בית הלוי חלק א קט

בק"ו לחייב כאשר עשה הוי רק משום דהא דפטור בנפשות כאשר עשה הוי רק משום דאין עומה"ד וזה ניחא בכאשר עשה דהב"ד עשו מעשה ע"פ עדותן דבזה ליכא קרא בנפשות דקיל מכא"ז אבל לענין עושה בידים הרי הא דההורג נפש בסקילה נידון בסייף ידעינן מקרא בסנהדרין דף נ"ב דהוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה וא"כ שוב לא מצינו ללמוד בממון דעושה בידים יהי' חייב מהא דחייב כא"ז די"ל מה לכא"ז שכן בסקילה חייב סקילה תאמר בעושה בידים שאינו אלא בסייף דעושה בידים קיל מכא"ז ומש"ה איצטריך שפיר לפניהם ואין לומר דבתחילה נלמוד דכאשר עשה שב"ד הוציאו ממון ע"י עדותן דחייב מק"ו דכא"ז להר"י והדר ניליף דמזיק בידים חייב מק"ו דכאשר עשה חייב כ"ש עושה בידים דליכא למימר נפשות תוכיח דמה לנפשות דכאשר עשה שב"ד עשו ע"פ עדותן פטור רק גם זה יש לומר כיון דהא דבממון חייב כאשר עשה הוי רק מק"ו דכא"ז ליכא למילף מיני' עושה בידים כיון דחזינן דבנפשות עושה בידים קיל מכאשר זמם ודבר זה צריך עיון כעת

[יב] ולכאורה הי' נראה דהריב"א חולק על הריטב"א וס"ל דעיקר הדרשה דפטרינן בנפשות הוי מקרא דלאחיו ושפיר נוכל לומר מה לכאשר זמם שכן חייב בנפשות ומש"ה הוצרך לסברתו דאפשר בחזרה אכן אם נאמר כן הא תיקשה לן דברי הריטב"א שכתב להדי' במכות דעיקר הטעם הוי משום דאין עומה"ד והרי בנמוקי יוסף בב"ב פרק חזקת הבתים על המשנה דהיו שנים מעידין אותו שאכל שלש שנים כתב בשם הריטב"א דכאשר עשה פטור בממון דלא ס"ל הך סברא דאפשר בחזרה והרי תיקשה עליו דנחייב בממון כאשר עשה בק"ו מכאשר זמם דהא בממון ודאי עונשין מן הדין לכ"ע וגם דעיקר הדבר קשה לומר כן דהא במה דכתוב לאחיו ליכא מיעוטא למעט כאשר עשה דהמשנה נקטה שפיר לסתור סברת הצדוקין דאמרי דאין העדים נהרגין עד שיהרג הנידון וע"ז שפיר השיבו דהא כתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ומוכח דאחיו קיים וידעינן מזה דגם כשלא נהרג חייבים אבל מיעוטא לפטור בנהרג הא אין כאן וע"כ צריך לטעמא דכיון דהפסוק איירי בלא נהרג אין עומה"ד וע"כ נראה ברור דס"ל להריב"א וריטב"א דאע"ג דהא דפטור בנפשות הוי רק משום דאין עומה"ד הוי שפיר פירכא ואי אפשר ללמוד ק"ו בממון די"ל מה לכאשר זמם שכן חייב גם בנפשות וכמו דחזינן בחולין דאיסי פריך מה לחמץ שכן ענוש כרת על אכילתו אע"ג דהא דבבב"ח פטור הוי משום דאין עומה"ד מ"מ כיון דהם ב' דברים שפיר הוי פירכא מאכילה על הנאה וכמו כן הא הוי פירכא מנפשות לממון והר"י ס"ל דגם בשני דברים וכה"ג לא חשיבא פירכא כיון דעיקר הפטור דבנפשות הוי משום הך סברא דאין עומה"ד וכמו כן ס"ל להתוס' דפסחים הנ"ל וכבר נתבאר דלפי"ז תיקשה הא דפריך מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת והרי גם זה נלמוד דגם בבב"ח יהי' חייב כרת וצ"ל כמש"כ התוס' בחולין משום דאין עומה"ד ומוכח דכה"ג חשיבא פירכא שפיר

