בית הלוי חלק א קז

באכילה רק דרך בישול ובלא"ה שרי ואי לא הוי כתיב רק ב' פעמים הוי ס"ד דרק להנאה צריך דרך בישול אבל באכילה אסור אפי' שלא ע"י בשול ויש להאריך בזה ואין הזמן מסכים לעיין בו ולפי"ז אין ראיה מהדר"י דלא ס"ל הק"ו דאיסי רק צריך הלא תבשל הג' לאסרו בהנאה דמהק"ו לא היינו יודעין להוציאו מפשטיה של הג"ש דמשמע דשרי בהנאה

[ז] ובדברינו הנאמרים למעלה ניחא לי ג"כ מה דהוי קשה לי טובא דבמס' ע"ג דף כ"ט אמרינן יי"נ מנ"ל דאסור משום דאיתקוש לזבח דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור וזבח גופה מנ"ל דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור ועיי' בב"ק דף ע"ב בתוס' ד"ה דאי שכתבו דבאכילה ודאי דאסור מדאורייתא וראייתם מהא דטבח לע"ג חשבינן ליה שם שחיטה שאינה ראויה ופטור מארבעה וחמשה אבל הא דתקרובת אסור בהנאה כתבו דיש לומר דהוי רק מדרבנן וכתבו דא"ל כיון דבאכילה ודאי דאסור מה"ת א"כ ע"כ הוי הך היקשא דלמת דרשא גמורה ולא אסמכתא א"כ נוכיח מיניה גם איסור הנאה מה"ת די"ל כיון דכתיב ויאכלו זבחי מתים לאכילה איתקוש ולא להנאה והנראה בדעתם דס"ל דאפי' לר"א דס"ל דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל מ"מ בלשון ויאכלו לא הוי הנאה בכלל וכמש"כ התוס' בפסחים דף כ"ג דגם לר"א לא הוי נהנה מחמץ בפסח בכרת ואע"ג דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה דכה"ג דלא הוי לאו לא הוי הנאה בכלל אמנם מצינו חולקים על זה דהתוס' בחולין דף י"ג הקשו על הא דפליגי רבנן וריב"ב דריב"ב ס"ל דתקרובת ע"א מטמא באוהל ונפקא לי' מהיקשא דלמת ורבנן ס"ל דלא מטמא והקשו התוס' דא"כ לרבנן דס"ל דלא מטמא באוהל ע"כ לא ס"ל ההיקש והרי מהך היקש ילפינן איסור אכילה והנאה של תקרובת בע"ג דף כ"ט ולא אמר שם מני ריב"ב היא ומוכח דלכ"ע אסור בהנאה ותירצו דלענין הנאה כ"ע מודים לההיקש דהא כתיב אכילה בקרא ורק בטומאה פליגי דריב"ב ס"ל דלגמרי איתקוש ואפי' למה דלא כתיבא בהך קרא וכן כתבו התוס' במס' ע"ג דף ל"ב בד"ה והיוצא ולכאורה נראה דהתוס' דחולין ודעו"ג ס"ל דבלשון ויאכלו הוי גם הנאה בכלל דאל"כ לא מתרצי כלל דהדר קשה דמאי בין הנאה דמודו רבנן דריב"ב לטומאת אוהל דחולקים עליו ואי דקשה לדידהו קושית התוס' דפסחים דא"כ יהיה לר"א נהנה מחמץ בכרת כבר מבואר תי' נכון ע"ז בהמשנה למלך ועכ"פ להתוס' דחולין ודע"ג ע"כ מוכרח דהנאה מתקרובת אסור מדאורייתא דלדידהו הא אין מקום לחלק בין אכילה להנאה וכיון דאכילה ודאי הוי דאורייתא וכמו שהוכיחו התוס' בב"ק כמו כן הוי הנאה ולכאורה קשה לי על התוס' דחולין דהניחא לר"א אבל לחזקיה דס"ל דבלשון אכילה לא הוי הנאה בכלל תשאר הקושיא דאמאי בטומאה חולקים רבנן על ריב"ב ובהנאה מודים דאסור דודאי אין לומר דבאמת לא תירצו התוס' רק לר"א דהא עיקר קושייתם של התוס' לא היה רק על הא דלא קאמר בע"ג מני ריב"ב ועל זה מתרצי שפיר דלר"א ניחא הא דמודה בו רבנן ואתיא הך סוגיא דע"ג כר"א ולחזקיה גם התוס' דחולין מודים דהוי רק מדרבנן זה אינו מספיק חדא דעיקר הדבר קשה לומר כן ולעשות פלוגתא בין חזקיה ור"א דלר"א יהיה הנאה מדאורייתא ולחזקיה רק דרבנן דהא בפסחים בעי הגמר' מאי איכא בין חזקיה לר"א ומשני דחוב"ע איכא בינייהו ואליבא דר"י ואמאי לא משני דתקרובת ע"ג איכא בינייהו דלר"א הוי דאורייתא ולחזקיה הוי מדרבנן ונ"מ זו הוי אליבא דהלכתא ועוד קשה לי דהנה ראיתי בשער המלך ה' אישות שהביא ראיה דהנאה אסור מה"ת בתקרובת מהא דבע"ג דף נ"ב בעי ר' יוחנן תקרובת ע"ג של אוכלין מי מהני ליה ביטול לטהרה כיון דאיסורא לא בטל טומאה נמי לא בטל או דלמא איסורא דאורייתא לא בטל טומאה דרבנן בטל הרי דקאמר דהוי דאורייתא וע"ש שהוכיח דע"כ הא דקאמר איסורא דאורייתא קאי על הנאה וא"כ קשה לי דהא בירושלמי דפסחים ריש פ' כל שעה מבואר דר' יוחנן ס"ל כחזקיה דלא תאכל לא הוי הנאה בכלל וא"כ תיקשה על ר"י דאמאי בהנאה ס"ל הוי דאורייתא וטומאת אוהל לא יליף מהך היקשא וקאמר דטומאה הוי רק מדרבנן

