בית הלוי חלק א קו

קט"ז בד"ה חדא גם י"ל שור הנסקל יוכיח וכמש"כ התוס' בפסחים דף כ"ה ד"ה מה לחמץ ושוב לא שייך הך פירכא דגידולי קרקע והדר קשה דהמ"ל דר"א ס"ל דאיסור חוב"ע נפקא מהא דאיסי ואייתר אותו לכל איסורין שבתורה

[ג] ולכאורה היה נראה לומר דבפסחים דף כ"ה קאמר ר' אבהו משמיה דר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן למעוטי שאם אכל חלב חי שהוא פטור איכא דאמרי אר"א אר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שפטור ונאמר דהרמב"ם ס"ל דללישנא בתרא דר"א ודאי ס"ל דעל הנאה לוקה מדממעט נהנה שלא כדרך הנאתן בהניח חלב חי ע"ג מכתו אבל בסך או הדליק בו משמע ודאי דלוקה והא דפסק הרמב"ם דאינו לוקה על הנאה הוא משום דפוסק כלישנא קמא דאיירי ר' יוחנן באוכל שלא כדרך אכילתן אבל בנהנה פטור אפי' כדרך הנאתן וא"כ הא ניחא הא דקאמר בגמרא לר' אבהו דס"ל חוב"ע לאו דאורייתא דלא מצי לומר דהוי דאורייתא א"כ הא תיקשה ללישנא בתרא דס"ל דלוקה על הנאה נוקים הך אותו דבא לאסור חוב"ע בהנאה כי היכא דנילף מלקות בנהנה מחוב"ע בק"ו מערלה דבלאו קרא דאותו הא אין עומה"ד ומש"ה אמר דס"ל לאו דאורייתא וניחא גם להך לישנא ואדרבה בזה יתישב לנו דברי הרמב"ם שפסק בפרק ח' מה' מאכלות אסורות דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל וכבר נתקשו רבים עליו מהא דבפסחים דף כ"ב קאמר כן ר"א ונפקא ליה מדאיצטריך למכתב היתר הנאה בנבלה לר"מ דאמר א' גר וא' עו"ג בין במכירה בין בנתינה ולר' יהודה דאמר דברים ככתבן נפקא ליה מלכלב תשליכון אותו ואידך מוקים לה לחוב"ע והרמב"ם הא פסק בפ"ב מה' שחיטה חוב"ע דאורייתא וגם פסק בפרק ה' מה' עו"ג דברים ככתבן וא"כ מנ"ל דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל ולפי"ז הא ניחא דאע"ג דס"ל חוב"ע דאורייתא מ"מ אייתור אותו לכדר' אבהו והא דדחקה הגמרא לומר אליבא דר' אבהו דר' יהודה ס"ל חוב"ע לאו דאורייתא לא הוי רק כי היכי דלהוי ניחא הך מילתא דר"א גם ללישנא בתרא דר"א אר"י אבל הרמב"ם דפוסק דאינו לוקה כלל על הנאה הא ע"כ אייתור אותו לכדר"א והא דבפסחים דף כ"ג קאמר מאי איכא בין חזקיה לר"א ומשני חוב"ע איכא בינייהו לחזקיה הוי דאורייתא ולר"א לאו דאורייתא וא"כ הא תיקשה עדיין דללישנא קמא של ר"א דלא איירי רק בדרך אכילתן ולעולם בהנאה אינו לוקה ומצי גם ר"א סבר חוב"ע דאורייתא הא תיקשה מאי בינייהו גם זה ניחא דהא ללישנא קמא טובא איכא בינייהו דלחזקיה דמוקים לקרא דאותו לחוב"ע ס"ל ע"כ דעל כל איסורי הנאה לוקה אם נהנה דאל"כ הא לא הוי צריך אותו לחוב"ע דאיסורא היינו יודעין מק"ו ולר"א אינו לוקה על הנאה בכל האיסורין ומש"ה אייתור ליה אותו לכל איסורין שבתורה ועיקר דשאל הגמרא מאי בינייהו הוי רק ללישנא בתרא דגם לר"א לוקה על הנאה בכל האיסורין ושפיר משני דא"ב חוב"ע דלהך לישנא ע"כ הוי לר"א לאו דאורייתא (ועיין במל"מ בפרק ה' מה' יסודי התורה שכתב דגם לישנא בתרא דר"א מפרש הרמב"ם דס"ל דאינו לוקה על הנאה ולאו דוקא נקט למעוטי הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו דה"ה אם סך בו או הדליק בו שפטור]

[ד] גם עוד י"ל קושיא זו באופן אחר דנאמר דהרמב"ם ס"ל כתי' השני שכתבו התוס' בפסחים דף כ"ד בד"ה הכל מודים דס"ל דחולין בעזרה אסור אפי' שלא כדרך הנאתן וטעמם כיון דאיסור הנאה דחוב"ע לא נפקא לן מלשון אכילה רק ממיעוטא דאותו דאי אתה משליך לכלב חוב"ע ממילא אסור כל ההנאות שבו מדאורייתא ואפי' שלא כדרך הנאתן וכן משמע לי קצת לשון הרמב"ם שכתב בפרק ב' מה' שחיטה דהשוחט חוב"ע אותו הבשר טהור ואסור בהנאה כבשר בחלב וכיוצא בו ובפרק י"ד מה' מ"א כתב דבב"ח אסור מדאורייתא אפי' שלא כדרך הנאתן וא"כ הא שפיר צריך קרא דאותו דאי מהלימוד דערלה הא לא היינו יודעין לאסור רק כדרך הנאתן דהרי חמץ ושור הנסקל שנעבדה בהן ג"כ עבירה ומותרים מדאורייתא שלא כדרך הנאתן ומש"ה צריך קרא דכל הנאות שבו אסור מדאורייתא ומש"ה אמרה הגמרא דלר' אבהו ס"ל לר' יהודה חוב"ע לאו דאורייתא דאי הוי ס"ל דאורייתא ה"ל לאוקמא הפסוק דבא לגלויי דחוב"ע אסור גם שלא כדרך הנאתן

