בית הלוי חלק א קיב

שמי' אנהרינהו לעיינין לפרש דברי ר' ישמעאל בדרך ברור דהנה בהא דדרשינן בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו ואינו נשרף עד בוקר של יום ששה עשר הא ידעינן מיני' שני לימודים אחד דאין עשה דשרפת נותר דוחה ל"ת דיו"ט שנית הא ידעינן מיני' דגם למוצאי יו"ט אינו נשרף אע"ג דליל ששה עשר הוי חול המועד מ"מ אינו נשרף אז ומוכרח להמתין עד בוקר של ששה עשר וא"כ הא תיקשה על הא דקאמר ר ישמעאל דא"צ דשרפה הוי מלאכה ואכתי דלמא צריך הכתוב להורות דגם במוצאי יו"ט אינו נשרף וצריך לומר דס"ל לר' ישמעאל דמשום זה אין צריך הך פסוק דהוי מילתא דפשיטא דנותר אינו נשרף בלילה וכמו דנפקא לן בריש פסחים דף ג' מקרא דביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה וא"כ א"צ הפסוק רק לאסור לשורפו ביו"ט עצמו ושפיר קאמר דהא שרפה מעין מלאכה היא ועיי' ביבמות דף ע"ב דקאמר ר' יוחנן דנותר בזמנו אינו נשרף בלילה ושלא בזמנו נשרף אפילו בלילה והקשו שם התוס' דא"כ נותר דפסח אמאי אינו נשרף בליל מוצאי יו"ט כדמוכח מהא דדרשינן ליתן לו בוקר שני לשריפתו ותירצו דכיון דאי אפשר לשורפו ביו"ט עצמו קבע זמנו במוצאי יו"ט והוי בזמנו ואסור בלילה ולפי הנתבאר לעיל בע"כ צריך לומר דר' ישמעאל ס"ל דגם סברא זו של התוס' הוי סברא פשוטה דכה"ג מקרי בזמנו ולא צריך קרא למעטו דלא יהיה נשרף בליל מוצאי יו"ט וא"כ הא י"ל דרק על מוצאי יו"ט ס"ל לר' ישמעאל כן כיון דלעולם נותר של קרבן פסח אי אפשר להיות נשרף מקודם דהא לעולם בקרבן פסח הוי הזמן שנעשה נותר בבוקר של יו"ט ומש"ה הוי מוצאי יו"ט זמנו ומש"ה ס"ל דהוי פשוט גם בלא קרא דאינו נשרף בליל מוצאי יו"ט ומש"ה מוקים להפסוק בחל ששה עשר להיות בשבת ולא דצריך למעטו שאינו נשרף בשבת עצמו רק קמ"ל הפסוק דאינו נשרף גם במוצאי שבת אע"ג דלעולם הוי זמן שריפת נותר של פסח בבוקר של ששה עשר ונמצא הוי ליל שבעה עשר שלא בזמנו ונשרף שפיר בליל שבעה עשר והוי ס"ד דאע"ג דהשתא חל ששה עשר להיות בשבת יהיה נקרא מוצאי שבת שלא בזמנו כיון דבכל פסח אינו מוכרח להיות זמנו השתא מש"ה כתיב עד בוקר שני דגם בכה"ג מוכרח להמתין עד בוקר של שבעה עשר ולא בלילה דגם זה מקרי שפיר בזמנו כיון דבשנה זו לא היה אפשר קרבן זה להיות נשרף מקודם והוא הפי' הברור בדברי ר' ישמעאל

[ז] אמנם זהו רק לר' יוחנן דס"ל ביבמות דנותר שלא בזמנו נשרף גם בלילה אבל הרי שם הקשה ר' אלעזר לר' יוחנן מהא דתניא וביום השמיני ימול אין לי אלא נימול לשמיני שאינו נימול אלא ביום מנין לרבות נימול לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וא"ו וא"ו ה"א דריש אישתיק כו' הרי דס"ל לר' אלעזר דכ"ע מודים דנותר שלא בזמנו ג"כ אינו נשרף רק ביום ונפקא ליה מקרא דכתיב בשלמים והנותר ביום השלישי באש ישרף דוא"ו ה"א של והנותר בא לרבות גם שלא בזמנו ולדידי' הא אי אפשר כלל לומר כמו שכתבנו דלר' ישמעאל אתי' הך עד בוקר שלא יהיה נשרף בליל מוצאי שבת אמנם גם זה ניחא דהנה בשאגת ארי' סי' נ"ג הביא דברי תשובת מהר"ם מרוטנבורג והוא בשו"ת הרשב"א סי' תתע"ח שכתב וז"ל ששאלת על מילה שלא בזמנה אי מותר בלילה נראה דאפילו מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום דתניא בפרק הערל בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה אלא ביום ואע"ג דר"א בר"ש פליג עלי' יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דבמסקנא מוקי פלוגתייהו בוביום דת"ק דריש מוביום אפילו שלא בזמנה ור"א בר"ש לא דריש וקיי"ל כת"ק בהא דאפי' מאן דלא דריש וא"ו וא"ו ה' דריש כדאמר ר"א בן פדת בתר הכי גבי והנותר והודה לו ר' יוחנן הרי להדיא דמהר"ם מפרש דגבי מילה הוי ג"כ וא"ו ה' [וא"ו וביום וה' דהשמיני ועיין בקונטרס אחרון הנדפס בסוף שאגת ארי' מובא שם פי' זה בדברי מהר"ם] ולשיטתו של מהר"ם הרי צ"ל דהא דקאמר ר' אלעזר לר' יוחנן דאפי' מאן דלא דריש וא"ו מ"מ וא"ו ה' דריש אין הכוונה דס"ל לר"א דכ"ע מודים להך דרשה דנותר שלא בזמנו אינו נשרף בלילה ולית מאן דחולק על זה דהרי חזינן דר"א בר"ש דס"ל שם ביבמות דמילה שלא בזמנה כשר גם בלילה ע"כ לא דריש גם וא"ו ה"א ולדידי' אין לנו לרבות נותר שלא בזמנו רק ה"פ דאפילו מאן דלא דריש בעלמא וא"ו מ"מ וא"ו ה"א דריש פי' והכא גבי נותר דהוי וא"ו ה"א גם הני תנאי דפליגי בעלמא מצי למדרשי' ואינם חולקים על זה ולעולם גם ר"א מודה דאיכא תנא דלא דרש גם וא"ו ה"א והוא ר"א בר"ש דחולק במילה ולדידיה מודה ר"א דנותר שלא בזמנו נשרף בלילה וכר' יוחנן וא"כ הא שפיר נוכל לומר דר' ישמעאל ס"ל כר"א בר"ש ועוד דהרי בירושלמי ריש פ' במה מדליקין דמפרש שם הא דאין מדליקין בשמן שרפה משום דאין שורפין קדשים ביו"ט והקשה מעתה לא יהיה מדליקין בשמן שרפה בלילה שאין שורפין קדשים בלילה ומשני ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כמה דר' ישמעאל אמר תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה כן עבר זמנו נשרף בין ביום בין בלילה הרי להדיא דר' ישמעאל ס"ל דמילה שלא בזמנה כשר גם בלילה ולשיטתו של מהר"ם הא לא עדיף נותר ממילה דבשניהם איכא וא"ו ה"א וא"כ הא לר' ישמעאל ליכא למידק כלל מוהנותר דכתיב גבי שלמים דשלא בזמנו אינו נשרף בלילה ומש"ה לשיטתו שפיר מצריך הך עד בוקר שני למעט שריפתו בליל מוצאי שבת (ומדברי הירושלמי הלז ראי' לשיטתו של מהר"ם דאל"כ היאך מדמה מילה לנותר] ואפילו לשיטת רש"י ביבמות שם שפירש דגבי מילה לא הוי רק וא"ו לחודא מ"מ הא אין הכרח לומר דר"א קאמר דכ"ע מודים לדרשה דוא"ו ה"א דהא יש לפרש כמו שכתבנו דה"ק דאפי' מאן דלא דריש וא"ו מ"מ וא"ו ה"א מצי דריש ולעולם מודה גם ר"א דאיכא תנא דלא דריש גם וא"ו ה"א רק לא קיי"ל כוותי' דהאי תנא ומדברי הירושלמי הלז ראיה ברורה לשיטת התוס' ביבמות דף ס"ח בד"ה כמאן בתי' האחרון שכתבו דר' ישמעאל לא דרש ואוי"ן דלשיטתו של הר"י שהביאו התוס' שם דהא דאמרי' כמאן כר"ע דדרש ואוי"ן לא בא להוציא ר' ישמעאל רק שארי תנאי קשה מהירושלמי הלז דהא חזינן להדיא דר' ישמעאל סבירא ליה דשלא בזמנו נימול גם בלילה ואין להקשות לשיטתו של מהר"ם הא מוכח דר' ישמעאל דסבירא ליה דשלא בזמנו נימול גם בלילה ע"כ לא דרש גם וא"ו ה"א א"כ תיקשה מהא דבחולין דף מ"ט איתא חלב שע"ג הקיבה כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו *)וסמניך ישמעאל כהנא מסייע כהנא והרי הא דצריך ליתן להכהנים גם החלב שע"ג הקיבה נפקא לן בחולין דף קל"ד מקרא דוהקיבה לרבות חלב שעל גבי הקיבה ושבתוך הקיבה וא"כ לר"ש דלא דריש גם וא"ו ה' הא אינו צריך כלל ליתן לכהן את החלב שע"ג הקיבה ומאי מסייע כהנא הוא דנהי דס"ל דמותר באכילה מ"מ הא אין הטובה בזה לכהנים רק להבעלים ואדרבה

ר' **(

הגה"ה *) ובהאי עניינא הנראה לומר דבר נכון דבחולין דף מ"ט דקאמר דחלב שע"ג קיבה כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו ומסיק דר' ישמעאל בעצמו ס"ל דאסור ור"ע ס"ל דמותר וכר' ישמעאל שאמר משום אבותיו ולי' לא ס"ל והרי הא דאמר כן משום אבותיו אינה בברייתא והרי עדיפא ה"ל לומר כר"ע דס"ל בברייתא דמותר ודוחק לומר דמשום הסימן דישמעאל כהנא מסייע כהנא אמר כן והנראה דבדף נ' איכא ב' לישני אליבא דמאן דשרי איכא מאן דאמר בין דאקשתא ובין דאייתרא שרי ואיכא דאמרי דאקשתא אסיר ורק דאייתרא שרי והנה בדף קל"ד אמרינן והקבה להביא חלב שע"ג הקיבה ושבתוך הקיבה והיינו דאקשתא ודאייתרא ולכאורה קשה דהרי אי לאו קרא דמרבה הוי ס"ד דא"צ ליתן לכהן רק קיבה לחודא דבפסוק לא כתיב רק קיבה וא"כ מנ"ל לרבות מהך יתורא הני תרתי דנהי דהפסוק ריבה גם הטפל להקיבה דלמא לא ריבה רק דבתוך הקיבה דהיינו דאייתרא דשרי אבל דאקשתא מנ"ל דהרי בחולין דף קל"ו ע"ב מבואר דטרפה אינה בכלל מתנות וכ' רש"י דכתיב)**