בית הלוי חלק א קיג

ישמעאל עוד מגרע זכות הכהנים יותר וזה אינה קושיא דהא בלא"ה מסיק שם דר' ישמעאל אמר כן משום אבותיו ולא ס"ל כן דאיהו סבר דהחלב אסור באכילה

ובדברי מהר"ם מרוטונבורג מיושב לי היטב הא דבמס' מגילה דף כ' תנן כל היום כשר לקריאת המגילה כו' כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' והקשה בטורי אבן שם אמאי לא תני גם שריפת נותר דהוי ביום ולפי"ז ניחא דהא במס' מנחות דף ע"ב פריך על הך משנה מהא דתנן שם גבי עומר נקצר ביום כשר ומשני דהך דמגילה ר"א בר"ש היא דס"ל נקצר שלא כמצותו פסול ור"א בר"ש הא ס"ל נותר שלא בזמנו נשרף בלילה וכיון שהגיע זמן שריפתו ביום גם בלילה שלאחריו כשר ולא שייך למתני ועיי' בחידושי רשב"א על מגילה שהקשה בשם ר"ת אמאי לא תני מילה ונשאר בצ"ע וצע"ג דכיון דאתיא כר"א בר"ש ואיהו הא ס"ל דשלא בזמנו נימול גם בלילה

[ח] ועכ"פ לפי מה דנתבאר הא ע"כ ר"ע ודאי לא ס"ל כהך דרשה דר' ישמעאל דר"ע הא ודאי ס"ל דנותר גם שלא בזמנו אינו נשרף בלילה דאיהו הוא עיקר התנא דדרש ואוי"ן וביבמות דף ס"ח אמרינן כמאן כר"ע דדרש ואוי"ן ולדידיה ודאי גם ר' יוחנן מודה לר"א דגם שלא בזמנו אינו נשרף בלילה ועד כאן לא שקלי וטרי ר"י ור"א רק למאן דלא דרש וא"ו אי דריש וא"ו ה"א וא"כ הא ר"ע לא מצי למדרש הך עד בוקר שני לאם חל ששה עשר להיות בשבת וההכרח לומר דר"ע דרש ליה כדרשה הראשונה המובא במכילתא ליתן תחום לבוקרו של בוקר דבלא"ה הוי ס"ד דמותר לאוכלו עד הנץ החמה וקמ"ל דמעמוד השחר הוי נותר

[ט] והנה בהך דרשה דליתן תחום לבוקרו של בוקר קשה לי טובא דלמה צריך כאן קרא גבי פסח יותר מבכל התורה כולה דקיי"ל דמעמוד השחר הוי יום וכמו דמבואר במס' מגילה דף כ' דכל שמצותו ביום אם עשאן משעלה עמוד השחר יצא וקאמר שם רבא מקרא דלאור יום למאיר ובא קרא יום ור"ז נפק ליה מקרא דנחמיה דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה והרי מקמי דאתא נחמיה מאן אמרינהו ובע"כ הוי הלכה למשה מסיני דמעמוד השחר הוי יום ואתא נחמיה ואסמכי' אקרא וז"ל הירושלמי ריש ברכות פ"א ה"א כמה דאת אמר בערבית נראין שלשה כוכבים אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה ומר אף בשחרית כן א"ר בא הבוקר אור התורה קראתו לאור בוקר תני רבי ישמעאל בבוקר בבוקר ליתן תחום לבוקרו של בוקר ויהיה מאיזה דרשה שיהיה הא ודאי דלכל התורה הוי עה"ש יום ומהיכא תיתי הוי ס"ד דהך לא תותירו ממנו עד בוקר וכן הא דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה יהי' נמשך עד נה"ח ועי' בברכות דף ט' דאמרינן להדיא אליבא דר"ע לעולם יממא הוא וע"ש בתוס' ולכאורה צריך לומר דהמכילתא ס"ל דמהך קרא הוא דידעינן דבכל התורה הוי מעה"ש יום והסוגיא דמגילה דדחקה להביא מפסוקים של נחמיה ס"ל דהך עד בוקר שני איצטריך לכדחזקיה להא דאין שורפין קדשים ביו"ט והמכילתא ס"ל דמהכא ילפינן דעה"ש הוי בוקר ולא ס"ל ג"כ הני דרשות דאיתא בירושלמי ריש ברכות ור' ישמעאל לשיטתו דס"ל בירושלמי דמקרא בבוקר בבוקר דרשינן דמעה"ש הוי יום מש"ה לא ס"ל הך דרשה דמכילתא ומוקים להך עד בוקר שני לאם חל ששה עשר להיות בשבת והמכילתא ס"ל דהך בבוקר בבוקר איצטריך לכדדרשינן ביומא דף ל"ג ומש"ה נפק ליה מהך עד בוקר וא"כ הא ניחא לר"ע וכן לרב אשי דקאמר יו"ט הוי עשה ול"ת שפיר י"ל דס"ל כן אבל אכתי תיקשה לרבא דקאמר בשבת הך דרשה דהוא לבדו דמאי קעביד בהך עד בוקר דאיהו ודאי לא ס"ל הדרשה דליתן תחום לבוקרו של בוקר דהא במגילה דף כ' דחק רבא למצא דרשה דמעמוד השחר הוי יום ונפק ליה מקרא דלאור יום ושוב לא צריך קרא גבי פסח דמ"ש מכל התורה כולה והא דאין שורפין קדשים ביו"ט הא ידעינן לדידיה מקרא דהוא לבדו ובודאי אין מקום לומר דרבא ס"ל להלכה דנותר שלא בזמנו נשרף גם בלילה וידרוש הך עד בוקר דאינו נשרף במוצאי שבת וכר' ישמעאל דהרי ר"א הקשה ביבמות לר' יוחנן שרצה לומר כן וגם ר' יוחנן חזר והודה לר"א וכדאיתא שם דר' יוחנן שתק לר"א לבתר דנפק א"ל לר"ל ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה וכן פסק הרמב"ם פרק י"ט מה' פסולי המוקדשין הלכה ה' וכן הוא מבואר בתשובת מהר"ם מרוטונבורג שהבאנו לעיל דר"י חזר בו ועדיפא מזה כתב הכ"מ בפרק א' מה' מילה דמשמע דר"י הודה לר"א גם במילה שלא בזמנה דאינה בלילה וא"כ כ"ש בנותר דלא הוי בלילה ובודאי אין לומר דרבא יחלוק על ר"י ור"א בהא וגם דעיקר הדבר קשה לומר דרבא יסבור כמאן דלא דרש ואוי"ן והניחא לפי גירסת רש"י שם דגרס רבא אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו וע"ש בתוס' ישנים שכתבו דבע"כ צ"ל דס"ל לרבא כרב אשי דיו"ט הוי עשה ול"ת ומש"ה לא צריך קרא למעט נותר דאינו נשרף ביו"ט ומש"ה אייתור לדידי' הפסוק דלבדו על מילה שלא בזמנה דאינה דוחה יו"ט אע"ג דאיכא ק"ו שתדחה דאל"כ מנ"ל לרבא למעט מהך קרא גם מילה דלמא לא ממעט רק נותר אבל מילה דוחה יו"ט משום הק"ו ולפי"ז הא ניחא דאדרבה נאמר דרבא חולק על רב אשי וס"ל דיו"ט הוי רק ל"ת לחודא ומש"ה צריך הך עד בוקר למעט נותר כי היכי דלהוי מיותר הפסוק דלבדו למעט גם מילה דאל"ה הוי מוקמינן הפסוק דלבדו על נותר לחודא אבל לשיטתו של הר"י פורת שהובא שם בתוס' דלא גרס דאתיא בק"ו דלרבא ליכא ק"ו כלל במילה ולדידיה הוי מילה שלא בזמנה ונותר שוין ומחד קרא נוכל למעטם וכן לשיטתו של הר"י שם דהוכיח מסוגיא דביצה דרבא ע"כ ס"ל כרב אשי דיו"ט הוי עשה ול"ת וא"כ לא צריך כלל פסוק למעט נותר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובע"כ לא בא הפסוק דלבדו רק למעט מילה משום דאיכא ק"ו ולדידהו קשה מאי דרש רבא בהך עד בוקר שני

