בית הלוי חלק א קד

אי אפשר ללמוד איסור הנאה לחוב"ע דמה לשחוטי חוץ שכן מקודם היו אסורים בהנאה והיאך ניליף מיני' לחוב"ע שיתחדש בו איסור הנאה רק בבירור כוונת רש"י ג"כ דלא ילפינן רק לאסור חוב"ע באכילה דכמו דשחוטי חוץ לא מהני בו מעשה השחיטה להפקיע ממנה איסור הנאה שהי' בה מקודם כמו כן בחוב"ע לא מהני השחיטה להפקיע ממנה איסור אכילה שהי' בה מקודם ולפי זה יהי' מוכח דס"ל לר' יוחנן אליבא דר"מ דשחוטי חוץ יהיו מותרים באכילה אם יפדנה בעודה מפרכסת ולא אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דאי נאמר דלא מהני ואסורין באכילה הדר ה"ל כקדשים שמתו והיאך כתב רש"י דאסורין בהנאה אמנם עיין בנו"ב מהדורא תניינא חלק יו"ד שכתב דבשחוטי חוץ גם לרבא לא אמרינן דלא מהני יעו"ש בטעמו. רק הא עדיין לכאורה שחוטי חוץ צ"ל אסור באכילה משום כל שתיעבתי לך ה"ה בכל תאכל ומשום הך דכל שתיעבתי הא ל"ל דאסור בהנאה וכדר' אבהו דכל מקום שנאמר לא יאכל הוי גם הנאה בכלל דהרי בירושלמי דפסחים ריש פ' כל שעה מבואר להדי' דר' יוחנן ס"ל כחזקי' יעו"ש רק רש"י לשיטתו דגורס בחולין דף קט"ו השתא ומה מעשה שבת דחמירא מעשי' מותרים וק"ו זה שייך גם בשחוטי חוץ ומש"ה כ' רש"י כאן דשחוטי חוץ נשארו באיסור הנאה שהי' בהן מקודם אבל לגירסת התוס' בחולין השתא ומה לגבוה שרי וק"ו זה הא לא שייך רק על בעלי חיים ולדבריהם גם שחוטי חוץ צ"ל בכלל כל שתיעבתי ושוב צריך להיות נפקע מהם איסור ההנאה שהי' בהם מקודם ע"י מעשה השחיטה גם בעודה מפרכסת ומדברינו אלה הא קשה דלמה דחקו התוס' לפרש דר"מ יליף משחוטי חוץ דנפסלין ממה שהיו עומדין דהיינו לגבי מזבח אף חוב"ע נפסלו ממה שעומדין דהיינו לאכילה והרי בפשיטות י"ל מה שחוטי חוץ אסורין באכילה אף חוב"ע אסורין באכילה אבל לפי מה שכתבנו לעיל דלר"מ דדרש במס' ע"ג דף ס"ו הך כל שתיעבתי דקאי על כל מה שאסרה התורה באכילה לא דרש כלל הך כל שתעבתי לדבר שנעבדה בו עבירה ניחא

[ב] גם מיושב לנו בדברינו הנאמרים למעלה הא דבחולין דף ע"ח איתא ת"ר מנין לאותו ואת בנו שנוהג במוקדשין כו' והקשו התוס' דלמה לי קרא לזה תיפוק לי' מדכתיב סתמא והוי הכל בכלל כו' יעו"ש והרשב"א בחידושי חולין כ' דאיצטריך לאשמעינן דשחיטת קדשים הוי שחיטה שאינה ראוי' כדאיתא שם דף פ' דכל כמה דלא מזדריק דם לא משתרי בשר והוי ס"ד דלא יהי' או"ב נוהג בהם לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי' לא שמי' שחיטה קמ"ל ולכאורה דבריו נפלאו דמאי הועיל בתירוצו ועדיין קשה לרבנן דס"ל שחיטה שאינה ראוי' שמי' שחיטה למה צריך קרא לרבות קדשים והנראה לישב דבריו דבחולין דף קט"ו דפריך הגמר' או"ב ליתסר משום כל שתיעבתי ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ומפרש לי' הרשב"א כמו שהביאו המל"מ בפרק ג' מה' איסורי מזבח דמשני מדאיצטריך קרא לאשמעינן דאותו ואת בנו נוהג במוקדשין מכלל דאינו אסור באכילה דאי אסור באכילה הא ודאי אינו ראוי לקרבן דלא הוי ממשקה ישראל וא"כ הא לא קשה קושי' התוס' דהא איצטריך קרא לאשמעינן דנוהג במוקדשין כי היכי דנדע דלהדיוט שרי באכילה וכן ס"ל להרשב"א רק עיקר מה דקשה עדיין דלהני תנאי דלא ס"ל הך דרשה דכל שתיעבתי ועיין לעיל שכתבנו כמה הוכחות דר"ש ע"כ לא ס"ל הך כל שתיעבתי וע"ז תירץ הרשב"א דלר"ש הא ניחא דס"ל שחיטה שאינה ראוי' לא שמי' שחיטה ונאמר דכל הני דלא ס"ל הך כל שתיעבתי יסברו כר"ש דשחיטה שאינה ראוי' לש"ש ולפי זה יהי' מוכרח דר"מ ס"ל הך כל שתיעבתי דאיהו הא ס"ל שחיטה שאינה ראוי' שמי' שחיטה: עוד אציג כאן דבר אחד השייך ג"כ להסי' דלעיל בחולין דף ח' אמר רב נחמן סכין של עו"ג מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בו בשר מתקן הוא אמר רבא פעמים שהשוחט אסור במסוכנת ומחתך מותר באטמי דקיימי לקורבנא ופריך ותיפוק לי' משום שמנונית דאסורא ומשני בחדשה ופריך חדשה משמשי עו"ג הן ואינם אסורין עד שיעבדו ומשני דפסק בו גווזא ואב"א כשליבנה באור וכ' שם רש"י וז"ל ותיפוק לי' אע"ג דהוא מקלקל אסור לחתוך משום שמנונית דאיסורא וכבר נתקשו בו רבים דלמה דקדק רש"י דהקושי' הוי על רבא דקאמר דלפעמים מותר לחתוך ולא פי' דהקושי' הוי גם על הא דמותר לשחוט ועוד דהרי הא דמשני כשליבנה באור ע"כ אמר כן משום הא דמותר לשחוט דלחתוך צונן הא לא צריך ליבון וסגי בקינוח והדחה ורק משום הא דמותר לשחוט קאמר כשליבנה וכמש"כ התוס' שם כי היכי דלהוי ניחא גם למ"ד בית השחיטה רותח והנראה לישב זה דהא ודאי דמצינו אופן שיהי' הסכין משמשי עו"ג ולא יהי' בו בליעת איסור דבסנהדרין דף ס"א איתא השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"ג ר' יוחנן אמר אסורה דהוי תקרובת ור"ל אמר מותרת דאין מחשבין מעבודה לעבודה ולא הוי תקרובת וכ' שם התוס' דהך מותרת דקאמר ר"ל הוי בהנאה אבל באכילה אסורה דהא הוי שחיטת מומר לע"ג דהוי נבלה עוד כתבו דגם באכילה מתיר ר"ל כיון דמקודם לא הי' מומר ובשחיטה זו הוא דנעשה מומר ובגמר' אמרינן שם עד כאן לא קשרי ר"ל אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוי אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף וא"כ הא הוי הסכין משמשי עו"ג כיון דהשחיטה הוי עבודה ונהרג עליו רק שאין על הבהמה איסור תקרובת וא"כ מאי פריך ותיפוק לי' משום שמנונית ודחק לאוקמא בפסק בו גווזא הא י"ל בשחט בו בהמה ע"מ לזרוק דמה לע"ג והרי במס' ע"ג דף ל"ד ס"ל לר"ש