בית הלוי חלק א קה

לר"נ דמתיר לשחוט וגם אליבא דמ"ד דס"ל בית השחיטה רותח דמשום לחתוך לחודא הא לא צריך ליבון דהוי צונן וסגי בנעיצה והדחה ואין להוכיח דגם ר"נ ע"כ לא סבר לה כר"ל מהא דבחולין דף מ' קאמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ג ושחטה לע"ג אסרה אע"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ עשה בה מעשה אסרה ואותביה רב נחמן מהא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודת כוכבים חייב שלש חטאות ואי אמרת כיון ששחט בה סימן אחד אסרה אשחוטי חוץ לא ליחייב מחתך בעפר הוא ופי' רש"י דכיון דנאסר משום ע"ג פקע שם קדשים מינה ומאי פריך נימא דאיירי בשוחט ע"מ לזרוק דאין הבהמה נאסרת ומ"מ הויא עבודה ונהרג עליה וא"כ בשוגג חייב חטאת ומוכרח דר"נ ס"ל דגם בכה"ג נאסר משום תקרובת ז"א די"ל דר"נ פריך דע"כ לא איירי בשוחט ע"מ לזרוק דא"כ הא צריך לדם וחייב שני חטאות משום שבת לחודא משום שוחט ומשום מפרק וכמו שכתב הרמב"ם בפרק ח' מהל' שבת ה' ז' ועי' בפמ"ג על או"ח בהפתיחה לה' שבת ומדנקט זו הברייתא חייב שלש חטאות ע"כ לא איירי בכה"ג ומש"ה פריך ר"נ שפיר

סימן לב

יען בסימן דלמעלה דברנו בדעת הרמב"ם דס"ל דאינו לוקה על איסורי הנאה אם נהנה מהם אכתוב כאן מה שיש לדבר עוד בדעתו ושייך לדברינו הנאמרים למעלה וגם יבואר דין תקרובת דאסור בהנאה אי הוי דאורייתא

הרמב"ם פסק בפרק ח' מה' מאכלות אסורות דכל דבר האסור בהנאה אם נהנה מהם שמכר או נתן לכלבים אינו לוקה ולכאורה קשה עליו מהא דבמס' קידושין דף נ"ז קאמר אביי דהא דאסור לשחוט חולין בעזרה נפקא לן מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום כו' יכול לא ישחוט ואם שחט יהיה מותר ת"ל כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום כו' יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לכלבים ת"ל לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ולכאורה קשה למה לי קרא דאותו לאוסרו בהנאה כיון דכבר ידעינן מקרא דאסור לשוחטו וגם אם שחטו אסור באכילה א"כ הא ממילא נוכל לידע דגם בהנאה אסור דבחולין דף קט"ו קאמר איסי בן יהודה מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור אין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב לא כ"ש מה לערלה שכן לא היה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שכן ענוש כרת על אכילתו כלאי הכרם יוכיחו ופריך הגמר' דלמה לי הג"ש דקודש מטרפה לענין אכילה נילף גם איסור אכילה בק"ו מערלה ומשני משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח שנעבדה בה עבירה ומותר אבל השתא דידעינן איסור אכילה בג"ש יליף שפיר איסור הנאה בק"ו דליכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח דנאמר מה לחורש בשו"ח שכן מותר גם באכילה וא"כ בחוב"ע דידעינן דאסור לשוחטו וגם דאסור באכילה מקרא דכי ירחק ממילא הא איכא למילף ק"ו מערלה דאסורה בהנאה ולמה לי קרא דאותו רק זה יש לישב דליכא למילף הנאה בק"ו דהא י"ל מה לערלה שכן לוקה על אכילתו ומש"ה אסור בהנאה תאמר בחוב"ע שאינו לוקה על אכילתו דהא איסור אכילה דחוב"ע נפקא ליה מוזבחת ואכלת והוי רק לאו הבא מכלל עשה דבשלמא בשר בחלב שפיר יליף איסי בק"ו מערלה דמג"ש דקודש הא ילפינן שפיר דלוקה על אכילתו אבל בחוב"ע דליכא מלקות א"א לומר הק"ו על הנאה וליכא למימר דנילף מהך ק"ו מערלה גם הא דילקה על אכילת חוב"ע דהא אין עונשין מן הדין וכמו דאמרינן במס' חולין מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת על אכילתו וכמו כן נאמר על חוב"ע מה לערלה שכן חייב מלקות על אכילתו אמנם לדעת המ"מ שכתב בפרק ב' מה' מאכלות אסורות לדעת הרמב"ם דכל היכא דידעינן האיסור בלא הק"ו בלאו הבא מכלל עשה שוב ילפינן עונש גם מק"ו אין תי' זה עולה דכיון דידעינן איסור אכילת חוב"ע מקרא דכי ירחק שוב נוכל ללמוד מהק"ו גם הא דילקה על אכילתו רק גם זה יש לישב דמש"ה שפיר צריך קרא דאותו דאי, לאו קרא לא הוי אפשר ללמוד מהק"ו רק איסור הנאה לחודא אבל לא היה לוקה על הנאתו דהא אין עומה"ד אבל השתא דכתיב אותו וידעינן בו איסור הנאה שוב נוכל ללמוד מערלה דלוקה על הנאה והרי עכ"פ אחד מהני ב' סברות מוכרחין או דנאמר דגם בכה"ג דידעינן האיסור מפורש אין עומה"ד ומש"ה צריך קרא לאיסור הנאה דליכא ק"ו מערלה משום דבחוב"ע אינו לוקה על אכילתו ואי נאמר דבכה"ג עומה"ד צריך לומר דאיצטריך כי היכי דלהוי לוקה על הנאה של חוב"ע אבל על הרמב"ם דס"ל הני תרתי דכל היכא דידעינן האיסור עומה"ד וגם ס"ל דבכל הנאה ליכא מלקות והנהנה מערלה אינו לוקה והוי רק איסור גרידא לדידיה קשה למה לי קרא דאותו דהא נוכל לידע מהך ק"ו גם הא דלהוי לוקה על אכילתו ושוב נוכל ללמוד מהק"ו דאסור בהנאה