[י] והנה שיטתו של הר"י נוכל לישב דבברכות דף ט' ובסוף ערבי פסחים דס"ל לר"א ב"ע דפסח נאכל רק עד חצות ונפק ליה בג"ש דהזה הזה ור"ע ס"ל דנאכל כל הלילה והזה איצטריך דלא יהיה נאכל לשני לילות דאי מלא תותירו ממנו עד בוקר ה"א דהיינו בוקר שני וראב"ע ס"ל כל בוקר בוקר ראשון הוא ונאמר דרבא ס"ל להלכה כראב"ע דאינו נאכל רק עד חצות וס"ל בהא כר"ע דשפיר הוי מצינן לומר דהך לא תותירו ממנו עד בוקר הוי בוקר שני ורק כיון דכתיב והנותר ממנו עד בוקר ליתן לו בוקר שני לשריפתו ידעינן מזה דבוקר קמא הוי בוקר ראשון דאי הוי בוקר שני א"כ נאכל עד בוקר של ששה עשר דהוי חוה"מ הרי מיד יכול לשורפו ולמה צריך להמתין עוד בוקר לשריפתו וע"כ הוה בוקר קמא בוקר ראשון ומש"ה מוכרח להמתין עד בוקר שני לשריפתו ושוב אייתור לן הזה וידעינן מיניה דאינו נאכל רק עד חצות והנראה עוד ראיה לזה דבפסחים דף ע"א אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר

שנפסלין **(הגה"ה

תתנו לו ולא לכלבו ובע"כ צ"ל להך לישנא דס"ל דאקשתא אסור דמ"מ צריך ליתנו דרק מטרפה הוא דפטור אבל כשהבהמה כשרה צריך ליתן אע"ג דאותו חלב אסור באכילה וא"כ קשה דמנ"ל הא נוקים הריבוי על דאייתרא אבל האסור א"צ ליתן והניחא אם נאמר דשניהם אסורים או שניהם מותרים שפיר ידעינן מחד קרא דגם הטפל להקיבה צריך ליתן ומה בין זה לזה אבל למ"ד דחדא שרי וחדא אסור דלמא לא ריבה רק ההיתר וצ"ל דבהך קרא דוהקיבה איכא ב' ריבוים הוא"ו וגם הה' ומש"ה מרבינן תרווייהו וא"כ הא תיקשה להיפוך דמאן דס"ל דשניהם שוין למה צריך ב' ריבוים והרי גם מריבוי א' היינו יודעין שניהם וצריך לומר דהך לישנא ס"ל דלא דרשינן וא"ו ורק וא"ו ה"א דרשינן וא"כ ליכא רק חדא ריבוי וא"כ לר"ע דדרש גם ואוי"ן ולדידיה איכא ב' ריבוים בפסוק ומדצריך ב' ריבוים הא מוכח דדאקשתא אסור דהוא חלב שע"ג הקיבה ולא התיר ר"ע רק שבתוך הקיבה ומש"ה אמר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו דהם מתירים גם שע"ג הקיבה והם ס"ל דלא דרשינן ואוי"ן:)**