בשמים ראש צג

רואים אנו מדברי התוס' עצמם דגם בשותפות אף שהוא ג"כ מפסיד מ"מ שייך לומר דלצעורי' לחברי' קמכוין וניחא לי' בהפסדו כדי לצער חברו על דרך תמות נפשי עם פלשתים אך דהאמת אצלי דנלפע"ד בביאור כוונת דברי התוס' דב"ב וב"ק הנ"ל הא דכתבו דהיכא דגם לו יש הפסד לא שייך שלא יהא כל א' וא' הולך וכו' דז"א רק התם גבי מחיצת הכרם שנפרצה מאליה וכו' דהרי התם אינו מכוין להזיק חברי' ולצערו דוקא רק שאין ברצון זה להוציא הוצאות ולגדור המחיצה שנפרצה מאלי' הוא דכתבו התוס' שפיר דליכא למחייבי' משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך וכו' דלמה יעשה כן כל אחד ואחד כשאינו מתכוין להזיק לחבירו והוא גם הוא מפסיד את שלו בחנם בודאי לא יהא כל א' וא' הולך ועושה כן להפסד שלו בחנם משא"כ בהאי דמנסך במזיד דהאי גברא לאזוקי לחברי' קמכוין וכמו דאמרו בש"ס גיטין דף נ"ג ולכן חששו שפיר התם שלא יהא כל א' וא' הולך וכו' כדי לצער ולהזיק לחבירו ואע"פ שגם הוא מפסיד מ"מ איכא האי חששא כמ"ש התוס' לענין דאיכא למימר לצעורי' קמכוין גם באית לי' שותפות ופי"ב מצינו בגיטין דף נ"ד ע"ב בההוא דאתי' לקמיה דר' אמי אמר לי' ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי לשמן וכו' א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת וע"ש בפי' רש"י לקמן התם בד"ה התם איכא למימר דטעי בדר' ירמי' שפי' דנתכוין להקניט וסבר שלא יפסיד אלא שכר האזכרות אבל הכא וכו' וע"ש הרי דאע"ג דהוא ג"כ מפסיד שכרו מ"מ לצער לחבירו נתכוין ומש"ה איכא שפיר גם במנסך משום שלא יהא כל א' וא' הולך וכו' ועיין בחדושי הרשב"א בש"ס גיטין שהבאתי שפי' דהא דאמר ר' ירמי' התם ניהו דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כולה מי הפסיד משום דקסבר ר' ירמי' דרק למצוה מן המובחר הוא דבעי שיהיו האזכרות לשמן אבל הס"ת כשר בלא"ה ולכן קאמר דרק דמי האזכרות לשמן מפסיד ושכר הס"ת כולה לא הפסיד ולדברי הרשב"א הנ"ל הא דקאמר הש"ס דלקמן התם דטעי בדר' ירמי' דסבר שלא יפסיד רק שכר האזכרות ונתכוין להקניט חבירו בזה דלא ליעבד חבירו מצוה מן המובחר הרי לן מדברי הרשב"א דגם לענין שיקניטנו לחבירו דלא ליעבד מצוה מן המובחר ואפי' באופן שגם הוא יפסד שכר האזכרות ג"כ עבד כדי לצער י' לחברי' כי היכי דלא ליעבד חברי' מצוה מן המובחר ומעתה יהי' נכון ויתישב היטב קושית המל"מ דע"כ שפיר הוצרך הש"ס רק לומר התם בגיטין גבי כהנים שפגלו רק שפגלו ששחטו וזרקו כדי לאכול חוץ לזמנם דוקא כפי' רש"י התם דלא מצי איירי התם בשחט שלא לשמן בגוונא שהקרבן כשר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה דהרי התם פריך בגיטין מההוא דכהנים שפגלו למ"ד היזק שאינו ניכר שמי' היזק דבשלמא למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק א"ש דקתני מזידין חייבין מפני תיקון העולם שלא יהא כל א' וא' הולך וכו'. ע"ש ומעתה נחזי אנן דבשלמא כשפיגל חוץ לזמנו דמחייב לשלם כולו דלא מצי למיפטר נפשו בכבש מטעם שהבעלים hכלו למפטרי נפשייהו מחיובם בהכבש כנ"ל דז"א כיון דס"ס קמפסיד לההקדש כיון שהבעלים יפטרו מעתה נפשם בהכבש הרי יפסד להקדש ומחויב להשלים הנזק לההקדש ולכן אמרינן דמשלם הכל להבעלים והם יביאו קרבנם כמקדם ויעבדו מצותם מן המובחר דהשתא נתקן שפיר בזה דנחייבו לשלם כל הנזק שלא יהא כל א' וא' הולך וכו' כיון דתו לא עבד מכיון שלא יפסד מידי להבעלים ולא יקניט אותם כלל ולכן שפיר קתני דמזידין חייבין מפני תיקון העולם שלא יהא כל א' וא' הולך נכי' משא"כ בשלא לשמן היכא שהקרבן כשר בדיעבד רק שלא עלה לבעלים לשם חובה אזי שפיר מצי החזיק למיפטר נפשי' בהכבש מפני שהבעלים יכלו למפטרי נפשם ידי חובתם בהכבש ולמצוה מן המובחר של הבעלים אינו מחויב להשלימם כדאמרו בש"ס ב"ק דע"ח שהבאתי לעיל וכיון דלהקדש אינו מפסיד ולא מידי דהקרבן כשר וא"כ במה נתקן במה דנחייבי' לשלם להכבש לבעלים שלא יהא כל א' וא' הולך וכו' דאכתי אע"ג שמפסיד המזיק הכבש שישלם אכתי איכא חשש זה דשלא יהא כל א' וא' הולך ומתכוין להקניט לחבירו ולצערו דלא ליעבד מצוה מן המובחר ויקבל על עצמו הפסד המעט הזה של הכבש כדי דלא ליעבד חבירו מצוה מן המובחר וכדברי הרשב"א בש"ס גיטין שהבאתי ואכתי איכא חששא דשלא יהא כל א' וא' הולך וכו' מ"מ ואין לומר דאף דבעלמא דיינינן דמצי למיפטר נפשו בכבש אבל כאן משום שלא יהא כל א' וא' הולך וכו' כולו נחייבי' לשלם להבעלים דז"א דהרי כתבו התוס' בגיטין שם ריש ד"ה מנסך דמטעם שלא יהא כל א' וא' הולך למ"ד היזק שאינו ניכר ל"ש היזק אין לחייבו טפי מאילו הי' היזק ניכר ע"ש ולכן כיון שאילו ה' היזק ניכר ל"ה מחויב טפי מכבש כיון דהבעלים מצי למפטר נפשם בהכבש כנ"ל מש"ה אין לחייבו נמי למ"ד היזק שא"נ ל"ש היזק ורק משום שלא יהא כל א' וא' הולך טפי מן הכבש ומעתה א"ש דתו ליכא למוקמי התם בש"ס גיטין בשלא לשמה היכא שהקרבן כשר משום