בשמים ראש פח

השינוי ויחויב להשיבה בעינא ולא עבר על האיסור דוהשיב והיכא שיתוקן איסורא במה דאמרינן לא מהני בכה"ג הרי כתב המהרי"ט דאמרינן אי עבד ל"מ כי היכי שיתוקן איסורן שעשה וא"ש השתא דשפיר פריך לרבא דנימא לא מהני ויתוקן עי"כ האיסור וכנ"ל ולפ"מ שהעלנו בסמוך דמשני הש"ס בתמורה דרחמנא גלי מאשר גזל דגם שינוי דממילא דנעשה ע"י דאמרינן אעל"מ מהני לרבא וא"כ לפי המסקנא זו דתמורה שוב לא יתוקן האיסור דוהשיב כשהוא בעינא ע"י דאמרינן אעל"מ כיון דגם כשאמרינן לא מהני ונעשה השינוי ממילא ג"כ הרי עבר על האיסור הנ"ל שאינו מחויב ס"ס לשלם רק דמי' ונקנה גוף הגזילה לו ע"י השינוי זו דממילא דנעשה ע"י דעבד איסורא וכנ"ל דבכה"ג גם לרבא אע"מ כן היא למסקנת הש"ס דהתם בתמורה הפ' לפ"ד הנ"ל. והשתא כיון דגם לרבא באמת מהני השינוי מעשה דידי' וכנ"ל הדר תקשה דמצי אזלה הש"ס דאוונכרי אליבא דרבא שפיר דשפיר פריך דליקנוה בשינוי גם לרבא כיון דלאמתת הדברים דמהני השינוי לפי המסקנא דתמורה גם לרבא וה"ל שינוי דבידים שפיר וחשוב מעשה דידי' ואכתי תקשה לפ"ז לדוכתא לכאורה קושית הכפ"ת הנ"ל על מה דהקשו התוס' שם רק אליבא דאביי דקים לי' דשינוי קונה מדרבנן דמנ"ל דאזלה הש"ס אליבא דאביי אך נראה בעיני להאיר עינים בישוב נועם קושית הכפ"ת הנ"ל והוא דהנה גס זה ראיתי להקדים כאן מה שאמרתי לישב מה דקשיא לי לכאורה על הש"ס דסוכה דפריך דלקנוה בשינוי מעשה ומשני קסבר לולב א"צ אגד דלכאורה אפי' למ"ד לולב א"צ אגד מ"מ מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו וכמו דקאמר הש"ס בסוכה י"א ובמנחות כ"ז ע"א וא"כ אמאי לא חשיב האגד שינוי מעשה לקנין שהרי אגדו דמצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו ואמרתי דל"ק לפ"ד התוס' בב"ק דס"ו ע"ב גבי עיצבא ע"ש שכתבו דכיון דראוי להשתמש בלא קציע אין הקציע חשוב שינוי מעשה וע"ש וה"נ למ"ד דא"צ אגד נמי אמרינן כיון דיצא גם בלאו האגד המצוה אין האגד חשוב שינוי מעשה. אמור מעתה בנ"ד לרבא דס"ל דאי עבד ל"מ הרי השתא נמי למ"ד דלולב צריך אגד אכתי לא פריך הש"ס ולא מידי דלקנוה בשינוי מעשה דאגד הרי הכא השתא דנימא דאי עבד ל"מ והוי השינוי מעשה שינוי דממילא ניהו נמי דגם שינוי דממילא מהני לרבא לקנין בעלמא כנ"ל אבל כאן כיון דבעינן תעשה ולא מן העשוי ממילא אצל המצוה דאגד וא"כ לרבא דס"ל אי עבד ל"מ כיון דהוי השינוי ממילא דלא מהני לענין המצוה משום דהוי מן העשוי ממילא נמי דל"ח שינוי לקנין כיון דל"ח אגד למצוה אין כאן קנין כיון דל"ח האגד דידי' ולא מידי וגרע ממה דאמרינן למ"ד א"צ אגד דל"ח מה שמצוה לאגדו לכתחלה לקנין כיון דיצא בלאו האגד המצוה בדיעבד וכנ"ל וק"ו בנ"ד דליכא מצוה כלל לרבא כיון דנעשה האגד ממילא ממילא דליכא מצוה וליכא שינוי מעשה לקנין וא"כ הכא שפיר יתוקן האיסור של והשיב לגמרי ע"י דאמרינן אי עבד ל"מ כיון דליתא להקנין כלל וכיון שכן לרבא דאמרינן הכא שפיר אף למסקנא דהש"ס תמורה דאי עבד ל"מ לקנות ע"י האגד וכנ"ל תקשה מה פריך הש"ס דלקנוה בשינוי מעשה וע"כ דהש"ס דאוונכרי אזלה אליבא דאביי דס"ל דאע"מ והלכך שפיר פריך לאביי דנימא דלגזזו האוונכרי ולקנוה בשינוי מעשה שפיר ומשני שינוי החוזר לברייתו הוא ולכן הקשו התוס' דלאביי הרי ס"ל דשינוי החוזר קונה מדרבנן עכ"פ ומיושב קושית הכפ"ת לגמרי

ובדרך עסקי בענין זה עולה עלי רוחי לפרש נכון לפ"ד גם דברי הש"ס דמנחות ד"מ ע"ב דקאמר התם הש"ס ומי אמרינן תעשה ולא מן העשוי והאמר ר"ז הטיל למוטלת כשירה אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה ל"ה מתקיף לה ר"פ ממאי דהאי גברא לאוסופי קמכוין דלמא לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא מעשה איכא וכו' ע"ש ובפי' רש"י ותוס' ועיין בדברי רבינו הרמב"ם בפ"א מה' ציצית הט"ו שכתב וז"ל הטיל ציצית על הציצית אם נתכוין לבטל הראשונות מתיר הראשונה או חותכה וכשירה ואם נתכוין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן ה"ז פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו הראשונה פסולה היתה עכ"ל הרמב"ם ותמהו עליו דלפ"ד היכי יפרש דברי הש"ס דמנחות שהבאתי ועיין היטב בדברי הרמב"ם ונושאי כליו שם ולפע"ד נראה לפרש על נכון דברי הש"ס והרמב"ם באופן שיוסר כל תלונה ויסקלו הקמשונים לעינינו לבלתי הכשל מדי עברינו על דבריהם הקדושים

ואני טרם פניתי לישב קושית התוס' שהקשו על הא דקאמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה ל"ה ופי' רש"י ותוס' דכיון דעובר ע"ד תורה לא חשיב עשיי' ובקציצת הראשונה זו עשייתה וע"ז כתבו התוס' וז"ל ולא דמי לההוא דסוכה דלא אמרינן קציצתן זו עשייתן וצ"ע עכ"ל התוס'

ולפע"ד נראה בביאור ובישוב קושית התוס' היטב והוא דנ"ל בהבין פי' דברי הש"ס דקאמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה ל"ה דה"פ לפי שעבר ע"ד תורה לכן ל"ח עשיי' והיינו כיון דרבא ס"ל דכל דאמר רחמנא לא תעבד אעל"מ וחשוב עי"כ עשייתו כאלו נעשה ממילא וכאמור וכיון