלכתחילה יכול לאוכלו אחר חצות דהוי שפיר זכר לפסח כיון דגם אכילת פסח הוי זמנו כל הלילה. אבל הרמב"ם כתב בפרק עשירי מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ח' וז"ל כל אלו הנאכלין ליום ולילה דין תורה שיהיו נאכלין עד שיעלה עה"ש וכדי להרחיק מן העבירה אמרו חכמים שאין נאכלין אלא עד חצות הלילה וכן כתב בפרק ח' מהל' קרבן פסח הרי דכתב שאין נאכלין ומוכח דס"ל דגם בדיעבד לא היה נאכל אחר חצות מדרבנן א"כ גם אפיקומן דהוי זכר לפסח אפי' לדידי' ודאי מוכרח לאוכלו קודם חצות דנהי דטעמו של החששא שחששו גבי פסח לא שייך באפיקומן מ"מ כיון דאחר חצות לא היה זמן אכילת פסח כלל ולא היה נאכל אז מאי זכר הוא ובודאי צריך לעשות הזכר בזמן שהיה רשאי לאכול פסח וזה ברור

[ד] וא"כ נראה להוכיח כן עוד מכמה גדולי הראשונים דס"ל כן. דהנה בדעת הרמב"ם דס"ל דגם בדיעבד לא היו קדשים נאכלין אחר חצות הנראה דאזל לטעמו דבברכות דף ב' דתנן גבי ק"ש דר' אליעזר אמר דזמנה עד אשמורה הראשונה וחכמים אומרים עד חצות רג"א אומר עד שיעלה עמוד השחר מעשה ובאו בניו מבית המשתה א"ל לא קרינו את שמע א"ל אם לא עלה עה"ש חייבים אתם לקרות (שלא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה) ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עה"ש הקטר חלבים ואיברים כו' וכל הנאכלין ליום א' מצותן עד שיעלה עה"ש א"כ למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק כו' ובדף ט' פריך הגמ' על בני ר"ג אטו עד האידנא לא שמיע להו הא דר"ג ומשני ה"ק לי' חכמים פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים כו' א"ל רבנן כוותי ס"ל וחייבין אתם והא דקאמרי עד חצות כדי להרחיק כו' ובדף ח' אמר שמואל הלכה כר"ג ומש"ה כתב הרא"ש שם דלכתחילה יכול להניחה עד אחר חצות דהא ר"ג חולק על רבנן בהסייג דלא ס"ל הך סייג והלכה כר"ג והרמב"ם כתב בפרק שני מהל' ק"ש לכתחילה צריך לקרותה קודם חצות וכ' הב"י בסי' רל"ה דהרמב"ם ס"ל דהא דאמר הלכה כר"ג היינו לאפוקי מדר"א דאמר עד האשמורה הראשונה אבל מה דאמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק כו' הלכה כחכמים ודבריו דחוקים ומופלאים וכמו שהקשה עליו הש"א בסי' ד' דא"כ ה"ל לומר הלכה כחכמים. והעיקר כמו שכתב הש"א שם דהרמב"ם ס"ל כדעת תר"י בריש ברכות דהא דאמרי חכמים עד חצות הוי גם לענין דיעבד דאם לא קרא שוב לא יקרא דיש כח ביד חכמים לתקן כן בשב ואל תעשה משום סייג וא"כ הא י"ל דלכתחילה גם ר"ג מודה להסייג ולא חלק על חכמים רק לענין דיעבד דס"ל לר"ג דבדיעבד יקרא גם אחר חצות ובאמת צע"ג לי על הב"י דהרי האלפס כתב שם להדי' דר"ג לא אמר רק דיעבד ולמה דחק בדעת הרמב"ם כיון דבאלפסי מפורש כן דר"ג לא קאמר רק בדיעבד ועיין בחידושי רשב"א ריש ברכות במשנה שהביא דברי הירושלמי דרבנן קאמרי עד חצות גם בדיעבד וכתב שם הרשב"א דש"ס דידן חולק על הירושלמי וראייתו מהא דמפרשינן דבני ר"ג אמרו חכמים פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים והשיב להם דגם חכמים לא אמרו רק לסייג וחייבים אתם ואם נאמר דרבנן קאמרי גם בדיעבד א"כ הדר ה"ל יחיד ורבים והלכה כרבים אמנם זה נוכל לתרץ גם להאלפס ורמב"ם דהא מבואר בעירובין דף מ"ו ובנדה דף ט' דבאיסור דרבנן ובשעת הדחק לא אמרינן הא דיחיד ורבים הלכה כרבים וסמכינן על היחיד ועיין בש"ך יו"ד בהנהגת או"ה וזהו שנסתפקו בני ר"ג אי ס"ל לחכמים עד חצות דאורייתא וא"כ יחיד ורבים הלכה כרבים דעתה עבר זמן ק"ש לחכמים וליכא כעת שום דוחק כיון דכעת ליכא עליהם חיוב לקרות וצריך לפסוק כרבים אבל אם נאמר דגם רבנן מודים דמה"ת חייבים וא"כ גם לחכמים גם כעת הם חייבים מה"ת רק דאי אפשר לקרות משום הסייג ואין לך שעת הדחק יותר מזה דמחויב לקרות מן התורה ואינו יכול לקרות משום התקנה ושוב עבדינן כיחיד דהוי דחק ואיסור דרבנן ולעולם חכמים עצמן ס"ל דגם בדיעבד לא יקרא ואין ראיה כלל דש"ס דידן חולק על הירושלמי ומש"ה פסקו האלפס ורמב"ם דר"ג לא חלק על חכמים רק בדיעבד אבל בלכתחילה מודה דהוי עד חצות ולפי"ז הא מוכרח דהסייג דעשו בהקטרה ואכילת קדשים הוי גם דיעבד דהא בדף ט' פריך בגמרא על הא דקאמר ר"ג ולא זו