בית הלוי חלק א קטו

עה"ש הא הוי פגום באותו רגע ממש ולא חל עליו איסור נותר כלל ומוכרח דכשבישל בו בלילה אינו נעשה פגום בעה"ש ומש"ה צריך שבירה והרא"ש שם דחה זה וכתב די"ל דהוי גזה"כ להצריכה שבירה אע"ג דכשנעשה נותר הוי פגום והנה קושיא זו הא לא הוי רק משום דקיי"ל דנותר הוי מעה"ש ומוכרח לומר דהוי גזה"כ אבל אם היה מותר באכילה עד הנץ החמה הא שפיר ניחא דמשכחת לה שבישל בו אחר עה"ש קודם נה"ח וכשהגיע נה"ח נעשה נותר ופגום לא הוי עד למחר בעה"ש ולא היינו צריכין לומר דהוי גזה"כ וא"כ הא י"ל דמכח הך קושיא הוי ס"ד דאע"ג דמעה"ש הוי יום מ"מ בקדשים הנאכלין בלילה נמשך זמן אכילתן עד נה"ח מהא דחזינן דצריך שבירה בכלי חטאת ומש"ה כתב עד בוקר שני ליתן תחום לבוקרו של בוקר דגם קדשים הוי נותר מעה"ש והא דצריך שבירה הוי מגזה"כ ונאמר דהר"י פורת ס"ל כהרא"ש דעה"ש גורם הפגם ועיין בטור יו"ד סי' קכ"א שכתב דר"י ס"ל דלא הוי פגום רק בשהה מעל"ע שלם בלא בישול ולדידיה הא ליכא לתרץ כן דהא גם אי נותר הוי בעה"ש ניחא הא דצריך שבירה ושוב לא צריך קרא גבי פסח דהוי בעה"ש רק הרי להר"י לשיטתו ניחא דאיהו הא גריס בשבת דאתיא בק"ו וכמו שנתבאר

[יג] ובדברינו אלה אמרנו דרך חידוד התלמידים לישב קושיא אחת דבפסחים דף מ"ד פליגי ר' עקיבא ורבנן דר' עקיבא סבר דמשרת דכתיבא גבי נזיר בא להיתר מצטרף לאיסור ורבנן מוקי ליה לטעם כעיקר ופריך לר"ע טעם כעיקר מנ"ל ומשני נפקא ליה מגעולי עו"ג ורבנן גיעולי עו"ג חידוש הוא דבכל התורה נותן טעם לפגם מותר והכא אסור ורבי עקיבא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא וע"ש בתוס' ד"ה ורבנן שהביאו דברי ר"מ דס"ל במס' ע"א דנותן טעם לפגם אסור בכל האיסורין ויליף לה מכלי מדין דס"ל דקדירה בת יומא נמי פגמה פורתא וכתבו התוס' דאיכא שלש מחלוקת בדבר ולר"מ נוכל ללמוד טכע"ק מכלי מדין וכר"ע וכתב מהרש"א דא"כ לא הוי צריך הגמרא לומר דר"ע ס"ל דלא אסרה תורה אלא בת יומא ולא הוי לפגם רק המ"ל דר"ע ס"ל כר"מ דנותן טעם לפגם אסור ולא הוי צריך לומר שלש מחלוקת בדבר ובאמת דזה יש לישב בפשיטות דהרי הכי איתא שם בריש הסוגיא אמר ר' יוחנן כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת ומוקים לה שם לר' יוחנן כר"ע ומפרש טעמא דר"ע כמובא לעיל וא"כ הא לא הוי מצי לומר דטעם של ר"ע משום דס"ל נותן טעם לפגם אסור דא"כ הא תיקשה עדיין לר' יוחנן דס"ל כר"ע דמשרת בא להיתר מצטרף לאיסור ור"י הא ס"ל להדיא במס' ע"א דף ס"ו דנותן טעם לפגם מותר ומש"ה מתרץ לה דס"ל דלא אסרה תורה אלא בת יומא ולא הוי לפגם כלל ורק לשיטת רש"י קשה דאיהו כתב בכמה דוכתי דר' יוחנן לא ס"ל כלל טכע"ק מדאורייתא וראייתו מהא דאמרי' בע"א דף ס"ז כל שטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו וא"כ הא דאמרינן בפסחים דטכע"ק נפק ליה מגיעולי עו"ג לא הוי אליבא דר' יוחנן רק אליבא דר"ע בעצמו ולדידיה קשה קושית מהרש"א דנימא דר"ע ס"ל נותן טעם לפגם אסור כר"מ שוב מצאתי בצל"ח שכתב דקושית מהרש"א לא הוי אלא לשיטת רש"י אבל לפי שנתבאר למעלה הא ניחא דר"ע דס"ל דפסח נאכל כל הלילה ע"כ לא דרש הך עד בוקר כחזקיה וע"כ דרש ליה ליתן תחום לבוקרו של בוקר וס"ל לרש"י דזה הוי סברא פשוטה להגמרא דלזה לא צריך קרא דמ"ש מכל התורה כולה והא דבמכילתא דרש ליה כן הוא רק משום הך סברא דהכא הוי ס"ד דהוי עד הנה"ח מדצריך שבירה וכל זה לא הוי רק למ"ד נותן טעם לפגם מותר ומש"ה הוי ס"ד דע"כ הוי עד הנה"ח דאי עד עה"ש א"כ למה צריך שבירה בכלי חרס הא בעת שנעשה נותר הא הוי לפגם אבל למ"ד דנותן טעם לפגם אסור הא אפי' אי הוי בעה"ש מ"מ הא שפיר ניחא הא דצריך שבירה ושוב לא צריך הכא קרא דהוי מעה"ש דמ"ש מכל התורה וא"כ הא מוכח לר"ע מדבא הפסוק לומר דמעה"ש דע"כ ס"ל דנותן טעם לפגם מותר דלמ"ד דנו"ט לפגם אסור ע"כ לא דרש הך עד בוקר אלא או כמו חזקיה או כר' ישמעאל ור"ע הא לא מצי סבר כשניהם וכמו שנתבאר וא"כ לרש"י לשיטתו דס"ל דעמוד השחר פוגם ג"כ מיושב קושי' מהרש"א*)

