בית הלוי חלק א קיד

בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בוקר וסמיך ליה ראשית למימרא דהאי בוקר בוקר ראשון מתקיף לה רב יוסף טעמא דכתב ראשית הא לא כתב ראשית ה"א מאי בוקר בוקר שני מי איכא מידי דבשר איפסיל ליה מאורתא [פי' דנאכל לשני ימים ולילה א' ובערב של יום ב' הא איפסיל בשר] ואימורין עד צפרא א"ל אביי אלמה לא והרי פסח לראב"ע דבשר איפסיל ליה מחצות ואימורין עד צפרא כו' ובודאי צ"ע מאי השיב לו אביי דנהי דלראב"ע דידע מקרא דאינו נאכל רק עד חצות איפריך ליה הק"ו דרב יוסף אבל לר"ע דנאכל כל הלילה שפיר הדרינן לסברא החיצונה דאין להאימורין להיות קל מהבשר וצ"ל דקושית אביי הוי דלמא רב כהנא ס"ל כראב"ע דלדידיה חזינן דאימורי פסח קיל יותר מהבשר ומש"ה צריך קרא לאימורי חגיגה ובודאי קשה דר"כ הא לא מצי ס"ל כראב"ע דהא עיקר טעמא של ראב"ע הוי משום דס"ל כל בוקר הוי בוקר ראשון ולדידיה הא ודאי לא צריך גבי אימורים למעט בוקר שני ורב כהנא דמצריך ראשית למעט בוקר שני ע"כ ס"ל. דלא כר"א ב"ע דהא לר"כ צריך הזה למעט בוקר שני בפסח ולדידיה נאכל כל הלילה ושוב לא מצינו קולא באימורין יותר מבשר ושפיר הקשה ליה רב יוסף אלא ודאי מוכרח דאביי ס"ל דגם ראב"ע ס"ל דמצינן לומר מאי בוקר בוקר שני ורק דגבי פסח ידעינן דהוי בוקר ראשון מהא דכתיב והנותר ממנו עד בוקר וכמו שכתבנו וא"כ הא ניחא גם לרבא דאע"ג דעיקר הדבר דאין שורפין קדשים ביו"ט ידעינן שפיר מקרא דהוא לבדו או משום דיו"ט הוי עשה ול"ת מ"מ צריך הך עד בוקר שני לגלויי דשריפתו צריך להמתין עד בוקר שני ובאותו בוקר שנעשה בו נותר אי אפשר לשורפו וידעינן מיניה דבבוקר של יו"ט נעשה נותר ואייתור ליה הזה לומר דאינו נאכל רק עד חצות ואי דא"כ דרבא ס"ל כדרשה דחזקיה דליתן לו בוקר שני לשריפתו הא ממילא ידעינן מיניה דאין שורפין קדשים ביו"ט ונגמור מיניה ג"כ דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט ולמה צריך קרא דהוא לבדו על מילה זה אינו דהוי ס"ד דאע"ג דנותר אסור מ"מ מילה יהיה מותר משום הק"ו וכל זה ניחא לשיטתו של הר"י דבמילה שלא בזמנו איכא ק"ו אבל לשיטתו של הר"י פורת דס"ל דלרבא ליכא ק"ו על מילה א"כ הא אי אפשר כלל לומר דרבא ס"ל כדרשה דחזקיה דא"כ נילף מילה מיניה ולמה לי קרא דלבדו ועל כרחך לא דרש ליה רבא כחזקיה ולדידיה קשה מאי עבד רבא בהך עד בוקר שני

