בית הלוי חלק א קא

גבי בב"ח ס"ל דכולהו תנאי ס"ל כן גם זה אינו מוכרח דיש לומר דהא בירושלמי פ"ב דפסחים מבואר להדיא דר' יוחנן ס"ל כחזקי' וא"כ ע"כ הא דאוסר ר"י בהנאה הוי הטעם משום דיליף חוץ מפנים והוי תקרובת ע"ג ועוד דלפי מה דמבואר לקמן באות י' דלמאן דס"ל חמץ שעבר עליו הפסח מותר ע"כ לא ס"ל הך כל שתיעבתי וא"כ ר' יוחנן הא ס"ל בפסחים דף כ"ט דחמץ שעבר זמנו מותר ומש"ה מקשה שפיר ונהדר לדידן דמהני סוגין דע"ג ליכא ראיה דחולקין על הך דרשה ורק לשיטת רש"י בסנהדרין דס"ל דגם לר"ל הוי השחיטה עצמו עבודה ומ"מ כתב בזבחים דר"ל מתירה גם באכילה מוכרח דר"ל לא ס"ל הך דרשה וכמש"כ באות ז'

[ט] וכן יש להוכיח מהא דבחולין דף ל' דתנן השוחט לשם הרים שחיטתו פסולה ואמרינן שם פסולה אין זבחי מתים לא ומוקים לה דאמר להר דלא הוי תקרובת דאין נעבד במחובר ופרש"י ומ"מ שחיטתו פסולה מדרבנן דמחזי כתקרובת ולמה אינו אסורה מן התורה לכל הפחות באכילה משום כל שתיעבתי דהרי המשתחוה להר הוי בסייף וכדאיתא בסנהדרין דף ס"א ובע"ג דף מ"ו הרי דהוי עבירה וצ"ל אסור באכילה וגם לר' אבהו הא תיקשה אמאי אינו אסור גם בהנאה וכמו דנפקא לי' לרב אשי איסור הנאה בבב"ח מהאי דרשה דודאי דוחק גדול לומר דהך משנה לא אתי' רק כר"מ דמוקים להך קרא גם לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה וכן קשה מהא דבע"ג דף נ"א איתא זרק מקל לפני' חייב ואינה נאסרת דלא הוי תקרובת משום דלא הוי כעין פנים ופריך מהא דתנן מצא בראשו פרכילי ענבים ועטרות של שבלים אסורות יעו"ש ואמאי הרי כיון דחייב עלי' משום דהוי דרכה באותה עבודה והוי עובד ע"ג ממש וליתסר נמי בהנאה לר' אבהו ובודאי נראה דהני סוגיות לא ס"ל כלל הך דרשה דרב אשי. וגם הא נתבאר לעיל דע"כ גם רב אשי מודה דהוי פלוגתא דתנאי בזה דאיסי ודאי לא ס"ל כן וכמו שנתבאר למעלה באות ח'

[י] גם עוד ראיה לזה דבפסחים דף כ"ח ס"ל לר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח מותר מן התורה ואמאי ליתסר משום כל שתיעבתי דנעבדה בו עבירה דעבר על בל יראה והניחא לגירסת רש"י בחולין דגורס הק"ו ממעשה שבת ניחא דגם על חמץ איכא ק"ו ממעשה שבת דבל יראה הוי רק לאו אבל לגירסת התוס' דלא ילפינן ממעשה שבת ורק בע"ח ידעינן מהא דמותרים לגבוה קשה ומוכרח לומר לפי גירסת התוס' דר"ש לא ס"ל הך דרשה ואי דאכתי קשה דא"כ בפסחים שם דקאמר ר' יהודה דחמץ בין לפני זמנו ובין לאחר זמנו עובר עליו בלאו ואמרינן שם מאי טעמא דר' יהודה תלתא קראי כתיבי חד לפני זמנו וחד בתוך זמנו וחד לאחר זמנו ולר"ש מוקים להו לדרשות אחריני ודחק שם הגמ' דלר' יהודה מנ"ל הני דרשות ולמה דחקה הגמ' בזה ואמאי לא נאמר דר"י ס"ל הך דכל שתיעבתי וידע מיני' לאוסרו אחר זמנו ומוכרח ע"כ כגירסת רש"י דילפינן ק"ו ממעשה שבת וגם חמץ נוכל ללמוד מהך ק"ו אבל לגירסת התוס' קשה ובודאי דוחק גדול לומר דהך סוגי' ס"ל דליכא שום תנא דידרוש להך דרשה דכל שתיעבתי רק זה ניחא בלא"ה דהרי ר' יהודה אוסר גם לאחר זמנו בהנאה ג"כ וע"ש בתוס' ד"ה וחד שהקשה דלחזקי' מנ"ל לר"י דלפני זמנו ולאחר זמנו אסור בהנאה דהרי רק פעם א' כתיב לא יאכל ומסברא מוקמינן לי' על תוך זמנו ותירצו בשם הר"י דכיון דחד מהני פסוקים הוי גם הנאה בכלל ה"ה לאינך וזה ניחא לפי מה דאמרי' דר"י יליף לה מהני ג' פסוקים אבל אם נאמר דר"י אוסר לאחר זמנו משום כל שתיעבתי הא ודאי תשאר קושייתו של התוס' דלחזקי' מנ"ל לר"י לאסרו גם בהנאה אחר זמנו ועוד דגם לר' אבהו תיקשה דהא במס' ע"ג דף ס"ו קאמר ר' יהודה משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין שנאמר לא תאכל כל תועבה וכבר כתבנו לעיל באות ג' דלפי הך דרשה ליכא ללמוד מהך קרא הנאה גם לר"א

