בשמים ראש צ

בל תוסיף ליכא כאן מעיקרא מעשה בפסול ורק תחלת עשיי' בהכשר איכא עד גמרה ואיכא לפרושי נמי בניחותא מעשה איכא בהכשר מעיקרא ואמרינן שפיר אח"כ דקציצתו זו עשייתו וגמרו ומכשירו להציצית וכשר כנ"ל בביאור דברי הש"ס לדברי רבינו ומעתה השכותי כל המית רבים מהתלונות אשר עלו ע"ד הש"ס והרמב"ם למעיין היטב במיטב העיון: אך אחר כל החזון הזה אמרתי נתנה ראש ונשובה לענינינו הנ"ל לישב גוף קושית התוס' דסוכה הנ"ל אשר יעדנו לעיל ואף לפ"מ שישבנו לנכון קושית הכפ"ת דהתוס' הקשו לאביי שפיר לפי הוכחתינו דלעיל דכל עיקר דברי הש"ס אזלה לאביי דס"ל דאע"מ ולכן הקשו התוס' על מאי דמשני שינוי החוזר לברייתו הוא והא שינוי החוזר קונה מדרבנן עכ"פ אליבא דאביי וכנ"ל אכן אמרתי אעיר אזן לשמוע מה שעולה במצודת רעיוני ביישוב קושית התוס' ולפי דרכינו למעלה והוא דלכאורה לפי דאוקימנא דע"כ דהש"ס דסוכה התם אזלה אליבא דאביי דאית לי' דאע"מ ולכן פריך שפיר דלקנוה בשינוי מעשה קשה לכאורה לפ"ד התוס' בתמורה ד"ו ד"ה שאני התם שכתבו בהאי גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחברי' דפרק המקבל דלהכי כי אתי לקמי' דאביי ואמר לי' זיל אהדר הרי דגם לאביי אעל"מ וכתבו דהתם מיירי שלא נתכוין האי גברא לעבור וה"ל כזכיי' בטעות וע"ש בתוס' ובב"מ בפרק המקבל היטב והנה לפ"ד הפנ"י שהבאתי שכתב דכל עיקר שקלא וטריא של הש"ס דאוונכרי לענין אם יבא אדם ויערער אח"כ לומר שנגזל מידו דלא ליהוי גזל וברכה לבטלה למפרע אבל לכתחלה אנן ל"ח להכי דל"ה רק מעוטא דמעוטא דכותים דגזלי ארעתא מישראל וא"כ ה"ז האוונכרי כשחתכו לכתחלה בהיתר חתכו לגמרי ולא נתכוין לעבור עבירה ושוב כשיבא זה ויערער אח"כ ואשתכח דגזל הוי ושבאיסור והשיב כמה שהוא בעון קנהו בהשינוי מעשה וכנ"ל א"כ בכה"ג גם לאבוי נימא דאי עבד ל"מ והדר קשיא דמאי פריך הש"ס גם לאביי דלקנוה בשינוי מעשה דהיכי מהני הקנין של השינוי כשיבא זה ויערער אח"כ שהוא בגזל בידו דנימא דלא מהני הקנין ואף לאביי וכנ"ל אך נראה דכאן ליכא למימר כן דאיסורא ל"ה ניחא לי' דליקני' ויתבטל הקנין למפרע כשיבא ויערער זה כיון דהרי ס"ס יקום באיסור עשה של המ"ע דלולב וא"כ בודאי דניחא לי' גם אח"כ בעברו בוהשיב כמה שגזל בעינא איסורא קלילא כי היכי דלהוי שלו למפרע ויקוים בידו המ"ע דלולב ולכן שפיר פריך הש"ס לאביי דלקנוה בשינוי מעשה דהא גם אף כשיבא עליו ערעור שהוא גזל בידו אח"כ ג"כ ל"ה זכיי' בטעות ומהני הקנין למפרע לאביי ואולם דכ"ז ש רק שלעת יבא הערעור דגזל לא יהי' האסא בעינא בידו עוד ויחויב לשלם דמי' לתקן הלאו דגזל ולכן הוצרכנו לומר דאף דאיכא עבירה הקלה בידו של והשיב כמה שהוא בעין ע"י קנין השינוי מעשה שקנה מעיקרא מ"מ ע"כ הוי ניחא לי' למפרע בקנין כי היכי שיצא ידי המ"ע דלולב ואולם כשיהי' זו האסא בעינא בידו של האוונכרי לעת יבא זה הנגזל הישראל ויערער עלי' לומר שגזל הו' בידו האסא לפי שהקרקע שלו אזי י"ל שגם בלאו קנין השינוי מעשה ג"כ יצא ידי מ"ע דלולב כיון שבאופן הזה שיבא ערעור ויהי' בידו האסא בעינא להחזירו בודאי דהי' בדעת האוונכרי זה שבאמת לא כוון לגזלה ורק שלדעתו שאיננה גזול כלל כיון דלא חיישינן להכי דהוי רק מעוטא דמעוטא דכותים גזלי ארעתא מישראל וכנ"ל וכיון שכן שבהיות כן הי' בדעת האוונכרי להחזירו להישראל בעינא כשיהי' בידו מצוי' האסא זו לעת ההוא וא"כ בודאי דעד"כ אמרינן דאקעיי אקני לו' הנגזל הישראל באופה"מ במתנה עמ"ל וכיון דהוי שלו ויצא בו בלאו הקנין של השינוי מעשה כשהיא בעינא והוא מחזירו להנגזל הישראל ושבהיות כן בודאי דאמרינן דהוי הקנין של השינוי מעשה קנין וזכיי' בטעות וגם לאביי לא מהני הקנין למפרע כיון שאין ברצונו לעבור על עבירת והשיב כמות שהוא בעין כיון דאי נימא דקנה בהשינוי והוי שלו ל"ח החזרה של והשיב כמה שגזל וכמובן ולכן אדרבה ע"כ רוצה שלא ותקיים קנינו למפרע ויקוים העשה דוהשיב את הגזילה כמה שגזל בידו שפיר ויתוקן האיסור מכל וכל וגם שלו הוי ויצא בו למפרע המ"ע דלולב כיון שאמרינן שבודאי הישראל הנגזל נתנו באופה"מ במתנה על מנת להחזיר כדי לצאת בו ורק דכל עיקר קנין השינוי מעשה לא הוצרך הש"ס רק לענין כשלא יהי' האסא זו מצוי' בידו בעינא כשיבא עלי' הערעור דגזל ואזי כיון דבעינן קנין השינוי מעשה לקנות האסא לצאת המצוה דבלא"ה ל"ה קני דל"ש ניחא לי' כשאינו מחזירו בעינא להנגזל הישראל כיון דל"ש לומר דניחא לי' להקנותו החפץ לגמרי באופן שלא יחזור לידו החפץ בעינא וכנ"ל דלענין זה הוא דבעינן הקנין של השינוי ואמרינן שפיר דמסתמא ניחא לי' בקנינו באיסור והשיב כדי לצאת המצוה דלולב למפרע לאביי וכנ"ל ולכן פריך הש"ס שפיר דלקנוה בשינוי מעשה ומעתה כי משני הש"ס שינוי החוזר לברייתו היא ול"ה שינוי אף לאביי