בשמים ראש צז

דעלמא לבד מהנאת כילוי כמו שהוכחנו בסמוך מדברי התוס' סוטה הנ"ל לכן כתב שפיר הטעם רק משום דבעינן לכם קשא לאכילה ואולם לפי שהוכחנו דביו"ט שני שרי לשרפן לדעת הרמב"ם וכנ"ל לכן ביו"ט שני דל"ש הטעם דלכם דלא בעינן לכם ביו"ט שני ע"ז שפיר כ' הטעם דכתותי מכת"ש כיון דיכול לשרפן גם עכשיו שפיר איכא משום כתותי מכת"ש כנ"ל

ולבר מזה י"ל בישוב דברי הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל לפ"מ דקיי"ל מש"ס קידשין דספק ערלה בח"ל שרו ולפמ"שכ הפנ"י בש"ס קידושין דף י"ב שביאר הא דלענין קידושין אפי' רק שו"פ במדי דמדאורייתא מקודשת דלא בעינן אצל קידושין מקומו ושעתו לענין השו"פ וע"ש ומעתה באתרוג של ספק ערלה כיון דחשוב שפיר ד"מ כיון דיכול לקדש בו אשה ורש"י פי' דזה חשוב ד"מ הא דיכול לקדש בו אשה וכיון ששו"פ וגם הוא מותר באכילה לאחרים בח"ל לכן ה"ל ה"א וד"מ והוי יצא בו אי לאו משום טעמא דכתותי מכת"ש ולכן שפיר כתב הרמב"ם ז"ל גם טעמא דכתותי מכת"ש ולא סגי בטעמא דלכם לחודא דנפ"מ לספק ערלה כנ"ל

גם נראה לי בישוב מה שהקשו כנ"ל על דברי הרמב"ם שכתב לפיכך הוא פסול למאמר השי"ת פרי ואלו אינן ראוין לאכילה דהקשו דהרי בש"ס לא קאמר מטעם פרי רק מטעם לכם דכיון שאינו ראוי לאכילה לא חשוב לכם אך נראה דבדיבור זה כוון רבינו לדברי התוס' בסוכה דף ל"ה שהקשו שם על הא דקאמר לפי שאין בו היתר אכילה אע"ג דבתרומה טמאה מצינו דאמרו מדכתיב לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך הרי דלא בעינן מלך רק היתר הנאה של הסקה ותירצו התוס' דרק התם כיון דנטמאה ואסרה הכתוב שייך לדרוש מלך שאר הנאות כמו לכם דלולב כיון דל"ש בי' אכילה משא"כ באתרוג דשייך בי' אכילה אזי בעינן מלכם היתר אכילה וזהו נראה שכיוון הרמב"ם ז"ל נמי בדבריו למאמר השי"ת פרי הרי דלכם קאי אפרי הראוי לאכילה דוקא ואלו אינן ראוין לאכילה ודו"ק

סימן מה

וגם הנה לפי דרכינו זה הראשון שכתבנו בישוב דברי הרמב"ם וקושית התוס' הנ"ל מצאנו ידינו לישב נועם קושית הפנ"י בסוגיא דכבתה זקוק לה בשבת דף כ"א דאיתא התם אמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול וכו' ע"ש בכל הסוגיא והקשה הפנ"י דבכלל השמנים האלו דאין מדליקין הוי נמי שמן שריפה והשתא קשה בשלמא בשבח שפיר אין מדליקין בשמן שריפה משום טעמא דשמא יטה מדליקין בהש"ס משא"כ בחנוכה בחול אמאי ס"ל לר"ה דאין מדליקין בשמן שריפה ואמרתי דהנה ראיתי כתוב בספר ישועות יעקב לא"ח סימן תרע"ג ע"ד השער אפרים שכתב בתשובה דהיכא דבעי שריפה לא יצא ידי נר חנוכה דכיון דבעי שיעור וזה עומד לשריפה כתותי מכתת שיעורי' והקשה הש"א מההוא דשמן שריפה וכתב ע"ז הישועות יעקב בזה"ל אמנם אחר העיון דברי זקני הגאון אינן נכונים כיון דעיקר דבעי שיעור לנר חנוכה היינו שידליק זמן כזה א"כ מה בכך דעומד לשריפה כיון שיש בו כשיעור שדולק זמן כזה סגי ואינו דומה לש"ד דבעי שיעור ואני תמה על הגאון שדמה ענינים נפרדים עכ"ל ובכדי שלא להשוות דברי הש"א לטועים בדבר הפשוט לכל ח"ו נלפע"ד ביאור דבריו ע"פ דברי הר"ן בשבת שם בטעמא דגר חנוכה דבעינן דומיא דמנורה ובש"ג הובא במג"א סימן תרע"ב סק"ג למד גם השיעור לנ"ח לשמן חצי שעה ממה דאמרינן חצי לוג שמן להמנורה ע"ש ומעתה דמלבד הזמן שצריך להדליק לפרסם הנס הנה צריך השיעור להיות במנורה על סמך דומיא דמנורה וכיון דבא גם לסמך מצוה של המנורה שיעורו ע"ז שייך שפיר לומר כתותי מכתת שיעורו וליכא במנורה השיעור שלנגד חצי הלוג של המנורה וכי"ב מצינו בתוס' שכתבו בר"פ לולב הגזול ד"ה משום דאע"ג דטעמא דבעי שיעור באתרוג משום דלא גמר פירא מ"מ כיון דבעינן נמי דמינכר לקיחתה שפיר הוי כתותי מכת"ש וע"ש וא"כ ה"נ אע"ג דצריך רק להדליק הזמן והוא דולק מ"מ כיון דבעינן נמי שיהי' מינכר השיעור למצוה על סמך דומיא דמנורה שפיר שייך כתותי מכת"ש כן נלפע"ד ביאור דברי הש"א אלא לפי שנראה להש"א דאפי' למ"ד כבתה אז"ל דקי"ל כוותי' ג"כ שייך לומר כן לכן קשיא לי' דאמאי מדליקין בשמן שריפה לנ"ח דנימא כתותי מכת"ש כנ"ל. ואולם שלפע"ד נראה לומר דז"א רק למ"ד כבתה זקוק לה והיינו דס"ל דכיון דבעינן דומיא דמנורה לכן גם אי כז"ל דומיא דמנורה משא"כ למ"ד כאז"ל ס"ל דכל עיקר לא אתי רק לפרסומי ניסא ומעתה יתישב היטב קושית הפ"ג