[ב] והגם דזה היה מקום לדחות דהא אמרינן בכמה דוכתי כל מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא גם י"ל דמש"ה אמר אביי לקרא דאותו כי היכי דלהוי ניחא גם לר"ש דהא בקידושין שם מביא ברייתא דר"ש ס"ל חוב"ע אסור בהנאה מדאורייתא ולר"ש הא ליכא למימר הך ק"ו מערלה דהא ר"ש ס"ל בחולין דף קט"ז דבשר בחלב מותר בהנאה ולדידי' ליכא ק"ו כלל די"ל בשר בחלב יוכיח שנעבדה בה עבירה ואסורה באכילה ומותר בהנאה ומש"ה קאמר אביי לדרשה דאותו וניחא גם לר"ש רק הרי קשה הא דבפסחים דף כ"ב קאמר ר' אבהו דכל מקום שנאמר לא תאכל הוי גם הנאה בכלל ונפקא ליה מלכלב תשליכון אותו ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה וחזקיה ס"ל דלא הוי הנאה בכלל ואמרי' דחזקי' דרש להך אותו דאי אתה משליך לכלב חוב"ע ואידך חוב"ע לאו דאורייתא ולמה צריך הגמ' לומר דר"א ס"ל אליבא דר"י חוב"ע לאו דאורייתא עדיפא ה"ל לומר דס"ל כיון דחוב"ע ידעינן בו איסור הנאה בק"ו מערלה לדידן דס"ל דבשר בחלב אסור בהנאה ומש"ה אייתר אותו לכל איסורין שבתורה דכל היכא דאיכא למדרש הא לא אמרינן טרח וכתב לה קרא וכדאיתא בפסחים דף ע"ז וגם לחזקיה קשה דהא נוכל לדרוש מקרא דאותו איסור הנאה בכל איסורין וקשה להרמב"ם ואין לומר דהרי הגמרא בחולין שם פריך על הא דאמר איסי מה לחמץ שכן ענוש כרת כלאי הכרם יוכיח אמאי לא אמר ערלה תוכיח והדר דינא ותיתי במה הצד ומשני משום דהוי מצי לומר מה להצד השוה שבהן שכן גידולי קרקע א"ה השתא נמי איכא למפרך כו' ומשני דעל מה הצד פרכינן כל דהו לא אם אמרת קל וחמור פרכינן כל דהו לא פרכינן הרי דמש"ה לא פרכינן מה להני לערלה וחמץ וכלאי הכרם שכן גידולי קרקע משום דכשאמרינן כלאי הכרם יוכיח ליכא למיפרך שום פירכא שיש בכלאי הכרם מה דאינו בבשר בחלב ומש"ה לא פרכינן פירכא כל דהו אבל אם הוי מצי למימר איזה פירכא דמה לכה"כ שאינו גבי בב"ח ונצטרך לומר דהדר דינא וערלה יוכיח ותיתי במה הצד הוי פרכינן מה להצד השוה שכן גידולי קרקע דעל מה הצד פרכינן כל דהו וא"כ הא כתבו התוס' בפסחים דף כ"ד בד"ה הכל מודים דחוב"ע דנפקא לן איסורא דידיה מוזבחת ואכלת לא אסירא אלא כדרך אכילתן וא"כ הא איכא למיפרך מה לכה"כ שכן לוקה על אכילתו גם שלא כדרך אכילתן כדאיתא בפסחים דף כ"ד דכה"כ לוקה גם שלא כדרך אכילתן משא"כ בחוב"ע ונצטרך לומר ערלה יוכיח והצד השוה שבהן ושוב פרכינן מה להצד השוה שכן גידולי קרקע אבל חוב"ע הא הוי רק בע"ח שנשחטו בעזרה ומש"ה שפיר איצטריך קרא דאותו לאסור חוב"ע בהנאה זה אינו מספיק דהא י"ל תקרובת ע"א יוכיח וכמש"כ התוס' בחולין דף