[יא] אמנם לכאורה קשה על מה שתירצנו דרבא ס"ל בוקר סתמא נוכל לומר דהוי בוקר שני ורק משום דכתיב והנותר ממנו עד בוקר ידעינן דהוי בוקר ראשון דהא לכאורה מצינו מפורש להיפוך דבפסחים דף ע"א דיליף ר"כ דאימורי חגיגת חמשה עשר נפסלין בלינה מדכתיב לא ילין לבוקר חלב חגי וסמיך ליה ראשית והקשה ליה רב יוסף למה צריך קרא לראשית ודחי ליה אביי ואמר רבא רב יוסף הכי קא קשיא ליה מי איכא מידי דאילו תנא לבשר לא בעי ראשית וכו' ומביא שם ברייתא דתני לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד או אינו אלא ליום ולילה כשהוא אומר ביום הראשון הרי בוקר שני אמור פי' דדרשינן הכי לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון ואח"כ לבוקר דהיינו בוקרו של ששה עשר כו' טעמא דכ' ביום הראשון לבוקר דמאי בוקר בוקר שני הא כל היכא דכתיב סתמא בוקר ראשון הרי להדיא דס"ל לרבא דסתם בוקר הוי בוקר ראשון וע"ש בתוס' שהקשו דמאי פריך רבא והרי בסוף ערבי פסחים פליגי ביה ראב"ע ור"ע בסתם בוקר אי הוי בוקר ראשון או שני ונשארו בתימא ולדברינו הא קשה ביותר כיון דכתבנו דרבא בעצמו ס"ל דסתם בוקר נוכל לומר בוקר שני אך גם זה ניחא דהנה גם בלא דברינו קשה טובא הסוגיא וכמו שהקשו התוס' דמאי פריך על ר"כ כיון דהוי פלוגתא דתנאי ועוד דא"כ הא קשה על הרמב"ם דפסק דפסח נאכל כל הלילה וכר"ע מכח סתם משנה דמגילה דף כ' וכ"כ התוס' במגילה ובסוף פסחים והרי כיון דחזינן דרבא ורב יוסף מסקי דכל סתם בוקר הוי בוקר ראשון וכר' אלעזר ב"ע הא ודאי הלכה כוותייהו אלא ודאי מוכרח דאין זה שייך להך עד בוקר דכתיב גבי פסח דודאי ס"ל לרבא דבכל דוכתי סתם בוקר הוי ראשון לכ"ע וגם לר"ע ורק בהך בוקר דפסח שפיר ס"ל לר"ע דהוי ס"ד למטעי בו דהוי בוקר שני וכמו דאמרינן הסברא בברכות דסד"א הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה א' אף פסח אוקים לילות להדי ימים ויהיה נאכל לשני לילות ויום כתב רחמנא הזה הרי דרק בפסח איכא סברא למטעי בו דלא מצינו שום קרבן שלא יהיה נאכל רק בלילה א' וזמן המועט של אכילת הקרבן הוי יום ולילה אחת ופסח הא אסור לאוכלו ביום הקרבתו וה"א דנוקים לילה השניה להדי יום ויהיה נאכל לשני לילות ויום א' כשלמים אבל גבי חגיגת ארבעה עשר דנאכל ביום הקרבתו אין לנו מקום לטעות בו כלל דיהיה בוקר שני דאי משום דהוי קדשים קלים הא מצינו גם כן תודה דהוי קדשים קלים ואינו נאכל רק ליום ולילה אחד ורק בפסח דאסור לאוכלו ביום הקרבתו דלא מצינו לי' דוגמא בשום קרבן הוי ס"ד דנוסיף לו לילה א' במקום היום וממילא יהיה כשלמים לשני לילות ויום א' אבל גבי חגיגה הוי לכ"ע בוקר ראשון ומביא מינה רבא ראיה דגם בהך קרא דלא ילין חלב חגי עד בוקר דקאי על הקטרת אימורין ג"כ הוי סתמא בוקר ראשון בלי שום ריבויא גם לר"ע ומיושב ג"כ קושית התוס' ובפסח שפיר כתבנו דרבא ס"ל דגם ר"א ב"ע מודה דהוי ס"ד דהוי בוקר שני אי לאו קרא דוהנותר ממנו עד בוקר וא"כ גם על רב אשי אין אנו צריכין לומר כמש"כ באות ט' דס"ל ליתן תחום לבוקרו של בוקר דמכאן יליף דבכל התורה הוי יום מעמוד השחר דודאי קשה טובא לומר כן דהא חזינן בסוגית הגמרא במגילה דף כ' שדחקה למצוא פסוקים דמעה"ש הוי יום מקרא דנחמיה וקשה לומר דרב אשי יחלוק על זה רק נאמר כמש"כ דדרש ליה כחזקיה ליתן לו בוקר שני לשריפתו דאע"ג דס"ל דיו"ט הוי עשה ול"ת מ"מ איצטריך כמש"כ דס"ל כראב"ע ועכ"פ מרבא הא מוכרח דס"ל כראב"ע לשיטתו של הר"י וגם מדברי חזקיה דדרש ליה להדיא ליתן לו בוקר שני לשריפתו הא מוכח ג"כ כראב"ע דהא ידעינן ממילא דהך לא תותירו ממנו עד בוקר הוי בוקר ראשון וממילא אייתור ליה הזה לומר דהוי עד חצות וכן סוגיא דגמרא דתמורה דף ד' דקאמר ר' יעקב דמותיר הוי לאו שאין בו מעשה ואינו לוקה ופריך ורבי יעקב הך והנותר מאי עביד ליה ומשני לכדחזקיה הרי דס"ל לסתמא דגמרא לעיקר הך דרשה דחזקיה מדלא משני דאצטריך ליתן תחום לבוקרו של בוקר וגם מסוגיא דמגילה דשקיל וטרי מנ"ל דמעמוד השחר הוי יום מוכח ג"כ ע"כ דהך עד בוקר דרשינן לדחזקיה ומוכח מזה ממילא דלהלכה ס"ל כר"א ב"ע דהוי רק עד חצות וכמו שנתבאר ובודאי נראה דיש להחמיר כן

[יב] אמנם לשיטתו של הר"י פורת דלא גרס דאתי' בק"ו דס"ל דלרבא ליכא ק"ו במילה וא"כ ליכא למימר דרבא אית ליה דרשה דחזקיה דא"כ נילף גם מילה מנותר ולמה צריך קרא לבדו וא"כ קשה מאי עביד בהך עד בוקר והנראה לישב גם שיטתו דלעולם רבא דרש ליה ליתן תחום לבוקרו של בוקר דאע"ג דבכל התורה הוי מעה"ש יום מקרא דלאור יום או מקבלה מסיני מ"מ גבי אכילת קדשים שפיר הוה ס"ד דלא הוי נותר רק עד נה"ח והטעם לזה דבמס' ע"א דף ע"ו דעת רש"י ור"ת בהא דקיי"ל דכלי שאינו בן יומו הוי נותן טעם לפגם דא"צ מעל"ע רק לינת לילה לחודא פוגם והביאו ראיה לזה מהא דבשר עצמו הוי בלינת לילה עיבור צורה כ"ש הבלוע בכלי וכתבו התוס' דלשיטתם צריך שיעבור עליו לילה שלמה בלא בישול דאי אפשר לומר דעמוד השחר לחודא יהיה גורם הפגם ואפי' בשל בו באותו לילה קודם עה"ש דא"כ אמאי הצריכה התורה בכלי שבשל בו חטאת מריקה ושטיפה בכלי נחושת ושבירה בכלי חרס והרי בשעה שנעשה נותר דהי דהיינו