[יג] ואין לומר דנתרץ לקושי' התוס' דהרי הא דכתבו התוס' דגם בב"ח נילף דענוש כרת מחמץ הא ע"כ אין הכוונה דנלמדו מק"ו דהא לענין כרת ליכא למילף רק מחמץ בפסח לחודא דבערלה הא ליכא כרת והרי חמץ הוי ג"כ נעבדה בו עבירה דהא עבר עליו על בל יראה ובל ימצא וליכא ק"ו כלל רק צ"ל כוונתם הוא דנילף במה מצינו מחמץ דכל דבר שנעבדה בו עבירה ואסור באכילה יהי' חייב כרת ועיי' במל"מ בפרק ב' מה' נזירות הלכה י"ז שהביא כן בשם כנה"ג דכוונת התוס' דנלמוד במה מצינו ולא מק"ו וא"כ הא לכאורה יש לישב דעת הר"י והתוס' דפסחים דס"ל דגם בשני עניינים לא הוי פירכא והא דפריך איסי מה לחמץ שכן ענוש כרת היינו דבא רק לסתור הלימוד של הק"ו דהא מק"ו דחמץ ליכא למילף לחייב כרת וא"כ הא נסתור הק"ו ואי דנאמר דבאמת חייב כרת בבב"ח במה מצינו מ"מ הא שוב לא הוי הלימוד שאנחנו למדין לאסור בב"ח בהנאה ע"י ק"ו רק במה מצינו ואיסי הא רוצה ללמדו בק"ו דהא בלא"ה כתבו התוס' בחולין דאיסי הוי מצי ללמוד איסור הנאה דבב"ח במה מצינו מכלאי הכרם לחודא וכל השקליא וטרי' שלו הוא דרוצה ללמדו בק"ו ועל הלימוד של ק"ו פריך שפיר מכרת דע"ז הא ליכא ק"ו אמנם זה אינו מספיק חדא דעיקר תי' זה דחוק טובא ועוד זאת נראה לי כוונת התוס' בקושייתם כפשוטו שהקשו דניליף בק"ו דענוש כרת על בב"ח מהא דאוכל חמץ של עו"ג בפסח דחייב כרת אע"ג דלא נעבדה בו עבירה כלל דהא לא עבר על בל יראה בחמץ זה וכמו שהוכחנו לעיל דאע"ג דבב"ח שבשלו עו"ג מקרי שנעבדה בהן עבירה מ"מ חמץ של עו"ג בפסח לא מקרי נעבדה בו עבירה והרי שפיר משכחת לה דיאכל חמץ של עו"ג ולא יהי' של הישראל אפי' רגע אחת מקודם וכגון שתחב לו עו"ג מרצונו בבית הבליעה וכמו דמבואר במס' כתובות דף ל"ב ע"ב יעו"ש בתוס' ד"ה ואי דלא ובע"כ מוכרח לומר כתי' התוס' דחולין דכיון דעל כרת אי אפשר ללמוד בק"ו דאין עומה"ד והוי פירכא שפיר וא"כ מהא דפריך דגם על אכילה נלמוד בק"ו מוכרח כהרמב"ם דעל כל איסורי הנאה אין לוקין על הנאתן

**(הגה"ה *) במנחות דף ט"ו בעא מניה ר"א מרב השוחט את התודה לאכול כזית ממנה ומלחמה למחר מהו לאפגולי תודה לא מבעי ליה השתא כולו מלחמה לא מפגלה ממנה ומלחמה מבעי כי קמבעי ליה לאפגולי לחם מי מצטרפי רפי תודה לאפגולי לחם או לא א"ל אף בזו לחם מפוגל תודה אינה מפוגלת ופריך לימא קל וחומר ומה המפגל אין מתפגל הבא לפגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל וכתבו התוס' בד"ה המפגל וז"ל ובריש מכות רוצה לומר ק"ו כי האי גוונא גבי מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ונמצאו