בשמים ראש צא

ל"ה שינוי ואף דסובר דשינוי החוזר קונה מדרבנן מ"מ הא כל טעמא דקונה לאביי היא רק משום תקנת השבים כמבואר בהש"ס ב"ק התם דאינו רק כשהיא בעינא דומיא דמריש דאי ליתא בעינא בלא"ה אינו משלם רק דמי' והשתא בנ"ד ל"ש קנין של שינוי החוזר משום תקנת השבים כלל דכשהיא בעינא לעת יבא הערער דגזלנותא הרי בלא"ה קני לי' למפרע דאקנויי אקני לי' באופה"מ כנ"ל ואדרבה מצד קנין השינוי הוי הקנין בטעות למפרע ולא קני ורק דכל עיקר קנין השינוי דבעי הכא לענין המצוה רק כשלא יהי' בעינא כנ"ל וע"ז ליכא תקנה לקנות מדרבנן כלל לאביי נמי ומיושב קושית התוס' דשפיר משני הש"ס שינוי החוזר לברייתו היא ולא קני דל"ש כאן לומר דקני מדרבנן כנ"ל ודו"ק היטב בכל זה

סימן מג

הנה במל"מ בפ"ד מהל' אישות הי"ט הביא המגיה מה שנסתפק בי' המל"מ במקדש באתרוג שאינו שו"פ ורק למצותו הוא שו"פ מהו לקדש בו אשה ע"כ ויען שכתב שם שזו אחת מן ההלכות שנגנבו או שנאבדו לכן אמרתי אשימה עיני ואחוה דעי אף אני בזה היכי נדיינא להאי דינא

והנה בהשקפה הראשונה עלה ברוחי לפמ"ש דידוע לנו באי שערי בינה מה דנסתפק המל"מ פי"ו מהל' מעשה הקרבנות והביא שם שנשאל עלה המהר"ם מינץ בתשובה באחד שקנה אתרוג מהודר בדמים יקרים ובא אחד וגנבו אי מצי הגנב פטר נפשי' בנתינת אתרוג אחר הכשר למצוה משום דא"ל אי לאו משום המצוה איננו שוה כי אם זוז וכיון שכל חיובו היא משום דבעית לקיים להמצוה דולקחתם לכם וכו' וכיון שגם באתרוג זה אתה מקיים להמצוה פטור אני מחיובי או דלמא מצי א"ל אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר וע"ש במל"מ וגם בתשובת אא"ז הח"צ סק"ך שכתב לדחות ראיית המהר"ם מינץ שהביא לענין דא"צ הגנב לשלם רק דמי אתרוג שאינו מהודר מש"ס ב"ק דף ע"ח דאיתא התם בעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו מי מצי פטר גנב נפשו בכבש לרבנן או בעולת העוף לראב"ע מי אמרינן הא עולה קיבל עלי' או דלמא מצי אמר לי' אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר והדר פשט דשפיר מצי הגנב פטר נפשו בכבש לרבנן ובעולת העוף לראב"ע וא"כ כיון דחזינן דטענת דבעי למיעבד מצוה מן המובחר אינה טענה ה"ה הכא מצי הגנב פטר נפשו בדמי האתרוג שאינו מהודר וכתבו המל"מ ואא"ז הח"צ שם לדחות ראיית מהר"ם מינץ בטוב טעם ודעת ברור מללו דרק התם שאני דשור זה שהפריש אין לו דמים כלל דקיי"ל דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ונמצא שאין חיובו של הגנב אלא משום החיוב של העולה לכן שפיר מצי הגנב פטר נפשו בהכבש משא"כ בהאתרוג המהודר דמים לו ויכול למכרו ויהי' העילוי דמים מצד הידור המצוה אין בכך כלום ושפיר חייב לשלם לו דמי האתרוג המהודר כמה שגנב ומעתה נראה לפע"ד ברור דה"ה נמי לענין הקידושין ולפי שהש"ס בס"פ האיש מקדש לענין טוב' הנאה ממון לקדש האשה הוכיח לה מההוא דהגונב טבלו של חבירו א"כ פשיטא דבודאי דהכי דיינינן גם לענין הקידושין בהאתרוג דגנב האתרוג המהודר דחשיב דמים לו לענין התשלומין דה"נ כיון דשו"פ להמצוה בשעתא שקידש אותה דהוי דמים שפיר גם לענין הקידושין ומקודשת בהאתרוג דכיון ששו"פ להמצוה שפיר חשוב שו"פ לקידושין וכי"ב מצינו בש"ס ב"ק דף צ"ח לענין צורם אוזן פרתו של חבירו דקאמר רבה התם דפטור מ"ט פרה כדקיימא קיימא ולא קעבד ולא מידי הזיק לו וכלהו שורים לאו לגבי מזבח קיימי הרי דאי לאו הכי דאי הוו קיימי לגבי מזבח הוו מחייבינן לי' לשלם מה שהזיקו כפי שהי' שוה לגבי המזבח וא"כ כיון דחשוב דמים לענין התשלומין כמו כן חשוב נמי שווי להמצוה לשווי הדמים לענין הקידושין לקדש בו האשה ולכן מקודשת בהאתרוג ששוה פרוטה להמצוה שפיר וגם הנה מלבד דברי המל"מ ואא"ז הח"צ בדחיית ראיית מהר"ם מינץ שכתבו לפי שאין דמים להשור דהמוכר עולתו ושלמיו וכו' לאפוקי באתרוג המהודר דמים לו שיוכל למכרו נלפע"ד דבלא"ה יש לדחות ראייתו הנ"ל לפי שראיתי באס"ז בב"ק דף ע"ח שהביא בשם הראב"ד וז"ל ודכ' הראב"ד ז"ל דלדעת ר"ש קמבעי' להש"ס ולתשלומי כפל לבעלים דלענין הקדש ודאי שור הוא משלם שהרי הזיק שור ורק הכפל שהוא משלם להבעלים שהרי מבית האיש קרינן בי' הואיל וחייב באחריותו לר"ש אינו משלם רק כבש לפי שלא הזיקו רק כבש שהרי מצי פטר נפשו בכבש וכו' ע"כ וא"כ לפ"ז פשיטא דהתם שאני דחשבינן דבאמת לא הזיקו טפי מכבש ולכן שפיר דיינינן דמצי גנב פטר נפשו בהכבש משא"כ בההוא דאתרוג הרי הזיקו היזק גמור השוה לכל והיא ג"כ כעין חילוק של המל"מ ואא"ז הח"צ הנ"ל ורק ביתר ביאור קצת: