בית הלוי חלק א קיא

לא והרי תיקשה דמנ"ל הא כיון דלאביי אליבא דר"ע הא דאין שורפין קדשים ביו"ט לא ידעינן רק מהא דאסור הקטרתן ביו"ט וא"כ נאמר דמש"ה איצטריך לר"ע הך עד בוקר שני כי היכי דנדע דגם בכה"ג דחל י"ד להיות בשבת ג"כ אין שרפת נותר דידי' דוחה יו"ט דאע"ג דהקטר חלבו דידי' מותרת ביו"ט מ"מ לא דמי שריפת נותר דידי' להקטרה דהא לא הוי חובה כלל להקרבן רק אירע בו פסול אבל הקטרה הא הוי חובה להקרבן ושפיר צריך הך עד בוקר שני גם לר"ע ואפי' לרב ספרא שהקשה בפסחים דף נ"ט לרב וכי נוקים לקרא רק בי"ד שחל בשבת הרי דלא נראה לו לומר כן זה הוא רק שם על הפסוק דלא ל לבוקר הא כל הלילה ילין דאיירי רק בחל בשבת דבחל בחול אסור זה הוי דחוק לרב ספרא לומר כן כיון דקרא סתמא כתיבא אבל הך עד בוקר הא קאי על כל השנים דלעולם אין שורפין ביו"ט רק דלא צריך הפסוק אלא משום חל י"ד בשבת ודאי דבפשיטות נוכל לומר דנכתב משום חל י"ד להיות ובשבת

[ג] אמנם בזה אינו מתורץ רק לר"ע אבל לרבא דנפק לי' מהוא לבדו וכן לרב אשי דקא אמר יו"ט עשה ול"ת אין תי' זה מספיק דאין לומר גם לדידהו דאיצטריך הפסוק לאסור גם בחל י"ד להיות בשבת דבלא"ה הוי ס"ד דיהי' מותר לשרוף נותר דידי' ביו"ט כמו דמותר להקטיר אימורין ביו"ט דזה ודאי אינו דפשיטא דאין ללמוד שרפת נותר מהקטרה וכמו שכתבנו דהקטרה הא הוי חובה להקרבן וביום י"ד כשחל בשבת ג"כ הי' מותר להקטירן וכדאיתא בפסחים דף ס"ח בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים כשרין כל הלילה ומותר להקטירם בשבת וא"כ הא הוי חלבי שבת ומש"ה כשנשארו עד הלילה של יו"ט מותר ג"כ להקטירן אבל שריפת נותר דידי' דלא הוי חובה להקרבן ובשבת עצמו לא הי' מותר לשורפו דאז לא הוי נותר כלל בודאי דגריעי מהקטרה ואין ללמוד בו היתר מהקטרה דבשלמא לאביי אליבא דר"ע כתבנו שפיר סברא זו כיון דס"ל לאביי דמהסברא החיצונה הי' מותר לשרוף כל נותר ביו"ט דעשה דוחה ל"ת ורק דיליף דאסור בק"ו מהא דחזינן דאסור להקטיר איברי חול ביו"ט שפיר יש מקום לומר כיון דעיקר איסורו נלמד מהקטרה א"כ בחל י"ד בשבת דהקטרתו מותרת דהוי ס"ד דגם שריפתו מותרת ומש"ה צריך קרא לאסור גם בכה"ג אבל לרבא ור"א דידעינן דנותר אינו נשרף ביו"ט בלא"ה ודאי דלא הי' אפשר ללמוד מהקטרה דגם שריפתו יהי' מותר כיון דלא דמי כלל ולא צריך לקרא לאסרו גם בחל י"ד בשבת וראי' ברורה לזה דביבמות דף ה' בתוס' ד"ה כולהו הקשו דלמה לן לימודים דבכל התורה עשה דוחה ל"ת מציצית ומהקפה דמצורע תיפוק לי' מדאיצטריך קרא דעד בוקר שני לאסור שרפת נותר ביו"ט דיכול לשורפו למחר מכלל דהיכא דאינו יכול לקיימו אח"כ בלא דחי' הל"ת עשה דוחה ל"ת ומאי הקשו נימא דאע"ג דבעלמא אין עשה דוחה ל"ת מ"מ איצטריך קרא לאסור שריפת נותר בחל י"ד להיות בשבת דהוי ס"ד דשרי כמו דשרי הקטרה דידי' ביו"ט אלא ודאי כמו שכתבנו דאי בעלמא אין עשה דוחה ל"ת אין לנו ללמוד היתר שריפתו מהקטרה כלל ושפיר הקשו התוס' וא"כ לרבא ורב אשי קשה הך עד בוקר שני למה נאמר ותי' לזה יבואר לקמן אבל על ר"ע הא שפיר נוכל לומר כמו שכתבנו

[ד] ועוד יותר נראה לתרץ אליבא דאביי ולר"ע דהא בשבת דף קי"ד דריש ר"ע עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט ור' ישמעאל דרש לי' על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ יעו"ש וא"כ שפיר צריך הני ב' קראי דהרי הגמר' פריך בשבת מה"מ דאין שורפין קדשים ביו"ט דמהסברא הוי ס"ד דשרי לשרוף נותר ביו"ט משום דעשה דוחה ל"ת וא"כ כ"ש דמהסברא חיצונה הוי ס"ל דחלבי שבת שניתותרו שיהיה מותר להקריבו ביו"ט ומהאי טעמא גופה דעשה דוחה ל"ת ומש"ה אי לא הוי כתיב עד בוקר שני דאסור שריפת נותר ביו"ט הוי ס"ד דע"כ הך עולת שבת בשבתו בא להתיר חלבי שבת להקריבן ביוה"כ דלהתירן להקריב ביו"ט הא לא צריך קרא דעשה דוחה ל"ת ורק השתא דכתיב עד בוקר שני דאין שורפין ביו"ט וידעינן מיני' דל"ת של יו"ט אינה נדחית מפני עשה ס"ל לר"ע דשוב צריך קרא להתיר חלבי שבת ביו"ט ומוקמינן להפסוק דעולת שבת בשבתו רק על יו"ט ולא על יוה"כ אבל בלא"ה הוי מוכרח לאוקמא על יוה"כ דעל יו"ט לא צריך קרא וא"כ צריך הני ב' פסוקים לר"ע אבל לרבא ורב אשי קשה