זוממין דאין אומרים יעשה זה בן גרושה משום דאמרינן ק"ו ומה המחלל אין מתחלל בא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל ופריך רבינא א"כ בטלת תורת עדים זוממין ומה הסוקל אינו נסקל הבא לסקל ולא סקל א"ד שלא יסקל ואע"ג דהכא אמרינן הך ק"ו דשאני שם בעדי זוממין דא"כ בטלת תורת ע"ז ומה הסוקל כו' פי' משום דקים לן הרגו אין נהרגין משום דדרשינן כאשר זמם ולא כאשר עשה כך פי' שם בקונטרס וקשה א"כ אמאי נקט סקילה יותר משאר מיתות ומפרש ר"ת ומה הסוקל אינו נסקל דרוצח לעולם בסייף אפי' הרג את חבירו באבן ועוד נראה דק"ו דהכא לא דמי לההוא כו' ודברי התוס' הללו במה שהביאו פלוגתת רש"י ור"ת בהך דמה הסוקל נראין מיותרים לגמרי ואין להם שום שייכות בכאן כלל ולפום רהיטא נראה דהביאו זה דלר"ת נשאר קושייתם דאמאי במנחות עבדינן ק"ו כה"ג ובמכות לא עבדינן דבשלמא לרש"י ניחא דאם נעבד ק"ו בטלת כל תורת ע"ז דהא בכל גווני איכא הך ק"ו דכאשר עשה פטור והלא כתוב ועשיתם לו כא"ז מוכח דבע"ז לא עבדינן הך ק"ו אבל לר"ת קשה עדיין דנוקים הך כא"ז למיתות אחרות אבל אם באו להרגו בסקילה באמת נוכל לומר דהעדים יהיו נסקלין וע"כ דמצד הסברא לא ס"ל להגמרא הך ק"ו וקשה אמאי במנחות אמרינן הך ק"ו ולזה סיימו ועוד נראה דלא דמי הכא לההוא כו' פי' וניחא גם לר"ת ולכאורה נ"ל דגם לר"ת ניחא בתירוץ הראשון דשפיר ידעינן מקרא דבע"ז לא עבדינן הך ק"ו דאם לא כן הא לעולם אי אפשר לחייב בע"ז מיתה חמורה מסייף דהרי הוי ק"ו מהורג בידים דהוי בסייף וא"כ למה איצטריך קרא בסנהדרין דף צ' דזוממי בת כהן אינן בשרפה מדכתיב כא"ז לעשות לאחיו ולא לאחותו תיפוק ליה דלא עדיף מהורג בידים וע"כ דלא עבדינן הך ק"ו אבל בעלמא שפיר עבדינן ומוכרח דס"ל להתוס' דהך לאחיו אינו מיותר דאיצטריך להא דדרשינן במכות דף ה' לאחיו והרי אחיו קיים רק דממילא ידעינן מיניה גם ולא לאחותו ושוב ליכא הוכחה דלא עבדינן הך ק"ו וא"כ הא י"ל דר"ת יסבור כהריטב"א דעיקר הטעם דכאשר עשה פטור הוא משום דאין עומה"ד והך לאחיו עיקרו אתא ולא לאחותו גם נראה לי לישב עיקר הקושיא גם לר"ת דבריש מכות מפרשינן הטעם דאינם נעשין בני גרושה משום דכתיב ועשיתם לו ולא לזרעו ובר פדא קאמר ק"ו ומה המחלל אינו מתחלל הבא לחלל כו' וע"ז הקשה שפיר רבינא דא"כ בטלת תורת ע"ז דנימא ג"כ ומה הסוקל כו' וע"כ דהטעם דאינן נעשין בני גרושה הוי לתי' הראשון מקרא דועשיתם לו ולא לזרעו וא"כ שפיר ידעינן דמדאיצטריך הקרא דולא לזרעו תיפוק ליה מק"ו דמה המחלל דבע"ז לא אמרי' הך ק"ו ומש"ה ג"כ לא אמרינן ומה הסוקל כו' ושפיר חייבין ע"ז סקילה אבל לדידך נימא ומה הסוקל כו' וא"כ במנחות שפיר עביד הך ק"ו ודו"ק בזה:)**