בשמים ראש צט

ל"ח ד"ה אתי' לחם לחם שהקשו כיון דילפינן לחם לחם דבעינן מצה משלכם אמאי אצטריך למעוטי מקרא דלא תאכל וכו' דאינו יוצא במצה של טבל תיפוק לי' דבעינן מצה משלכם וטבל ל"ח לכם ע"ש ולפי דברינו הנ"ל דעיקר קרא אצטריך לן למע"ר שלא נתרמה ממנו תר"ג הרי כיון דלהי"מ מצי להפקירו ולפטור מהתר"ג שפיר אמרינן הואיל למהוי כשלו ע"י הואיל ואי בעי מפקר והוי שרי והוי שלו דרק מטעם הואיל ואי בעי הוי מפקר לא חשוב איסורו משום בל תאכל חמץ לחודא וכנ"ל אבל שלו הוי שפיר מטעם הואיל וכו' והלכך שפיר אצטריך קרא דלא תאכל עליו חמץ למעט דלא יצא בו מטעם כיון דל"ח איסורו משום בל תאכל חמץ לחודא שפיר כנ"ל

ואולם שהרשב"א בתשובה סימן תשמ"ו הבאתיו לעיל והובא גם בשעה"מ בפ"ח מה' לולב ה"ב ד"ה ולפעד"נ על הא שנשאל עלי' הרשב"א במי שאסר על עצמו נכסיו אם יוצא בלולבו ואף ביום א' משום הואיל ואי בעי מתשיל להוי שלו והשיב דאינו יוצא בו דלא חשיב שלו והוכיח כן מההוא דאתרוג של תרומה טמאה דפסול ואינו יוצא בו מטעם הואיל ואי בעי מתשיל אלמא דלא מהני להיות חשוב כשלו ע"י הואיל ע"ש וק"ל לכאורה דמנין להרשב"א להוכיח כן ממתני' דאתרוג של תרומה טמאה דלמא לעולם דאמרינן הואיל להיות חשוב לכם ורק דמתניתין מיירי בבא ליד כהן דלא מהני שאלה בתרומה לאחר שבא ליד כהן כדאיתא בש"ס נדרים דף נ"ט ואם דיש לומר כיון דמתני' סתמא תנן אתרוג של תרומה טמאה פסול דמיירי בכל גוונא ואפי' בלא בא ליד כהן נמי פסול האתרוג של תרומה טמאה אך בלא זה נ"ל דשפיר הוכיח הרשב"א דע"כ דמיירי מתני' בהכי בגוונא דמהני שאלה רק בלא בא עוד ליד כהן והיא

דהנה אמרתי זה כמה ושוב ראיתי לאחי הגאון מהר"א ז"ל בספרו דבר הלכה סימן י"ד שהעיר בזה בישוב קושית התוס' דסוכה הנ"ל שהקשו דבתרומה טמאה ל"ל מטעם לכם תיפוק לי' דאינו יוצא באתרוג של תרומה טמאה דמצותו בשריפה כדין תרומה טמאה וכתותי מכת"ש אך לפ"ד התוס' בסוכה הבאתיו לעיל דרק בלולב של אשרה דישראל דלית לי' ביטול הוא דשייך כחותי מכת"ש לאפוקי בשל עכו"ם דאית לי' היתר ע"י ביטול ליכא למימר כתותי מכת"ש והיינו דכיון דאית לי' היתר ע"י ביטול תו אינו עומד לשריפה דוקא ול"ש כתותי מכת"ש ומעתה ה"נ בתרומה טמאה אינו עומד לשריפה דוקא דמצי לאתשולי על התרומה ולכן א"ש דליכא למימר מטעם כתותי מכת"ש אי לאו משום טעמא דל"ח לכם ע"ש ומעתה א"ש דע"כ מוכח השתא דמיירי הש"ס דסוכה רק בגוונא שלא בא ליד כהן דמהני עדיין שאלה דבלא"ה תקשה דלמה קאמר רק מטעם לכם ולא משום כתותי מכת"ש כקושית התוס' והשתא שפיר הוכיח לי' הרשב"א מהאי דאתרוג של תרומה טמאה לדין זה שנשאל עלה דל"א הואיל להיות חשוב כשלו עי"ז דאל"ה באתרוג של תרומה טמאה אמאי לא יהא חשוב לכם

ולפ"ז השתא לכאורה דחוי' קמדחי דברינו שכתבנו לעיל ביישוב קושית התוס' בפסחים דל"ח שהקשו גבי מצה של טבל ל"ל מלא תאכל עליו חמץ וכו' תיפוק לי' דבלא"ה אינו יוצא משום דל"ח טבל שלכם דל"ש לומר מטעם הואיל והי' בידו להפקירו דהוי פטור מתר"ג כפי שהוכחנו דכל עיקר קרא דלא תאכל עליו חמץ וכו' לא אתי רק לענין מע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג דבטבל דעלמא בלאו קרא אינו יוצא ידי מצה מטעם מצהב"ע כקושית התוס' דר"פ לולב הגזול וע"כ דרק למע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג אתי דל"ש מצהב"ע כנ"ל כיון דהוי יכול להפקירו ולא בא המצוה ע"י העבירה כמ"ש לעיל דהרי השתא כיון דלא מהני להיות כשלו ע"י הואיל וכדברי הרשב"א הנ"ל תו תיקו קושית התוס' הנ"ל לדוכתא דל"ל הקרא דלא תאכל עליו וכו' גם למעט לענין מע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג תיפוק לי' דטבל ל"ח לכם כיון דל"ש לומר דמטעם הואיל ואי בעי הוי מפקר להיותו חשוב כשלו

אך נראה דהנה ראיתי בשעה"מ בפ"ח מה' חו"מ שהביא בשם השער אפרים שהקשה על הרשב"א הנ"ל דהיכי הוכיח הרשב"א מהאי דאתרוג של תרומה טמאה דאי אמרת הואיל דיצא בו מטעם הואיל ואי בעי מתשיל והא ס"ס הדר לטבלא ולא יצא בו גם אחר השאלה וע"ש בשעה"מ שהאריך בזה

ולפע"ד נראה ביישוב קושית הש"א על הרשב"א הנ"ל דעיין בכפ"ת בסוכה שם דכתב דמתני' דאתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה פסולים מיירי אפילו בח"ל ע"ש ועיין בתוס' חולין דף ו' ע"ב בד"ה והתיר שהביא הר"י שמצא בירושלמי דבשאר פירות בח"ל אינו נוהג רק תרומה גדולה בלבד והשתא א"ש דברי הרשב"א דשפיר כתב הרשב"א להוכיח מהאי דאתרוג של תרומה טמאה דלא אמרינן הואיל להיות כשלו דכיון דמיירי מתני' גם באתרוג דתרומה טמאה בח"ל דפסול ומעתה שפיר הוכיח הרשב"א דנימא הואיל ואי בעי מתשיל דאי משום דהדרא לטבלה דהרי גם בטבל בח"ל יש לו תקנה לדברי הי"מ בסנהדרין הנ"ל ע"י שיפקרנו דהפקר פטור מתר"ג אפילו לאחר המירוח ועוד נראה דגם דעת הרשב"א כדברי רש"י בפסחים דף ל"ח דהיכא דבידו אפי' תרי הואיל אמרינן ע"ש וא"כ שפיר הוכיח לי' הרשב"א דלמה יהא פסול האתרוג של תרומה טמאה בח"ל דנימא הואיל ואי בעי מתשיל דא