בית הלוי חלק א ק

ולדידיה הא מוכרח לומר דר"ל לא ס"ל הך דרשה ועוד דהא אכתי תיקשה לתי' הב' של התוס' דחולין דס"ל דהשחיטה בעצמה הוי האיסור נהי דזה נוכל לומר כמו שכתבנו דיפרש דר"ל אינו מתיר רק בהנאה דס"ל כחזקיה מ"מ עדיין קשה מהא דבמס' ע"ג דף ל"ד דס"ל לר"מ דגבינות בית אונייקי אסורים בהנאה וקאמר ר"ל מאי טעמא הואיל ורוב עגלות העיר נשחטין לע"ג וא"ל ר' שמעון ב"ר אליקים וכי נשחטין לע"ג מאי הוי והא את הוא דשרי דאיתמר השוחט בהמה לזרוק דמה לע"ג כו' ור"ל אמר מותרת א"ל באומר בגמר זביחה הוא עובדה ומאי הקשה כיון דחייב מיתה על השחיטה והוי בכלל כל שתיעבתי וגם לר"ל אסורה באכילה ורק בהנאה מתירה דס"ל לר"ל כחזקיה א"כ הא י"ל דר"מ ס"ל כר' אבהו ומש"ה אוסרה בהנאה אע"ג דלא הוי תקרובת והרי בלא"ה כתבו התוס' בפסחים דף כ"ב בד"ה ור"ש דר"מ ס"ל ע"כ כר' אבהו וגם בלא"ה הא י"ל דר"מ ס"ל כר' אבהו אלא ודאי מוכרח להיפוך ממה שכתבנו ואדרבה לתי' הב' של התוס' דהשחיטה הוי עבודה לדידהו ודאי מוכרח לומר דר"ל מתירה גם באכילה דלא ס"ל כלל הך דרשה ומש"ה הקשה לר"ל שפיר דאמאי אוסרה ר"מ

[ח] רק זה יש לישב בפשיטות דאע"ג דבכל מקום נאמר דס"ל לר"מ כר"א מ"מ בהך קרא דלא תאכל כל תועבה לר"מ לא הוי הנאה בכלל ואפי' לר' אבהו דבע"ג דף ס"ו קאמר ר' יהודה משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל הרי דס"ל לר"מ דהך לאו כולל כל האיסורין שבתורה וא"כ הא שפיר י"ל דלעולם כ"ע מודים לדרשה דרב אשי דיש בכלל לאו זה גם דבר שנעשה בו עבירה וכמו בשר שנתבשל בחלב מ"מ כיון דס"ל לר"מ דלאו זה כולל ג"כ כל האיסורין שבתורה והרי רוב האיסורין שבתורה אינם אסורין רק באכילה ולא בהנאה א"כ ע"כ הך לא תאכלו לא קאי רק על איסור אכילה לחודא ולא על הנאה ומש"ה גם בהני איסורין שנכללו בהך לאו אע"ג דלא ידעינן בהו שהם מותרים בהנאה מ"מ אי אפשר לידע בהו איסור הנאה משום הך לא תאכל ואפי' לר' אבהו דהא ע"כ הוי הפי' בהך קרא רק אכילה גרידא ורב אשי דנפקא ליה מהך קרא בב"ח גם איסור הנאה הוא משום דלא ס"ל הך דרשה דר"מ דע"ג וס"ל דלאו זה לא קאי על כל איסורין ושפיר הוי לר"א גם הנאה בכלל ועיי' בכריתות דף כ"ה בתוס' ד"ה תנאי שהקשו דהיאך ילפינן איסור הנאה בציפורי מצורע מקרא וזה אשר לא תאכלו לרבות המשולחת והלא הפסוק כתוב גם לגבי עופות טמאין דמותרין בהנאה וכוונתם מבואר דהקשו דגם לר' אבהו אי אפשר ללמוד מיניה איסור הנאה כיון דאיירי גם בעופות טמאין דמותרים בהנאה וזהו להדיא כדברינו אמנם עיין במס' קידושין דף נ"ז בתוס' ד"ה וזה שחלקו על התוס' דכריתות בסברא זו וס"ל דלר"א שפיר נוכל