בן אליקום דסתם מה שמקריבין העו"ג לע"ג הוי רק בכה"ג ששוחטין ע"מ לזרוק יעו"ש וגם בלא"ה הא הוי מצי לאוקמא כן ונאמר דס"ל כר"ל דבכה"ג אין בו משום תקרובת והרי במס' זבחים דף י' איכא עוד אמוראי דס"ל כר"ל בשוחט בהמה ע"מ לזרוק דמה שלא לשמה דכשרה דאין מחשבין מעבודה לעבודה ולדידהו הא ודאי דס"ל ג"כ כר"ל בשוחט לע"ז דלא הוי תקרובת במחשב מעבודה לעבודה דהרי בחולין דף ל"ח תנן גבי ישראל השוחט בהמתו של עו"ג דס"ל לר' יוסי דאפילו חושב העו"ג לעבודת כוכבים דאינה נאסרת ויליף לה מקל וחומר ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחרי העובד מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהיה הולך אלא אחרי השוחט ואי נאמ' דבקדשי' אין מחשבין מעבודה לעבוד' ובעו"ג מחשבין מעבודה לעבודה א"כ הא מצינו חומרא בעו"ג יותר מבקדשים ונסתר הק"ו של ר' יוסי אלא ע"כ דהני אמוראי דס"ל בזבחים דבקדשים אין מחשבין ה"ה דס"ל כר"ל דגם בתקרובת אין מחשבין מעבודה לעבודה ומאי פריך הכא אמנם התוס' בחולין דף ל"ט כתבו ב' תירוצים על הא דמודה ר"ל דחייב מיתה או דגם הוא מודה דהשחיטה עצמה קרוי' עבודה לע"ג אע"ג דלא הוי תקרובת או דנהרג משום דאומר שיזרוק הדם דודאי לא מימלך כיון דעשה מעשה ושחט ע"מ לזרוק ולפי תי' הב' הא לא הוי הסכין משמשי ע"ג כלל כיון דהשחיטה בעצמה לא הוי עבודה רק השחיטה הוי בירור שבודאי יזרוק וא"כ הא י"ל דהך פירושא שכתבו התוס' דר"ל ס"ל דמותר גם באכילה יסבור כהך תי' דהשחיטה לא הוי עבודה כלל והך תי' שכתבו דהשחיטה בעצמה הוי עבודה יסבור דר"ל אינו מתיר רק בהנאה אבל באכילה מודה דאסורה משום נבלה דהוי שחיטת מומר וא"כ ניחא הא דפריך ותיפוק לי' משום שמנונית דאיסורא לשני תירוצים של התוס' דלשניהם א"א לאוקמא בכה"ג או משום דבכה"ג לא הוי משמשי ע"ג ואידך תירוצא ס"ל דגם בכה"ג איכא שמנונית דאיסורא אבל הרי רש"י הא כתב להדיא בזבחים דף י' דלר"ל מותרת גם באכילה ובסנהדרין דף ס"א מבואר כמעט להדיא בפרש"י דמש"ה נהרג דהשחיטה בעצמה הוי עבודה הבאתיו לעיל סי' ל' אות ז' ולדידיה הא הוי מצי לתרץ דס"ל כר"ל ומש"ה פרש"י דהקושי' הוי לרבא דאמאי קאמר דפעמים מותר לחתוך דרבא הא קאמר ביבמות דף ל"ו דהלכה כר"י לגבי דר"ל בר מתלת והגם דבלא"ה י"ל דקושית הגמ' הוי אליבא דכ"ע דהא בחולין דף ל"ט מביא תניא כוותיה דר' יוחנן דבמחשב ע"מ לזרוק אסור משום תקרובת ושוב י"ל דמש"ה פריך הגמ' גם על ר"נ מ"מ פרש"י עדיף טפי דהקושי' הוי לרבא משום דעליו אתיא הקושי' יותר בפשיטות דאיהו הא ודאי ס"ל כר' יוחנן ומשני דפסק בו גווזא או כשליבנה באור ולפרש"י צ"ל דאע"ג דהקושי' הוי על לחתוך מ"מ משני כשליבנה באור כי היכי דלהוי ניחא גם