בית הלוי חלק א קי

ובזה נתחדש לנו בהא דאיתא בפסחים דף מ"א ת"ר במים אין לי אלא מים שארי משקין מנין אמרת ק"ו ומה מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כ"ש והקשו התוס' והא אין עומה"ד ותירצו דהק"ו הוי גילוי מילתא בעלמא ולכאורה הי' נראה לפי מה שכתב המגיד משנה דהיכא דידעינן עיקר האיסור שוב עונשין מן הדין הא לא קשה כלל דהא גם בלא הק"ו איכא איסורא דעשה דכי אם צלי אש וכמש"כ התוס' שם ד"ה איכא וכן מצאתי בצל"ח שם ושפיר עומה"ד אמנם באמת גם להמ"מ ע"כ מוכרח לומר סברת התוס' דהוי גילוי מלתא בעלמא דהגמר' פריך שם לרבנן האי בשל מבושל מאי עבדי לי' מ"ל לכדתני' בשלו ואח"כ צלאו או שצלאו ואח"כ בשלו חייב כו' אלא אם צלאו ואח"כ בשלו הא צלי אש הוא ש"ה דאמר קרא ובשל מבושל מ"מ והנה בצלאו ואח"כ בשלו הא אי לאו קרא דמבושל דמרבה אותו היינו מכשירין אותו לגמרי דהא הוי צלי אש וכמו דמקשה בגמר' להדי' אלא צלאו ואח"כ בשלו צלי אש הוא ורק קרא יתירה גלי לן דהבישול שאח"כ פוסלו וחייב עליו משום מבושל והרי גם על צלאו ואח"כ בשלו נאמר אין לי אלא מים שאר משקין מנין דהא בקרא כתיב רק במים וצ"ל הך ק"ו ובלא הק"ו הא לא ידעינן איסורא כלל דמהסברא החיצונה הוי שפיר צלי אש שוב מצאתי סברא זו בצל"ח ואין לומר דבאמת לא ילקה בצלאו ואח"כ בשלו בשארי משקין דהיכן מצינו דלוקין עלי' דבשלמא על בשלו מעיקרא בשארי משקין הקשו התוס' שפיר דהרי ע"כ הק"ו דקאמרה הברייתא הוי לענין מלקות דאיסור הא ידעינן מקרא דכי אם צלי אש ומשו"ה הקשו התוס' הא אין עומה"ד אבל צלאו ואח"כ בשלו נימא דבאמת אינו לוקה בשארי משקים זה אינו דא"כ הא ליכא למילף בבשלו מעיקרא בשארי משקין מק"ו דמים דנימא מה למים שכן לוקין עליו בצלאו ואח"כ בשלו תאמר בשארי משקין שכן אינו לוקה עליו בצלאו ואח"כ בשלו דאע"ג דהא דאינו לוקה הוי משום דאין עומה"ד מ"מ הוי פירכא שפיר כיון דהוי בשני דברים וכדמוכח מהך דחולין ומוכרח ע"כ לומר דהק"ו הוי גילוי מילתא בעלמא וגם בצלאו ואח"כ בשלו לוקה וגם להמ"מ מוכרח לומר כן ואפשר דגם התוס' אזלי לכוונה זו ומצו ס"ל כהמ"מ ועיין פסחים דף ע"ו בתוס' ד"ה אלא שכתבו דצלאו ואח"כ בשלו דאסור היינו דוקא במים משום ריבוי דבשל מבושל מ"מ כדאמר בסוף כל שעה אבל בדבר אחר לא וההכרח לדחוק דהך במים שכ' התורה הוי ל"ד וה"ה בשארי משקין וכוונתם דרק בשלו אח"כ אסור והא שכתבו אבל בדבר אחר כונתם אבל איסורא דצלי מחמת דבר אחר ליכא בנצלה כל צרכו אבל שאר משקין ודאי דאסור גם בצלאו מקודם וראיתי בצל"ח שם שכתב לישב דעת הרמב"ם דפוסק דמותר לסוכו בשארי משקין ובמים אסור וכתב הטעם דבנצלה כל צרכו ליכא איסורא כלל בשארי משקין ונסמך על דברי התוס' הללו וזה ודאי אינו דאי נאמר דליכא שום איסורא בשארי משקין הא ודאי דלכ"ע ליכא למילף ק"ו גם בבשלו מקודם דנאמר מה למים שכן אסור גם אחר הצלי' ואפי' להחולקים על התוס' דחולין מ"מ בכה"ג הא ודאי דהוי פירכא וע"כ כוונת התוס' כמש"כ

סימן לג

יברר בארוכה סוגי' א' בפרק במה מדליקין ומתוך הדברים יצא סיוע להפוסקים דפסח אינו נאכל מן התורה רק עד חצות ונ"מ גם לדידן בזה"ז לענין מצה אחר חצות