לידע מוזה אשר לא תאכלו גם הנאה יעו"ש שהקשו רק לחזקיה מנ"ל איסור הנאה ומשמע דלר"א ניחא] ומש"ה שפיר הקשה ר"ש ב"ר אליקים לר"ל לדידך דס"ל דבשוחט ע"מ לזרוק לא הוי תקרובת נהי דמ"מ מודית דאסורה באכילה משום כל שתיעבתי מ"מ אמאי אוסר ר"מ הגבינות בהנאה דלר"מ לשיטתו ליכא בהך דכל שתיעבתי איסור הנאה ואפי' לר"א ובזה נוכל לישב ג"כ מה דהקשינו למעלה על הא דדחק בע"ז דף כ"ט למצא לימודים לאסור יין נסך בהנאה ואמאי לא נפק לי' משום הך דכל שתעבתי לפי"ז ניחא דהרי שם בא הגמ' לישב טעם של המשנה דקתני דיי"נ אסור בהנאה דמנ"ל והרי שם במשנה נזכר ג"כ ר"מ דקאמר שם באותו משנה דר"מ אוסר ג"כ נודות של יין בהנאה ולר"מ הא לא הוי מצי לומר משום הך דכל שתיעבתי ומש"ה אמרה הגמ' הטעם משום דאיתקוש לזבח כי היכי דלהוי ניחא גם לר"מ. גם מיושב לנו בזה הא דבפסחים דף כ"ב מדקדק ר' אבהו דלר"מ כל מקום שנאמר לא תאכל הוי גם הנאה בכלל מדאיצטריך למכתב היתר הנאה גבי נבלה וקאמר שם דלר"מ דרשינן אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ופרש"י דידעינן בו דאסור לשוחטו בעזרה ואם שחטו אסור באכילה מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת כו' ואי אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום ומיהו איסור הנאה לא ידעינן בו דהא לא כתיבא בו לא תאכל ומש"ה איצטריך אותו לאסרו בהנאה והקשה בגליון הש"ס כיון דידעינן בו דאסור לשוחטו וגם דאסור באכילה תיפוק ליה דאסור מהא דכל שתיעבתי וכוונתו כיון דכבר ידעינן בו איסור אכילה הא שוב ליכא למימר בו ק"ו ממעשה שבת ונלמד הנאה מלא תאכל כל תועבה כן ביאר דבריו בהקדמה לדו"ח *) ולדברינו ניחא דלר"מ לשיטתו לא ידעינן מלאו זה איסור הנאה גם נוכל לישב ג"כ בזה הא דהקשינו למעלה באות ד' להרמב"ם דס"ל דאינו לוקה על הנאה למה צריך ר' ישמעאל הפעם שלישי לא תבשל לאיסור בב"ח בהנאה תיפוק ליה מכל שתיעבתי לר"א ולפי"ז הא ניחא די"ל דר' ישמעאל ס"ל ג"כ כר"מ ולעולם י"ל דכ"ע ס"ל הך דרשה ולתי' של התוס' דחולין דהשחיטה בעצמה הוי עבודה נאמר דר"ל לא מתיר רק בהנאה דס"ל לר"ל דמהך דרשה דכל שתיעבתי לא ידעינן איסור הנאה או משום דס"ל כר"מ דהך לאו כולל גם כל האיסורין שבתורה או משום דר"ל ס"ל כחזקיה דכל מקום שנאמר לא תאכל לא הוי הנאה בכלל אמנם הא כבר מבואר לעיל דאיסי ע"כ לא ס"ל הך דרשה ואין להקשות לתי' הב' של התוס' דחולין דהשחיטה בעצמה הוי עבודה ולפי מה שנתבאר דאיסי ע"כ לא ס"ל הך דרשה וא"כ הא צריך לומר דגם רב אשי דקאמר הך דרשה בחולין גבי בב"ח מ"מ גם הוא מודה דאיכא תנאי שחולקים על זה רק ר"א קאמר כן אליבא