בשמים ראש פו

גרידא לא קני שפיר פריך הש"ס דליקנוה בשינוי ולא תקשה קושית המהרש"א דמצה"בע הוי וכמו שאבאר ואקדם מה שכ' הפנ"י בפי' דברי הש"ס דסוכה הנ"ל דלכאורה מה ק"ל אליבא דר"ה דהא שפיר קאמר להו דלגזזו אינהו שלא יהיו הם הגוזלים ולכן כ' הפנ"י דבאמת הא דסתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו אינן אלא מעוטא דמעוטא וכל עיקר מלתא דר"ה וכל השקלא וטרי' דהש"ס אינו רק לחומרא בעלמא שאם יבא אדם ויערער הוי למפרע מצה"בע ובוצע ברך ע"ש ואקדם עוד מה שכ' הפנ"י בש"ס גיטין דף ל"ח ברש"י ד"ה בחזקה דלמ"ד יאו לחודא קונה דה"ט משום מחילה או מתנה ומעתה י"ל דאש"ה דיפה פי' רש"י דאי יאוש גרידא קונה דמ"מ הוי מצה"בע והיינו לפי דאי יאוש קונה תו ל"ש הסברא הנ"ל דמתוך שיוצא בשאול וכו' והיינו דאי בעי הוי נטלו על מנת להחזירו להנגזל דבכה"ג הוי מהני דאמרינן דניחא לי' להישראל הנגזל ואקניי' אקני לי' באופה"מ וכפי' הפנ"י שהבאתי דז"א כיון דלמ"ד יאוש לחודא קונה הרי ס"ל דלאחר שכבר נתיאש הרי מחל לו לגמרי להגזלן והיכי שייך לומר דאקנה באופה"מ דבר שכבר נתיאש ממנו ומחלו ואינו שלו עוד וא"כ כיון דלא שייך לומר כאן מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול וכדברי הפנ"י הנ"ל דלמ"ד יאוש לחודא קונה אין בידו להיות שואל כדי לצאת בי' כיון שאין בידו של הנגזל להקנותו עוד אחר שכבר נתיאש ואינו שלו לכן יפה פי' רש"י דלמ"ד הנ"ל דהוי מצה"בע משא"כ לפ"מ דס"ל דיאוש גרידא לא קני וע"כ דס"ל דל"ח כמחילה ומתנה וה"ל של הנגזל שפיר שייכים דברי הפנ"י דמתוך שיוצא בשאול וכו' כיון דהוי בידו לחתוך האסא על מנת להחזיקו כדי להחזירו להנגזל לעת בא יבא ויערער עלי' דבכה"ג שפיר הוי מהני מטעם דבכה"ג ה"א דמסתמא הקנהו הישראל הנגזל באופה"מ שפיר כדי לצאת בו ולכן גם עתה אף דקאיירינן בשאינו לוקח דוקא על מנת להחזירו בעינא ושרינן לי' ליטלו לגמרי מטעם דמחזקינן לומר לכתחלה על סתם עכו"ם דל"ה גזלי ארעתא רק מעוטא דמעוטא דגזלי ארעתא מישראל וכדברי הפנ"י הנ"ל מ"מ כיון שיש לו רק שום עצה ותחבולה לקנותו באופה"מ מעיקרא ע"כ גם עכשיו כשנוטלו לקנותו בשינוי לגמרי אצל עצמו תו ל"ק מצה"בע כיון דל"ח המצוה בא ע"י העבירה וכדברי הפנ"י בפי' דמתוך שיוצא בשאול וכנ"ל ולכן א"ש דפריך הש"ס דליקניה בשינוי דשפיר דמי דל"ח מצה"בע ע"י העבירה וכנ"ל