במסכת שבת דף כ"ד איתא דאין שורפין קדשים בי"ט מה"מ אמר חזקי' כו' אמר קרא ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו שאין ת"ל עד בוקר ומה ת"ל עד בוקר בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשריפתו אביי אמר אמר קרא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב רבא אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתי' מק"ו רב אשי אמר יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשו התוס' דהיאך יליף אביי מהא דעולת שבת בשבתו דעולת חול ביו"ט אסור דלמא לא קאסר הפסוק רק עולת חול בשבת ותירצו דס"ל כר"ע דאמר בשבת דף קי"ד עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט ומוכח דחלבי חול ביו"ט לא והנה כבר מפורסם הקושי' דר"ע מאי עבד בהך עד בוקר שני כיון דהא דאין שורפין קדשים ביו"ט ידעינן לדידי' מהך דעולת שבת בשבתו וכן לרבא ור"א דנפקא להו מדרשות אחרינא תיקשה כן ועיין בתמורה דף ד' דתני' לא ישאירו ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה ר"י אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ופריך ור' יעקב הך והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו מאי עביד לי' פי' למה כתבו הכא אצל הלאו אי לא לנתוקי ומשני ליתן לו בוקר שני לשריפתו ומביא שם לדחזקי' וא"כ הא לא מבעי' לר' יעקב ודאי דקשה אליבא דהני אמוראי דידעינן הא דאין שורפין קדשים מדרשו' אחרינא אלא אפי' לר' יהוד' דעיקר הפסוק איצטריך לנתוקי ללאו דלא ילקה עליו מ"מ הך עד בוקר שני למה נאמר דהרי הך דלנתוקי ללאו דרש לי' ר"י מדאסמכי' קרא וגם אי הוי כתיב והנותר ממנו באש תשרופו ג"כ הוי ניתק לעשה וגם ר' יהודה מודה לדרשה דחזקי' רק דממילא ס"ל דאינו לוקה דהוי ניתק לעשה וא"כ לר"ע ואביי ורבא ור"א תיקשה למה כתוב עד בוקר שני

[ב] ולכאורה הי' נראה לישב אליבא דר"ע בפשיטות דהרי בהך קרא דעולת שבת בשבתו לא כתוב כלל דשרפת נותר אסורה ביו"ט ורק הא דאסור הקטרת איברי חול ביו"ט הוא דמוכח שפיר מהך קרא לר"ע דמדהתיר הפסוק להקטיר חלבי שבת ביו"ט מוכח דחלבי חול אסורין להקטירם ביו"ט והא דמדקדק אביי מיני' לאסור שרפת נותר ביו"ט הוי רק מכח כ"ש כיון דחלבי חול אסור להקריבן ביו"ט כ"ש דשרפת נותר דידיה אסור לשורפן ביו"ט וא"כ כשחל ערב פסח להיות בשבת דאז אימורי הפסח קרבין ביו"ט דהא הוי חלבי שבת וכדאיתא בפסחים דף נ"ט רמי לי' רב ספרא לרב כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ומשני הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביו"ט וא"כ הא שוב הוי ס"ד דגם שריפת נותר דידי' יהי' מותר ביו"ט כיון דעיקר איסורו של שרפת נותר לא ידעינן אלא מהא דחזינן דאסור להקטיר אימורין אבל בכה"ג דמותר להקטיר אימורי' לא ידעינן ג"כ לאסור שרפת נותר דידי' ועיי' בפסחים דף פ"ג דאיתא שם ג"כ סוגי' דאין שורפין קדשים ביו"ט וקאמר שם אביי הך דרשה דעולת שבת בשבתו וכתב שם רש"י וז"ל אלמא אפי' הקטר עולה אינו דוחה יו"ט וכ"ש שריפת פסול שלה ופסח קרבן חול הוא דזריקת דמו בי"ד ואינו יכול להקטירו בלילה הרי דדקדק רש"י וכתב דמש"ה ידעינן מהך קרא דאינו נשרף ביו"ט משום דהוי קרבן חול וגם הקטרתו הי' אסורה בלילה של יו"ט ומוכרח להדי' דס"ל דבחל י"ד להיות בשבת דשרי להקטירו בלילה גם שריפת נותר דידי' אין ללמוד מהך קרא לאוסרו ביו"ט והרי ודאי דגם לאביי ולר"ע אפי' פסולים של קרבן שבת ויו"ט אינם נשרפין ביו"ט וראי' ברורה לזה דהא במנחות דף מ"ה פליגי דר"ע סבר דשני כבשים של עצרת אין מעכבין את הלחם ושמעון בן ננס ור"ש ס"ל דמעכבין ושם בדף מ"ו תני' שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופריך אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשרפה אתיין לישרפנהו לאלתר ומשני רב יוסף לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט א"ל אביי מי דמי התם לאו מצוותן בכך הכא מצוותן בכך מידי דהוי אפר ושעיר של יוה"כ הרי דאי לאו הך סברא דמצוותן בכך הוי מודה אביי לרב יוסף בעיקר הסברא שאסור לשורפן משום הא דאין שורפין קדשים ביו"ט והא שתי הלחם הם קרבן של עצרת ולא הוי קרבן של חול והך ברייתא הא הוי רק כר"ע דאיהו הוא דס"ל דשתי הלחם באין בפני עצמן בלא כבשים הרי דגם לר"ע גם קרבן של יו"ט אינו נשרף ביו"ט אי לאו הך סברא דמצוותן בכך דאז מותר דהוי השרפה כהקטרה דשארי קרבנות וכמו פר ושעיר של יוה"כ אבל בלא"ה