גם נוכל לישב הא דדחקה הגמ' אליבא דר"י ולא הוי ניחא לי' דטעמו משום כל שתיעבתי דלכאורה הא תיקשה לפי גירסת התוס' בחולין דלרב אשי דנפק לי' איסור בב"ח משום כל שתיעבתי והרי גם כשבשל עו"ג בשר בחלב או שנפל מעצמו כזית בשר לתוך יורה של חלב הרי ג"כ נאסרת ומוכרח ע"כ דגם בכה"ג הוי בכלל כל שתיעבתי וכמו שכתב רש"י בחולין שם וכן כתבו התוס' במס' תמורה דף ד' שהקשו דצורם אוזן בכור ליתסר משום כל שתיעבתי ותי' דכיון דחזינן דבנפל בו מום מעצמו מותר ע"כ לא הוי בכלל איסור זה הרי דמה דאנו אוסרין משום לאו זה גם בנעשה ממילא ולא עבר שום אדם האיסור מ"מ אסורה באכילה דמ"מ הא נעשה בו דבר האסור להעשות וא"כ הא תיקשה לגירסת התוס' דלרב אשי צריך להיות חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ואפי' חמץ של עו"ג דלא עבר עליו על בל יראה וכמו בב"ח של עו"ג והרי בפסחים דף כ"ט גבי האוכל חמץ של הקדש דפליגי תנאי אי מעל או לא וקאמר רב אשי דכ"ע ס"ל אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ודבר הגורם לממון לאו כממון דמי והיאך חשיב לי' רב אשי גורם לממון והרי לעולם תהיה אסורה לישראל באכילה משום כל שתיעבתי ובע"כ צ"ל דחמץ לא דמי כלל לבב"ח דבב"ח הוי הבישול בעצמו העבירה ולא בעינן שיהיה הבשר של ישראל דהא גם אם בשל ישראל בשר של עו"ג בחלב ג"כ עובר על לא תבשל ומש"ה גם כשבישלו עו"ג מקרי דנעשה בה דבר האסור להעשות והוי בכלל כל שתיעבתי אבל לענין בל יראה דהאיסור הוי שלא יהיה לישראל חמץ של עצמו ובשל עו"ג אין הישראל עובר וכדאמרינן בפסחים דף ה' אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ומש"ה בחמץ של עו"ג לא נעשה בו עבירה כלל דרק חמץ וברשות ישראל הוא דהוי האיסור וכשאינו של ישראל חסר תנאי אחד מהתנאים של האיסור והרי זה דומה כמבשל בשר בלא חלב דמותר ומש"ה בחמץ של עו"ג או הקדש לא הוי בכלל כל שתיעבתי ושפיר קרי לי' רב אשי דבר הגורם לממון וא"כ הא מיושב ג"כ הא דדחקה הגמ' בפסחים לומר דלר' יהודה תלתא קראי כתיבי דר' יהודה הא אוסר גם חמץ של עו"ג שעבר עליו הפסח ובכה"ג לא הוי בכלל כל שתיעבתי ואפי' לרב אחא בר"י דקאמר שם דר"י יליף שאור דאכילה משאור דראיה ואינו אוסר רק בשל ישראל מ"מ לא הוי מצי לומר דטעמו דר"י דאוסר לאחר זמנו הוי רק משום כל שתיעבתי ומש"ה אינו אוסר רק בשל ישראל ומתיר בשל עו"ג ולא הוי צריך לומר דטעם של ר"י הוא משום דיליף שאור דאכילה משאור דראי' דזה אינו דהא ר"י קאמר לפני זמנו ולאחר זמנו עובר בלאו וא"כ אי נאמר דלא יליף שאור דאכילה משאור דראי' וא"כ לפני זמנו הא אסור גם בשל עו"ג ודאי דמוכרח דגם אחר זמנו עובר גם בשל עו"ג דהא דומי' דלפני זמנו קתני לה ומש"ה מוכרח רב אחא בר יעקב לומר דר' יהודה יליף שאור דאכילה משאור דראי' וגם תוך זמנו אינו אסור לר"י בשל עו"ג אבל לר' שמעון דמתיר חמץ שעבר עליו הפסח מדאורייתא ואפי' של ישראל ורק מדרבנן אסר לי' משום קנס דעבר עליו בבל יראה וכמבואר בפסחים דף כ"ט קשה דליאסר משום כל שתיעבתי ומוכרח לפי גירסת התוס' דר"ש לא ס"ל הך דרשה

ובדברינו אלה נבין דברי התוס' בפסחים הנ"ל שהקשה דמנ"ל לר' יהודה דחמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אסור בהנאה לחזקיה דהא לא כתיב רק פעם אחד לא יאכל ומסתמא מוקמינן ליה על תוך זמנו וראיתי להצל"ח שתירץ דכמו דדרש איסי בחולין דבב"ח אסור בהנאה מק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בו עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה לא כ"ש וכמו כן נוכל לידע מק"ו זה דחמץ בתוך זמנו ולאחר זמנו אסור בהנאה דג"כ נעבדה בו עבירה ורק על לפני זמנו דאינו עובר על בל יראה עד הלילה ולא נעבדה בו עבירה הוא דבעינן קרא לאוסרו בהנאה ומש"ה כתיב חד זימנא לא יאכל ומוקמינן לי' על לפני זמנו דעל אינך לא צריכא קרא ולכאורה הוי קושי' גדולה על התוס' למה דחקו בזה אבל לדברינו דברי התוס' מוכרחים דאע"ג דגבי בב"ח יליף שפיר איסי מהך ק"ו מערלה וידעינן מיני' דגם בבישלו עו"ג או נפל מאיליו אסור בהנאה דגם בכה"ג חשיב נעבדה בו עבירה אבל גבי חמץ של עו"ג לא חשיבא כלל נעבדה בו עבירה וכמו