ולפ"ז אזדא נמי הקושיא שמקשים על פי' רש"י שפי' סתם כותים גזלי ארעתא מישראל והרי כיון דגזל עכו"ם אסור מ"ש מישראל דנקט ולדברינו א"ש משום דרק השתא דאמרינן דגזלי ארעתא מישראל דוקא הוא דפריך הש"ס היטב דליקנוה בשינוי ולא קשיא דלפי פי' רש"י הרי הוי מצה"בע גם אחר הקנין של השינוי כקושית המהרש"א דהרי בישראל שפיר איכא למימר מתוך שיוצא בשאול וכו' כיון דאלו הוו נטלו האוונכרי על מנת להחזירו להנגזל בעינא כשיערער אח"כ אזי הוי מהני דאמרינן דמקנהו בכה"ג הנגזל באופה"מ וכנ"ל ולכן גם עכשיו כשנטלו כדי לקנותו לגמרי אצל עצמו ולא על מנת לשמרו להחזירו להנגזל בעינא כדקאיירינן ג"כ מהני ונ"ח מצה"בע ע"י העבירה וכדברי הפנ"י הנ"ל שפיר משא"כ אלו הוי הפי' דגזלי ארעתא מעכו"ם תו הוי קשה על הא דפריך דלקנוה בשינוי והא אכתי הוי מצה"בע כיון דל"ש לומר מתוך שיוצא בשאול וכו' דהי' בידו ליטלו על מנת להחזירו ויקנהו הנגזל באופה"מ לצאת בי' כיון דאצל עכו"ם ל"ש כלל לומר הסברא דניחא לי' להעכו"ם למעבד מצוה בממונו והשתא כיון דלית לי' עצה אחרת לצאת בי' זולת בגזול וע"י קנין השינוי הדר הוי מצהב"ע והוי קשה הדר מה פריך הש"ס דליקנוה בשינוי והא הוי מצה"בע וע"כ יפה פי' רש"י דע"כ דהש"ס סברה דרק גוזלי ארעתא מישראל הוו ולכן שפיר פריך הש"ס דליקנוה בשינוי האוונכרי וליכא משום מצהב"ע כיון דבישראל שפיר שייך הסברא דמתוך שיוצא בשאול וכו' וכנ"ל ול"ח מצה"בע והבן

וע"פ דרכינו הנה מצאתי און לי לישב נועם גם קושית התוס' בסוכה שם ד"ה שינוי החוזר וכו' שהקשו על הא דמשני שינוי החוזר לברייתו ל"ש שינוי ע"ז הקשו התוס' והרי קני מדרבנן ואף מדאורייתא יצא דומיא דההוא סבתא דנפק אע"ג דלא קני אלא מטעם מריש וע"ש אך הנה בתחלה ראיתי ביישוב קושית הכפ"ת שהקשה על קושית התוס' הנ"ל דמאי מקשו דהרי אביי הוא דסובר הכי דשינוי החוזר קונה מדרבנן ור"א חולק עלי' וס"ל דגם מדרבנן אינו קונה שינוי החוזר וכן אמרו בהגוזל דף צ"ו משמי' דרבא דשינוי החוזר אינו קונה כלל וע"ש וא"כ קשה דלמא הש"ס בסוכה לא אזלא אליבא דאביי ומהיכי תיתי להתוס' להקשות לאביי ע"ד הש"ס דמשני שינוי החוזר לברייתו ל"ש שינוי

ואמרתי לישב קושיתו דהנה לכאורה הקשיתי לפ"מ דאיתא בתמורה ד"ו דפריך לרבא דסבר דכל מלתא דא"ר לא תעביד אי עבד לא מהני והרי גזל דרחמנא אמר לא תגזול ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזילה ולרבא תקשה דכיון דרחמנא אמר לא תגזול היכי מהני השינוי לקנין ומשני אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא אשר גזל כמה שגזל עכ"ד הש"ס והנה לפ"מ דכתבו התוס' בפסחים דף כ"ט ד"ה מאן י"א ר' נחוניא שהקשו על הא דאוכל חמץ של הקדש לרבי דסבר דהזיד במעילה במיתה דאמאי פוטר כרת דחמץ מן התשלומין והרי אף דבעלמא קלבדר"מ הכא במעילה לא פטיר חייבי מיתת שוגגין דמעילה מתשלומין דגלי לן קרא דבשוגג חייב וה"ה כרת בשוגג יתחייב בהתשלומין ותירצו דרק במיתה דמעילה דגלי קרא דלא פטור מתשלומין גלי בכרת דחמץ דלא גלי לא גלי וע"ש ומעתה לפ"מ דקאמר הש"ס בסוכה דף ל"ג ע"א ובש"ד דולפינן לולב מסוכה דבעינן תעשה ולא מן העשוי וא"כ קשה מה פריך הש"ס בסוגיא דאוונכרי דליקנוה בשינוי מעשה לרבא דאית לי' דאמרינן כל מלתא דא"ר לא תעביד אעל"מ תקשה דניהו דלענין קנין השינוי מעשה אצל הגזל רחמנא גלי מאשר גזל כמה שגזל דמהני השינוי לקנין אבל לענין עשיי' דהמצוה נימא דלא תהני המעשה וליהוי תעשה ולא מן העשוי דניהו דגלי רחמנא בגזל מאשר גזל כמה שגזל דמהני לקנין השינוי מעשה אמנם לענין מעשה המצוה דלא גלי לא גלי ונימא דלא מהני המעשה והוי מן העשוי. ורציתי לישב בזה לכאורה קושית הכפ"ת הנ"ל דמכאן הוכיחו התוס' דע"כ דהסוגיא דאוונכרי אזלא רק אליבא דאביי