בשמים ראש צה

או סגי שיהא בו דין ממון לאחרים לחודא כמו דסגי אצל היתר אכילה אף דלבעלים אין בו היתר אכילה רק לאחרים כחרומה ביד ישראל דיוצא בו ה"נ בדין ממון ונפ"מ כגון שהחליף אה"נ בעד אתרוג דקיי"ל שהחליפין אסורין להמחליף עצמו ולאחרים מותר דלבעלים אין בו דין ממון ורק לאחרים שרי אם יוצאים הבעלים ידי המצוה וע"ש שכ' דאינו יוצא בו והוכיח כן מדברי הרשב"א בתשובה מובא בהג"ה בא"ח סימן תרמ"ט ס"ב דהנודר הנאה מלולב של חבירו או מלולב ושל עצמו דאינו יוצא בו ביו"ט ראשון דבעינן לכם זה לא חשיב לכם וכתב שם בנחלת יעקב בזה"ל והנה א"א לומר בטעמא דהרשב"א דכל אה"נ מקרי אינו שלו דהא הרשב"א בחדושיו לסוכה דף ל"ה כתב אתרוג של ערלה שאמרו בש"ס הטעם לפי שאין בו דין ממון או היתר אכילה והקשה דא"כ דלא פסול רק מטעם לכם א"ל אמאי פסול ביו"ט ב' ועוד דכל מידי דהוי דידי' וברשותו דלית בי' זכייה לאחרינא לכם מקרי וכו' וע"ש שסיים למסקנא להוכיח כן מדברי הרשב"א הנ"ל דע"כ דל"ה דין ממון אף דלאחרים שרי: ונוראות נפלאתי על דברי הגאון מליסא בעל הנחלת יעקב זצלה"ה דאיך הי' לפי שעתא בהעלם מעינו הבדולח דברי הרשב"א ז"ל מובא בהר"ן בנדרים דף פ"ה גבי כהנים ולוים נהנים לי יטלו ע"כ שהוכיח דגם באוסר פירותיו על עצמו דיטלו אחרים ע"כ משום דהוי כהפקירן ע"י נדרו וע"ש וא"כ היכי מדמה מלתא דהפקר דע"י נדר דאין להבעלים בה זכיי' הוא דכתב הרשב"א שפיר דלא חשיב לכם דזה פשיטא דמה שהפקירו לא חשיב שלו עוד כלל ואן דשרי לאחרים משא"כ באה"נ דעלמא שפיר כתב הרשב"א דסוכה התם דחשיב לכם: ולפע"ד נראה עוד דאדרבה ממקומו הוא מוכרע להיפך דברי הנחלת יעקב זצלה"ה דגם למאן דבעי דין ממון היכא דשרי לאחרינא דחשוב דין ממון שפיר כמו לענין היתר אכילה דחשוב היתר אכילה היכא דלאחרים שרי כמו כן חשוב דין ממון מהש"ס דקאמר אלא בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי בד ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן וקאמר מאי בינייהו איכא בינייהו מע"ש בירושלים ואליבא דר"מ דסבר מע"ש ממון גבוה הוא וע"ש והשתא אמאי דחיק הש"ס למוקמי רק אליבא דר"מ ולענין מע"ש ולא מוקי לה דאיכא בינייהו טובא באתרוג דעלמא שהחליף באה"נ דלמ"ד היתר אכילה הרי כיון דלאחרים שרי שפיר דמי ולמאן דבעי דין ממון ל"ה דין ממון אלא ע"כ ש"מ דאין חילוק דכיון דלאחרים שרי דחשוב נמי דין ממון כמו לענין היתר אכילה שפיר ולפ"ז י"ל דא"ש דברי רש"י דקשה דמ"ש דנקט כאן לענין דין ממון דראוי לקדש בו אשה דוקא ולפ"ד י"ל לפמ"ש המל"מ בפ"ה מה' אשות ע"ש שהאריך והוכיח דלשיטת רש"י מקודשת כל היכא שהאשה שרי ליהנות אע"ג דאסור למקדש עצמו והוכיח כן מדברי רש"י בע"ז דף נ"ד שכ' וז"ל גבי מכרן וקדש בדמיהן מקודשת דלא מתפסי באיסור דאף דאיהו אסור לאתהנויי דהאי הנאה מטיא לי' מיהו ע"י ערלה אבל איהי לאו מערלה קא מטיא לה וכו' וע"ש ולפ"ז יש לומר דהיינו דנקט רש"י דיכול לקדש בו אשה דוקא לאשמעינן דבכה"ג בשהחליפו באה"נ דשפיר חשוב דין ממון כמו דראוי לקדש בו אשה דכיון דלאחרים שרי דחשוב דין ממון שפיר לענין המצוה כמו שיכול לקדש בו האשה אלמא דחשיב ד"מ אצלו שפיר אף דאיהו אסור לאתהנויי כיון דלדידה שרי ה"נ לענין המצוה שפיר חשוב דין ממון כיון דלאחרים שרי והיינו דפי' רש"י לקדש בו אשה לאשמעינן דחשוב דין ממון בכה"ג שפיר: ועוד יש לומר בביאור דרש"י דנקט דראוי לקדש בו אשה דוקא דיבואר ע"פ דרכינו להלן דהנה אמרתי ביישוב קושית התוס' שהקשו באתרוג של ערלה ותרומה טמאה ל"ל טעמא דד"מ והא תיפוק לי' משום דכתותי מכתת שיעורי'. ואמרתי דהנה התוס' בש"ס סוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה לאו וע"ש שכתבו וז"ל והא דאמר גבי שופר של ע"ז וגבי לולב של אשרה וכו' כתותי מכתת שיעורי' התם אפילו רבנן מודו משום דאה"נ היא ול"ה אלא כעפרא דארעא בעלמא וליכא שיעורא וכו' ע"כ. והנה לכאורה קשה ע"ד התוס' הא דקאמר במנחות דף ק"ב מדאמר ר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי כל העומד לשרוף נמי כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאין טומאת אוכלין דלפ"ד התוס' סוטה הנ"ל קשה דמאי פריך מנותר רק לר"ש הרי בנותר דאה"נ גם רבנן מודו דהוי עפרא בעלמא וכתותי מכתת שיעורי' ואין לומר דה"ט דחק בשל אשרה כיון דכתבו התוס' בפסחים דף כ"ו ובע"ז דבע"ז גם שלא כדה"נ אסור הוא דהוי כתיתי מכתת שיעורי' דהוי כעפרא דארעא בעלמא משא"כ בנותר כיון דשלא כדה"נ שרי ל"ח כעפרא דארעא לרבנן ול"ה כתותי מכתת שיעורי' דא"כ תקשה באתרוג של ערלה דשרי שלא כדה"נ ותרומה טמאה דשרי בכל שאר הנאות שאינן של כילוי ביו"ט שני אמאי פסול כיון דל"ש ביו"ט שני לפסול מטעם דין ממון וה"א דל"ב לכם ורק משום כתותי מכתת שיעורא וכיון דבכה"ג משום כתותי מכת"ש ליכא אמאי יהי' פסול ביו"ט שני אך לפ"מ שאבאר יהי' נכון ויתישב ויתבאר לפנינו גם דברי פי' המשניות לרבינו הרמב"ם ז"ל שראיתי בספר איגרא רמ"א לרבינו אא"ז הגאון החריף ונפלא מוהר"ם מפרעשבורג זצלה"ה והביא גם בשם הכפ"ת שהקש' על דברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב