בשמים ראש צב

ועפ"ז

ניחא לו מה שיש אצלי קצת לדייק בדברי התוס' דב"ק דף צ"ח שם ד"ה הצורם אזן פרתו של חבירו דפטור והקשו שם התוס' מההוא דתנן גזל בהמה ונתעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח דאומר לו הרי שלך לפניך ונפסלה היינו שנפל בה מום ומשמע דוקא שנפל בה מום מאלי' הא הטילבה מום בידים חייב ותירצו דהמשנה מיירי בבהמה קדושה דודאי לגבי מזבח קיימא מש"ה הוא חייב לשלם כפי שהפסידה לגבי המזבח והשתא קשה דהרי מסתמא גם התם מיירי בבהמה קדושה על הסתם אף בגוונא דמצו הבעלים פטרי נפשייהו בפחות אצל המזבח והיכי קמחייבת לו לשלם כל ההפסד הרי כיון דהבעלים מצו פטרי נפשם בפחות הרי משכחת דליכא הפסד וליכא חיוב כלל דהרי הפחות שצריך לשלם יפחתו דמי' עוד מכפי ששוה הבהמה גם עכשיו במומו ומתני' משמע דבכל גוונא שנפסלה לגבי המזבח הוא חייב לשלם דמי שווי הבהמה לגבי המזבח ואמאי ורק לפי האמור א"ש דרק התם לענין הכפל הוא די"ל דחשבינן כפי מה שהזיק להבעלים דהרי להבעלים דמצו פטרי נפשייהו בהכבש אין להם היזק כלל ולהקדש משלם הקרן וכדברי הראב"ד הנ"ל משא"כ בגזל הבהמה קדושה מה אמרת דיפטר משום דהבעלים מצו פטרי נפשייהו בפחות הרי שוב הזיק לההקדש כיון דעתה לא יהי' להקדש רק פחות מכפי שהי' להקדש קודם לכן כיון דהוא יפטר עתה נפשו בפחות וא"כ ממנ"פ צריך להשלים לההקדש ההיזק דגם מזיק להקדש חייב מדרבנן כמ"שכ התוס' בב"ק ד"ו וא"ש

ובהיותי עוסק בנידון זה הערוני רעיוני לאמר לנפשי נלכה נא בדרכינו זה לישב נועם פי' רש"י בש"ס ב"ק דף ה' ע"א על הא דקאמר הש"ס התם בשלמא לתנא דידן תנא מניינא למעוטי דר' אושעיא ור' אושעיא תנא מניינא למעוטי דר' חייא אלא מניינא דר' חייא למעוטי מאי למעוטי מוסר ומפגל ופי' רש"י התם ומפגל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה לחובת בעלי' וצריך אחר עכ"ל רש"י ודברי רש"י אלו תמוהים לעיני כל עובר דמ"ש ששינה רש"י בב"ק פירושו בהאי דמפגל מההוא דש"ס גיטין שפי' התם על האי דהכהנים שפגלו וכו' ששחטו וזרקו לאכול חוץ לזמנו ועיין בפנ"י בב"ק שם מה שהאריך ביישוב ובפי' דברי רש"י וסיים בזה"ל אמנם אחר זה מצאתי לרש"י סוף מסכתא פסחים שכתב גבי פגול מטמא ידים משום חשדי כהונה דפי' פגול שלא לשחוט שלמים לשם חטאת משום שחטאת כולו לכהנים משא"כ שלמים אין להם אלא חזה ושוק ולפ"ז נראה להגיה כמו שכתבתי לעיל שלמים לשם חטאת ומש"ה לא מפרש נמי במחשבת פגול דחוץ לזמנו אלא דאכתי קשה דהא שלמים ששחט לשם חטאת אכתי שלמים הוו ויש לשב וצ"ע עכ"ל הפנ"י

והנה גם אנכי נראה לפע"ד לקיים דברי הג"ה זו של הפנ"י בפי' רש"י ב"ק הנ"ל דצ"ל שלמים לשם חטאת ועכ"ז לא הקשה דמ"ש ששינה כאן רש"י פירושו מההוא דש"ס גיטין גבי כהנים שפגלו במקדש ושם מכאן בש"ס ב"ק דאכתי לא העלה הפנ"י לזה ארוכה ותעלה נכונה כנראה למעיין בדבריו שם היטב וגם דלא תקשה קושית הפנ"י דהרי שלמים ששחט לשם חטאת אכתי שלמים נינהו אך דלפע"ד נראה ביישוב הכל על נכון בס"ד

אך בטרם אקדם מה שאמרתי ביישוב קושית בעל המל"מ בפ"ז מהל' חובל ומזיק הלכה ד' שהקשה על האי דכהנים שפגלו מזידין חייבין מאי איריא שפגלו דהיינו מחשבת חוץ לזמנו אפי' מחשבה דשלא לשמן דהקרבן כשר אפ"ה חייבין כיון דקיי"ל שלא עלו לבעלים לשם חובה וכדתנן בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וכו' ע"ש

ולתרץ קושיתו אמרתי דהנה ראיתי בכ"ופ ובספר ישועות יעקב ליו"ד סימן ד' שהקשו על הא דכתבו התוס' בריש ב"ב ובב"ק דף ק' גבי מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכו' נתיאש הימנו ולא גדרו חייב באחריותו דהא חשוב היזק ניכר ואין לומר דה"נ הוי היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו דהכא ליכא למיחוש להכי לפי שבעל הכרם נמי מפסיד והקשו בעלי המחברים הנ"ל דבהאי דמנסך דמוקי לה הש"ס בחולין דף מ"א דמיירי באית לי שותפות בגווה תקשה היכי אמרינן דלמ"ד היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק דחייב במנסך שלא והא כל א' וא' הולך וכו' והא כיון דמיירי מנסך באית לי' שותפות בגווה דגם לו יש הפסד היכי שייך לומר שלא יהא כל א' וא' הולד לדברי התוס' הנ"ל

ואולם דכשאני לעצמי בעניות דעתי ומך ערכי לא אראה מקום לקושיא דהרי באמת כתבו התוס' בעצמם שם בחולין דגם באית לי' שותפות שייך לצעורי' לחברי' קמכוין הרי