[ה] אמנם זה אינו דהא ודאי נראה דר"ע לא ס"ל כלל עיקר הך דרשה דליתן לו בוקר שני לשריפתו דבברכות דף ט' ובסוף מס' פסחים איתא ואכלו את הבשר בלילה הזה ראב"ע אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א"ל ר"ע והלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון ואמרינן שם דלר"ע האי הזה מאי עביד לי' ומשני דסד"א דיהי' נאכל לשני לילות כשלמים דנאכל לשני ימים קמ"ל וראב"ע מלא תותירו ממנו עד בוקר נפקא ור"ע ה"א מאי בוקר בוקר שני וראב"ע כל בוקר בוקר ראשון הוא ובודאי קשה על ר"ע דהיאך קאמר דבלא הזה הוי ס"ד דפסח יהי' נאכל לשני לילות ולא תותירו ממנו עד בוקר קאי על בוקר שני דהיינו בוקרו של יום ששה עשר בניסן דהוי חול המועד דא"כ סיפא דקרא דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו דדרשינן מיני' ליתן לו בוקר שני לשרפתו למה נאמר דהרי בוקר קמא קאי על ששה עשר דהוי חוה"מ ומיד הא יכול לשורפו וא"כ הא מוכרח מיני' דהך לא תותירו ממנו עד בוקר קאי על בוקר ראשון דהוי יו"ט ומש"ה כתיב עד בוקר בתרא דצריך להמתין בשריפתו עד בוקר שני משום יו"ט שוב מצאתי קושי' זו בספר דורש לציון והוא תי' בדרך הדרוש ומוכרח ע"כ דר"ע לא דרש כלל הך עד בוקר ליתן לו בוקר שני לשרפתו והא דאין שורפין קדשים ביו"ט נפקא לי' מהך דעולת שבת בשבתו וגם כשחל ערב פסח להיות בשבת צריך לומר דמ"מ ידעינן מהך קרא דאינו נשרף ביו"ט דאע"ג דאימוריו קרבין ביו"ט מ"מ שריפת נותר דידי' כיון דלא הוי חובה להקרבן לא מקרי חלבי שבת כלל וגם בכה"ג יליף בק"ו מהא דחלבי חול אינם קרבין ביו"ט כ"ש שריפת הנותר דלעולם מקרי חלבי חול גם מקרבן של שבת וצע"ק דברי רש"י בפסחים שהבאנו לעיל וא"כ יש לעיין מאי עבד ר"ע בהך עד בוקר שני שוב ראיתי במכילתא פרשה בא איתא שם עוד דרשות על הך קרא וז"ל והנותר ממנו עד בוקר עד בוקר למה נאמר ליתן תחום לבוקרו של בוקר [פירוש דלא תימא דלא תותירו ממנו עד בוקר הוי נץ החמה וקמ"ל דהוי עמוד השחר כן הוא בפרש"י על חומש פ' בא] דבר אחר מה ת"ל עד בוקר מגיד שאינו נשרף עד אור ששה עשר [והוא דרשה דחזקי' דבמס' שבת] ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד בוקר אלא שאם חל ששה עשר בשבת מגיד שאינו נשרף עד אור שבעה עשר וא"כ נאמר דר"ע ורבא ור"א דרשי' לי' כהני דרשות של המכילתא ושפיר קאמר ר"ע בברכות דהוי ס"ד דהך לא תותירו ממנו עד בוקר הוי בוקר שני

[ו] והנה נחקור בהני שני דרשות של המכילתא איזה מהן ס"ל לר"ע והנה בדברי ר' ישמעאל המובא במכילתא נלאו חכמי לב לפרשו דקאמר דעל הא דאינו נשרף עד אור ששה עשר לא צריך קרא דשרפה הוי מלאכה וביו"ט כתיב כל מלאכה לא יעשה בהם ומוקים לי' אם חל ששה עשר להיות בשבת דאינו נשרף בו והרי דברים ק"ו אם פשיטא לי' בלא קרא דאינו דוחה יו"ט כ"ש דלא ידחה שבת וכבר נתקשה בזה המג"א בזית רענן יעו"ש מה שנדחק לישבו וגם בלא"ה למה צריך קרא על שבת הרי להמסקנא דסוגי' דיבמות אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וע"ש ביבמות דף ו' בתוס' ד"ה שכן הכשר מצוה שכתבו דלהמסקנא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וחולקים על פרש"י יעו"ש והרי ר' ישמעאל ודאי ס"ל דהבערה חייב עליו כרת וכמו שהוכיחו התוס' ביבמות דף ו' בד"ה או אינו מהא דקרא והטה ואמר לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה וכן לשיטת התוס' בפסחים דף ה' ובביצה דף כ"ה דלמ"ד הבערה ללאו יצאת ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט יעו"ש א"כ ר"י דאמר דא"צ לאוסרו ביו"ט משום דהוי מלאכה ס"ל ע"כ דחייב כרת בהבערה בשבת וא"כ למה צריך קרא לאוסרו ות"ל מן