[ה] אמנם אכתי הא קשה לי דהרמב"ם כ' בפ"ב מהל' שחיטה דהאוכל חוב"ע מכין אותו מכת מרדות וע"ש בכ"מ ובמל"מ דמוכח מכמה דוכתי דס"ל חוב"ע דאורייתא וע"כ טעמו דקאמר מכת מרדות הוא משום דבחוב"ע לא כתיבא לאו רק הוי לאו הבא מכלל עשה ומש"ה אינו לוקה וקשה דהא כיון דידעינן בו איסור נלמוד בק"ו מערלה דלהוי לוקה מדאורייתא על אכילתו דהרמב"ם הא ס"ל דכה"ג עומה"ד

[ו] וע"כ נראה מוכרח דס"ל להרמב"ם דלא קיי"ל כלל כהך ק"ו דאיסי בן יהודה דהנה התוס' בחולין שם הקשו על ר"ש דמתיר בב"ח בהנאה אמאי לא יליף בק"ו דאיסי ותירצו דס"ל כיון דאיכא ג"ש דקודש קודש מטרפה דמותר בהנאה לא אלים הק"ו להוציא מהג"ש ואיסי ס"ל כיון דבקרא דואנשי קודש דכתיב גבי טרפה הוי בכלל הפסוק גם בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו דאסור בהנאה שפיר עבדינן ק"ו וידעינן מיניה דאסור בהנאה והנה בחולין שם דבי ר' ישמעאל תנא שלשה פעמים כתיב לא תבשל א' לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ובודאי מוכרח דר' ישמעאל לא ס"ל כלל הך ג"ש דקודש קודש דאי הוי ס"ל א"כ הא ידעינן מיני' איסור אכילה ולא לכתוב רק ב' פעמים לא תבשל לאיסור בישול ולאיסור הנאה וע"כ לא ס"ל כלל הך ג"ש דלא נתקבלה מסיני וא"כ הא תיקשה דלמה צריך השלשה לא תבשל לכתוב רק ב' פעמים ונוקים השני לאיסור אכילה ונילף איסור הנאה בק"ו מערלה דעליו לא שייך תי' התוס' שכתבו על ר"ש כיון דלא ס"ל הך ג"ש וע"כ דלא ס"ל כלל הך ק"ו דאיסי ומהך קרא גופה ידעינן דלא נדרוש הך ק"ו מדאיצטריך פסוק השלישי להנאה גלי לן הפסוק דלא נדרוש הך ק"ו מערלה שלא נעבדה בו עבירה ומש"ה אינו לוקה על אכילת חוב"ע וכן מוכח מהא דחולין דף קי"ד דקאמר רב אשי מנין לבב"ח שאסור שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל אין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר' אבהו כו' והרי כיון דיליף רב אשי איסור אכילה מהא דכל שתיעבתי מוכח דלא ס"ל הג"ש דקודש וא"כ למה הוצרך לומר על הנאה כדר' אבהו תיפוק ליה בק"ו דאיסי ומוכח דלא ס"ל הך ק"ו רק על רב אשי קשה עדיין טעמא מאי דהא ק"ו ניתן לדרוש] וכן ס"ל לסתמא דגמרא דפסחים דלא קיי"ל כהך ק"ו ועכ"פ הא ניחא הא דפסק הרמב"ם דאינו לוקה על חוב"ע דאיהו הא פסק כר' ישמעאל דמלא תבשל הג' ידעינן איסור הנאה וכמש"כ בספר המצות הובא בלח"מ פרק ט' מה' מאכלות אסורות ומוכח מהאי קרא גופה דלא נדרוש הך ק"ו [וא"כ נסתור מה שכתבנו לתרץ הרמב"ם שפוסק כר' אבהו וגם פוסק חוב"ע דאורייתא ובסי' כ' כתבנו תי' נכון על הרמב"ם] וראיתי להתוס' בבכורות דף יו"ד בד"ה מה להלן שכתבו בטעם איסי בן יהודה דיליף איסור הנאה בק"ו להוציא מהג"ש מטרפה משום דבאותו פסוק כתיב גם פסול יוצא דאסור בהנאה ואע"ג דפשטי' דקרא מורה להיתר הנאה כדכתיב לכלב תשליכון אותו להכי אהני ק"ו דילפינן מקדשים דאיירי ביה נמי קרא ור"ש סבר דמטרפה דשרי בהנאה ילפינן כפשטיה ולית ליה ק"ו דהכי נמי מאן דדריש איסור הנאה מהג' לא תבשל לית ליה ק"ו עכ"ד הרי נראה מדבריהם דס"ל לר' ישמעאל דמש"ה צריך הג' לא תבשל משום דמק"ו לא מצי יליף לאסור הנאה להוציא מהג"ש דמשמע פשטיה דשרי בהנאה דיליף ליה מטרפה ולכאורה צ"ע דהא ודאי נראה לכאורה דר' ישמעאל לא ס"ל הך ג"ש לאיסור אכילה דאל"כ לכתוב רק תרי לא תבשל ונוקים חדא לאיסור בישול וחדא לאיסור הנאה והנראה דס"ל דאע"ג דאית ליה הג"ש לאיסור אכילה מ"מ צריך לכתוב לא תבשל על אכילה כי היכי דנדע דבשר בחלב לא אסור ש