[ח] ולדברינו ניחא שפיר דהנה בס' טעם המלך ה' אישות הקשה על שיטת התוס' דב"ק דס"ל דאיסור הנאה הוי רק מדרבנן והקשה דכיון דאכילה ודאי הוי דאורייתא וא"כ נילף איסור הנאה בק"ו דאיסי מערלה דמדאורייתא אסור ובאמת דאין זה קושיא על התוס' דב"ק דהא י"ל דא"א ללמדו בק"ו דנאמר מה לערלה שכן לוקה על אכילתו תאמר בתקרובת שאינו לוקה ע' אכילתו דמהך קרא דויאכלו זבחי מתים ליכא מלקות דלא הוי לאו וגם הוי דברי קבלה ואין לומר דנלמד גם הא בק"ו מערלה דלהוי לוקה על אכילתו דהא אין עומה"ד ואפי' לפמש"כ המ"מ דהיכא דידעינן האיסור שוב לוקין מה"ד מ"מ הא גם הוא לא כתב כן רק היכא דהאיסור ידעינן בלאו הכי מכלל עשה וכדומה דהאיסור כתוב בתורה אבל איסור תקרובת דגם איסור אכילה דידיה לא ידעינן רק מדברי קבלה וצ"ל דהוי הלכה למשה מסיני ובא דוד ואסמכיה אקרא אפשר דלכ"ע אין עומה"ד וגם די"ל דהתוס' דב"ק לא ס"ל כלל סברתו של המ"מ רק כל זה הוא לשיטת התוס' דב"ק ובכמה דוכתי דס"ל דגם איסור אכילה דידיה ידעינן רק מהך היקשא אבל הרמב"ם כתב בפרק א' מה' מאכלות אסורות דאיסור אכילה של זבח ויין ידעינן מגופיה דקרא דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם וכן כתב בספר המצות מצוה קצ"ד והרמב"ן בהשגות שם במנין המצות כתב דאיסור אכילה דידיה ידעינן מקרא דהשמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו ולהרמב"ן הא ודאי לוקה על אכילת תקרובת דהוי לאו גמור דהשמר הוי לאו ואפי' להרמב"ם דנפק ליה מקרא דאשר חלב זבחימו יאכלו מ"מ הא נוכל ללמוד דלהוי לוקה על אכילתו בק"ו דערלה כיון דהאיסור מפורש בו ואיהו ס"ל כהמ"מ וא"כ להרמב"ם ורמב"ן הא ודאי דלא צריך כלל ההיקש דלמת לענין איסור הנאה דהא נוכל ללמדו בק"ו מערלה ומ"מ ניחא הא דהביא הגמר' בע"ג הך היקש דלמת לענין איסור הנאה משום דהא כמה תנאי לא ס"ל הך ק"ו דאיסי וכמו שכתבנו אבל מ"מ הא מתורץ מה דהקשינו דלחזקיה ולר' יוחנן מנ"ל איסור הנאה מתקרובת מדאורייתא דלפי"ז ניחא דנאמר דהם ס"ל כהק"ו דאיסי וכיון דידעינן איסור אכילה ממילא אסור בהנאה ג"כ ואין להקשות דלחזקיה ור' יוחנן למאי הלכתא איצטריך ההיקש דלמת דהא איצטריך לכדדרשינן במס' ע"ג דף נ' מנין לתקרובת שאין לה ביטול כו' מה מת אין לה ביטול אף תקרובת אין לה ביטול דבלאו הך היקשא אע"ג דידעינן האיסור מערלה דלעולם אסורה מ"מ הוי ס"ד דתקרובת לא עדיף מע"ג עצמה דיש לה ביטול ושריא בהנאה כשביטלה עו"ג וקמ"ל ההיקש דתקרובת חמור מע"ג ואין לה ביטול וממילא גם לענין הנאה אסורה לעולם ולא מהני לה ביטול ואין להקשות דא"כ דחזקיה ור' יוחנן ס"ל הך ק"ו דאיסי א"כ למה צריך לדידהו אותו לחוב"ע הא גם חוב"ע נדע מהך ק"ו מערלה וא"כ אייתור ליה אותו ע"כ לכל איסורין שבתורה וכדר' אבהו גם זה ניחא דהא י"ל דהם דרשי' הך אותו לאסור חוב"ע גם שלא כדרך הנאתן וכמש"כ למעלה דמהק"ו לא ידעינן רק דרך הנאתן וכמו שנתבאר

[ט] והנראה להוכיח כדעת הרמב"ם דעל כל איסורי הנאה אינו לוקה אם נהנה בהם מהא דבחולין דף קט"ו יליף איסי בן יהודה דבשר בחלב אסור באכילה בג"ש דקודש קודש מטרפה אין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה זו שנעבדה בה עבירה לא כל שכן מה לערלה שלא הי' לה שעת הכשר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שכן ענוש כרת כלאי הכרם יוכיח ופריך שם בגמר' דגם על איסור אכילה נילף בק"ו מערלה ולמה צריך הג"ש דקודש קודש מטרפה ומשני שם. והנה כבר כתבנו בסי' שלמעלה באות ח' דהא דפריך דניליף אכילה ג"כ מק"ו ולא משני דהא אין עונשין מן הדין ואיצטריך הג"ש כי היכי דלהוי לוקה על אכילת