**(הגה"ה *) גם אמרנו עוד דרך חידוד בזה דביומא דף מ"ה איתא ור"מ איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מנ"ל ומשני נפקא ליה מואש ורבנן וא"ו לא דרשי וא"כ לר"מ דדרש ואוי"ן הא ידעינן דגם נותר שלא בזמנו ג"כ אינו נשרף בלילה ושוב לא מצי איהו למדרש כר' ישמעאל למעט מוצאי שבת דגם הך דרשה דליתן תחום לבוקרו של בוקר אי אפשר לומר לדידיה דהא איהו ס"ל במס' ע"ג דף ס"ו דנותן טעם לפגם אסור ובע"כ דרש ליה לדחזקיה ליתן לו בוקר שני לשריפתו ולאשמעינן דאינו נשרף ביו"ט וא"כ הא אי אפשר לו לסבור כר"ע דדרש בשבת דף קי"ד עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט דא"כ הא מוכח דעולת חול ביו"פ לא ולא צריך עד בוקר ובע"כ דרש לה כר' ישמעאל דאמר שם עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ ומש"ה ס"ל לאחרים דהוא ר"מ לשיטתו דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד ששבת ויוה"כ מצי להיות חלים זה אחר זה וע"ש בתוס' בשבת דף קי"ד שכתבו להדיא דדרשה דר' ישמעאל לא אתיא רק כאחרים כל זה הוא דרך חידוד לתלמידים

)** ונהדר לדידן דמדברי חזקיה וכן ס"ל לכמה אמוראי ולסתמא דגמרא דהך עד בוקר בא ליתן בוקר שני לשריפתו הא מוכח דס"ל כראב"ע דפסח אינו נאכל רק עד חצות אמנם הרמב"ם פסק בפרק ח' מה' קרבן פסח דנאכל כל הלילה וכר"ע וכן הסכים הרא"ש בסוף פסחים ועיין בפסחים דף ק"כ שהביאו התוס' דיש פוסקים כר' אלעזר בן עזריה

סימן לד

יברר דעת הפוסקים בזמן אכילת מצה אם לכתחילה יכול לאוכלו אחר חצות

ועתה נעיין בדין מצה אם צריך לאוכלו קודם חצות או לא הנה בפסחים דף ק"כ קאמר רבא אכל מצה בזה"ז אחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו פי' דאיתקוש לפסח וכתבו שם התוס' דיש רוצים לפסוק כראב"ע משום דסתם משנה דסוף פסחים כוותי' וכתבו דאין זה ראיה דהא במגילה דף כ' איתא סתמא כר"ע דקתני שם זה הכלל כו' דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ומפרשינן שם דאתי' לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע יעו"ש ולכאורה כיון דמצינו סתם משנה כשניהם ה"ל ספיקא דדינא לדידן היאך קיי"ל וצריך להחמיר לאכול מצה קודם חצות שוב מצאתי שכתב כן בחידושי הרשב"א בברכות דף ט' אמנם הרא"ש בסוף פסחים כתב דהך סתמא דמגילה עדיפא דתני לי' בהדי הילכתא פסיקתא והנה הרמב"ם כתב בפרק ח' מהל' קרבן פסח דמדאורייתא נאכל כל הלילה וכן כתב בפרק ח' מהל' חמץ ומצה דזמן מצה הוי כל הלילה ולכאורה צ"ל דס"ל כהרא"ש דהך סתמא דמגילה עדיף ועיין במ"מ שם שכתב דטעמו משום דכיון דאיכא סתמא כשניהם שוב הדרינן לכללא דהלכה כר"ע מחבירו ובודאי צ"ל דטעמו של הרמב"ם כהמ"מ דא"א לומר דס"ל כהרא"ש דהא במגילה שם תני כל הלילה כשר לקצירת העומר ובמנחות דף ע"ב רמינן לה על הא דתנן נקצר ביום כשר ומוקמינן להו כתנאי והרמב"ם הא פסק בפ' שביעי מהל' תמידין ומוספין כמשנה דמנחות דנקצר ביום כשר ודלא כהך דמגילה ולא ס"ל סברתו של הרא"ש ולא הוי הלכתא פסיקתא כלל ומש"ה כתב המ"מ דטעמו משום דהלכה כר"ע מחבירו. והרא"ש לטעמו דפסק בסוף פסחים דנקצר ביום פסול וכסתמא דמגילה יעו"ש ועכ"פ לדבריהם יכול לאכול מצה אחר חצות והגם דבסי' דלעיל הראנו סמוכין להפוסקים כראב"ע מ"מ אין