בשמים ראש צד

דס"ס אכתי איכא חששא דשלא יהא כל א' וא' הולך ומצער לחברי' כנ"ל לענין דלא ליעבד מצוה מן המובחר ולכן שפיר מוקמינן לה רק בפגול דחוץ לזמנו בגוונא שהקרבן פסול דהשתא דמחויב לשלם כולו להבעלים כנ"ל שפיר מתקנינן בזה שלא יהא כל א' וא' הולך במה שנחייבנו לשלם כולו משא"כ היכא שהקרבן כשר כנ"ל ומיושב היטב קושית המל"מ הנ"ל

והשתא אחר כל אלה הדברים יתישבו היטב דברי רש"י דש"ס ב"ק הנ"ל שיעדנו בתחלה לקיים גרסת הפנ"י בפי' רש"י התם שלמים לשם חטאת דרק התם תו לא צריכינן לומר דמיירי במפגל בחוץ לזמנו כמו התם בש"ס גיטין כיון דשם בב"ק קאזל הש"ס אליבא דר' חייא דמוקמינן לי' לר' חייא אביו של חזקי' אליבי' דחזקי' דסבר דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק וע"ש בתוס' ד"ה דאי שמי' היזק דהשתא כיון דלאו משום שלא יהא כל א' וא' הולך וכו' הוא דמחייבינן לי' בב"ק התם רק מטעם דס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק לכן שפיר רק התם דהוי העיקר משא ומתן של החיוב ההיזק שמחויב לשלם כדין היזק ניכר והיינו דנפטר בהכבש לחודא להבעלים כיון שלא עלה להם לחובה בשחט שלמים לשם חטאת דאף דכשר הקרבן ולהקדש לא הפסיד ולא מידי מ"מ להבעלים מחויב הוא לשלם הכבש דמחויבים בהכרח להביא ודי לנו בזה התם כיון דלא מיירי מחיוב תיקון העולם דשלא יהא כל א' וא' הולך כמו בש"ס גיטין ולכן שפיר מצינן למוקמי רק התם בב"ק הפי' בשלא לשמה בגוונא דהקרבן כשר ורק לפי שלא עלו לבעלים לשם חובה הוא דחייב לשלם הכבש לחודא כפי שהזיק להבעלים כיון דיכולים הבעלים למפטר נפשייהו בהכי כנ"ל משא"כ בגיטין דלטעמא דשלא יהא כל א' וא' הולך דהתם ליכא למוקמי בשלא לשמן בגוונא דהקרבן כשר דכיון שלא הפסיד להקדש מידי ודי לו למפטר נפשו בכבש לבעלים הרי דלא יתוקן החשש דשלא יהא כל א' וא' הולך במה דישלם להכבש לחודא להבעלים דאכתי איכא למיחוש שלא יהא כל א' וא' הולך ומתכוין לצער ולהקניט לחבירו דלא ליעבד מצוה מן המובחר וירצה בהפסד הכבש לחודא כדי להזיק חבירו ולהפסידו המצוה מן המובחר וכדברי הרשב"א בש"ס גיטין שהבאתי ולכן שפיר הוצרך רש"י לפרש התם פגול רק בחוץ לזמנו באופן שהקרבן פסול ומחויב לשלם כולו ושבזה יתוקן שפיר שלא יהא כל א' וא' הולך וכו' כנ"ל

ומעתה כפי שנתבאר לנו לעיל הנה לענין דינא בהאי דאתרוג שאינו שו"פ זולת למצוה דחשוב דמים לו שפיר גם לענין הקידושין וכנ"ל אבל נ"ל לדון דלא משכחת האי דינא דיצא בזה האתרוג ביו"ט ראשון וכמו שאבאר להלן דלכאורה צריך להבין בהאי אתרוג של ערלה למ"ד לפי שאין בה דין ממון ואמאי לא יהא חשוב האתרוג דין ממון דנימא דיצא בו מטעם דמכיון דשו"פ להמצוה וממילא דחזי לקדש בו אשה לר"ת בביצה דל"ח דגם ביו"ט מקדשין היכא דאין לו בנים והרי רש"י פי' התם בסוכה דהעיקר דחשוב דין ממון דראוי לקדש בו אשה וא"כ כיון דשו"פ להמצוה ממילא דראוי האתרוג לקדש אשה וחשיב דין ממון ויצא בו שפיר ואמאי לא יצא בו למ"ד לפי שאין בו דין ממון ורק בערלה הא ליתא כלל דמ"מ לא חשוב האתרוג של ערלה חזי לקדש בו אשה אע"ג דשו"פ לענין המצוה כיון דהוי אה"נ ואסור לה להנות מהערלה לא חשיב אצלה דמים לכן חשוב אין בו דין ממון וכדתנן בקידושין המקדש בערלה אינה מקודשת ומש"ה לא יצא בו אלא דלקמן התם לענין אתרוג של תרומה טמאה דשרי בשאר הנאות שאינן של כילוי דפריך אלא למ"ד לפי שאין בו דין ממון אמאי הרי מסיקו תחת תבשילו הרי דקאמר דבעינן דוקא שיהי' בו דין ממון להסיק תחת תבשילו דמשמע הא לאו הכי אי ל"ה שו"פ להסיק תחת תבשילו ל"ה חשוב דין ממון ואמאי הרי כיון דשו"פ לענין המצוה עכ"פ וא"כ ממילא דחזי לקדש בו אשה כיון דדמים של שו"פ בידה שפיר כיון דמותר לה למכור האתרוג למצוה א"כ זה גופו יהי' חשוב דין ממון ומ"ש דקאמר הרי מסיקו תחת תבשילו ושמאת זה הוכחתי דע"כ דכיון דכתיב לכם באתרוג דבעינן שיהי' בו דין ממון לבד מע"י המצוה ולכן בעינן רק שיהי' ראוי להסיק תחת תבשילו הנאה שלבד המצוה ובלא"ה לא חשיב לכם ומעתה כפי הוכחותינו ביומא טבא קמא דבעי' לכם דוקא בעינן שיהי' בהאתרוג דין ממון לבד משיוי המצוה ובלא"ה לא יצא בו וא"כ תו לא משכחת האי דינא שיהי' יכול לקדש האשה באתרוג שאינו שו"פ רק להמצוה על יו"ט ראשון זולת כששוה האתרוג פרוטה להמצוה ביו"ט שני הוא דיכול לחדשה בהאתרוג כנל"ב

סימן מד

ובהיותי בזה ראיתי בספר נחלת יעקב בחדושיו שם בסוכה שנסתפק בהא דאתרוג אי בעינן שיהי' דין ממון לבעלים עצמן