דנפשיה ומסתמא ידע דאיכא תנא דס"ל הך דרשה וחולק על איסי א"כ קשה הא דבחולין דף ל"ט מביא שם הגמ' פלוגתא דר"י ור"ל בשוחט קרבן לשמה לזרוק דמה שלא לשמה דר"י אומר פסול ור"ל אמר כשר ומפרשינן טעמא דר"י דס"ל מחשבין מעבודה לעבודה ויליף חוץ מפנים ור"ל ס"ל אין מחשבין מעבודה לעבודה ולא יליף חוץ מפנים ופריך שם מהא דחזינן במשנה דר' יוסי ס"ל דבקרבן מחשבין מעבודה לעבודה ובע"ג אין מחשבין מעבודה לעבודה וקאמר פנים קשי' לר"ל חוץ קשי' לר' יוחנן ומאי הקשה דלמא גם ר' יוחנן ס"ל דלא יליף חוץ מפנים וכשמחשב ע"מ לזרוק לא מקרי תקרובת ע"ג ומ"מ שפיר ס"ל דאסורה בהנאה דכיון דגם לר"ל הא הוי השחיטה עצמה עבודה לע"ג וגברא בר קטלא וס"ל לר' יוחנן דמשום כל שתיעבתי אסורה גם בהנאה דס"ל לר' יוחנן כר' אבהו ור' יוסי לא ס"ל כלל הך דרשה דכל שתיעבתי ומש"ה כשמחשב מעבודה לעבודה מותרת גם באכילה כיון דלא הוי תקרובת ומוכרח לכאורה ע"כ לתי' הב' של התוס' דחולין דלא מצינו פלוגתא דתנאי בהך דרשה ורב אשי דקאמר הך

דרשה **(

הגה"ה *) פסחים דף כ"ב ואידך חוב"ע לאו דאורייתא פרש"י איסור הנאתו והתוס' חלקו עליו וכתבו דלמ"ד לאו דאורייתא הוי לגמרי לאו דאורייתא ועיין בגליון הש"ס להגאון מוהר"ר עקיבא אייגר זללה"ה זיע"א שהקשה לפרש"י דשחיטתו הוי לכ"ע דאורייתא לתסר בהנאה משום לא תאכל כל תועבה ועיין בהקדמה לספר דרוש וחידוש מה שהקשו עליו דהא נוכל ללמוד ק"ו ממעשה שבת וכדמשני בחולין על חורש בשור וחמור ולדידי קשה על דבריו טובא במה דהבין דלרש"י הוי שחיטה לכ"ע דאורייתא דודאי דבר זה לא ניתן להאמר ועיין בתוס' ד"ה חולין שהקשו מהא דנזיר דפריך למ"ד לחנכו הא קמייתי חוב"ע ומשני סבר חוב"ע לאו דאורייתא ומשמע שם דנאכל הרי שלא הקשו בפשיטות על רש"י היאך הביאו והקשו רק מהא דמשמע שם דהיה נאכל ובודאי מוכח דהתוס' הבינו בכוונת רש"י דרק אכילה הוי לכ"ע דאורייתא אבל שחיטתו הוי מדרבנן וז"ל רש"י בקידושין דף נ"ח ד"ה ובחולין קסבר לאו דאורייתא לא איסור שחיטתו ולא איסור הנאתו וא"כ לא שייך כלל כל שתיעבתי כיון דלא עבד איסורא ולבי אומר לי להצדיק את הצדיק ז"ל ולומר דט"ס נפל בדבריו וצ"ל דלפירש"י דאכילתו הוי דאורייתא כו' וכוונתו בהקושי' לא הוי כלל לסוגי' דחולין דשם הוי הפי' כל שתיעבתי דנעשה בו איסורא רק כוונתו להא דמס' ע"ג דף ס"ו ר"י אומר משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל הרי ס"ל לר"י ולר"מ דהך לאו כולל כל האיסורין שבתורה וא"כ כאן דחוב"ע אסורים באכילה מה"ת הם בכלל לאו זה ושוב ליתסר בהנאה דהא כתיב לא תאכל ובפנים כתבנו מה שיש די בישוב קושי' זו:)**