בשמים ראש ק

הדרא לטבלה הרי הדר יכול להפקירו ויהי' שרי ויהי' שלו ממש וע"כ דלא אמרינן הואיל להיות כשלו כן נראה לפרש דברי הרשב"א

ואולם לפ"ד התוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב ע"ש דגם היכא דבידו דל"א תרי הואיל וא"כ לדברי התוס' הנ"ל אין להוכיח מהאי דאתרוג של תרומה טמאה אף א"נ דמיירי מתניתין בח"ל כנ"ל מ"מ אין להוכיח מההוא דאתרוג של תרומה טמאה פסול דלא אמרינן הואיל להיות עי"כ חשוב כשלו לצאת בי' דלעולם דאמרינן הואיל ורק דשאני הכא משום דה"ל תרי הואיל הואיל ואי בעי מתשיל והדר לטבלה והדר הואיל ואי בעי מפקר וחזי לי' כנ"ל דתרי הואיל הרי כחבו התוס' דאע"ג דהוי בידו דל"א כנ"ל ומעתה כפי הוכחותינו לעולם לדברי התוס' י"ל דאמרינן הואיל חדא להיות חשוב כשלו ומעתה מתישב היטב קושית התוס' בהאי דמצה של טבל מה שהקשו דל"ל מלא תאכל עליו חמץ וכו' תיפוק לי' משום דל"ח טבל שלו אך לפי האמור א"ש השתא דהרי כתבנו לפ"ד למעלה דכל עיקר הקרא דלא תאכל עליו וכו' אתי למע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג דלענין שאינו שלו שפיר אמרינן הואיל חדא דאי בעי מפקירו להוי כשלו ולכן אצטריך שפיר רק הקרא דלא תאכל וכו' להוציאו מידי המצה לצאת בו דבלא"ה ה"א דיצא שפיר וכנ"ל ודו"ק הטיב בכל הנ"ל

סימן מז

הנה בחסד לאברהם לחו"מ סימן מ"ב שחיבר הרב הגאון מוהרא"ת האבד"ק בוטשאטש ז"ל ראיתי שהשיב להה"ג מוהר"י שמעלקיש נ"י בנידון שצד אחד מהבאים בקשרי התנאים ירד מנכסיו ואינו יכול לסלק רק ב' שלישים מהנדן והנה איתת בתקנות ארצות הובא בחקי הדרך כשמסלק ב' שלישים מהנדן הוי סילוק ושאל השואל אי הוי הכוונה מהתקנה דזה חשוב סילוק מצד הזה וכשחבירו אינו רוצה לקיים הקשר אזי חבירו מחויב קנס או אינו הי' התקנה רק שע"י שירד מנכסיו ומסלק ב' שלישי הנדן ה"ז על שליש האחרון כאונס רחמנא פוטרו אבל אונס של זה רחמנא חייבי' להשני לא אמרינן וא"כ זה השני כשאינו רוצה לקיים השידוך ע"י שלא סלק חבירו כל הנדן שלו פטור מהקנס ויתבטל הקשר מכל וכל כן ראיתי בבעל המחבר הנ"ל שהסכים ביד השואל הנ"ל שפסק להלכה ולמעשה כן ע"ש

ואומר אני הלכה למעשה שחלילה לנו לפסוק כן ותמי' טובא איך עלה על רוחם להסתפק בתקנה זו הגלוי' לעין כל דכל עיקר התקנה היה רק כשיסלק הב' השלישים הוי סילוק באופן שחבירו הצד השני מחויב לאשר ולקיים השידוך ואם לא יקיים ישלם הקנס דאילו תאמר דל"ה התקנה רק לפטור את עצמו מטעם אונס רחמנא פטרו תקנה למה הגע עצמך דכשלא יהי' לו לסלק רק שליש אחד מהנדן דליתא לתקנה אעפ"כ הוא פטור מן הדין דאונס רחמנא פטרו וא"כ תקנה למה הרי לפניך ביאור התקנה יפה דל"ה רק לתקן דבב' שלישי הסילוק שיסלק הצד הזה הוי מקיים שפיר לענין לדון השני עפ"ז כדין עובר לשלם הקנס מצידו לצד המקיים ומלבד זה נראה לומר דהא דכתב הש"ך דאונס של זה רחמנא חייבי' לאחרינא לא אמרינן ה"ט דכיון דהתנה זה שאינו מחייב את עצמו רק באופן שיעשה חבירו כפי שהתנה עמו וא"כ מאיזה פנים שלא יעשה חבירו ויהי' על צד האונס ה"ז לא התחייב רק כשיעשה חבירו את זאת והוא לא עשה כן הרי הוא פטור שפיר משא"כ בנ"ד מסתמא ידע מהתקנה וידעו כלם שיכול אדם לגרוע שליש אחד מהנדן על צד האונס כשירד מנכסיו וא"כ הרי כתב הש"ך בחו"מ ס"ס מ"ב ובסימן ס"א לענין שדורשין לשון הדיוט דבכה"ג אפילו לא נכתב כאלו הי' כתוב מפורש בהשטר דמי וא"כ מתחלה כשהתחייב הקנס באם שיהי' המניעה מצידו מלקיים השידוך באופן שיקיים הצד השני כפי התנאים על אופן זה התחייב דגם כשיסלק חבירו פחות שליש מהנדוניא שלו ע"י שירד מנכסיו דהרי הוא מקיים שפיר ע"פ התקנה של הארצות ומחויב לקיים עי"כ את הקשר החיתון ומקנס לא יפטור כיון דכבר נתקן דיהי' חשיבי ב' שלישי הסילוק כסלק הכל וכדמפורש זאת נאמר בהשטר דמי משא"כ בדינו של הש"ך דהתם מה"ת לנו לומר שזה נחית לחייב נפשו גם כשלא יעשה חבירו כפי שהתנה ויהי' מאיזה צד אונס שיהי' הרי הוא לא עשה המעשה התנאי שעמ"כ רק התחייב את עצמו זה אכן זה נראה ברור דבאם לא יכול לסלק רק שליש אחד ממה שהבטיח אזי ניהו דג"כ פטור הקנס דאונס רחמנא פטרו מ"מ הרי השני רשאי להתיר הקשר כיון דלא אמרינן אונס' כמאן דעבד לחייב לאחרינא כדברי הש"ך הנ"ל כיון דלסילוק פחות מב' שלישים ליכא תקנה אבל כשמסלק מ שלישי הנדן פשיטא דהדין כמ"שכ כיון דכל עיקר התקנה הכי הוי לומר שהוא המקיים ושמחייב הצד השני כשעובר ליתן הקנס לא זה המקיים כן ברירא דהלכה זו בס"ד: