בשמים ראש פד

התוס' והרא"ש שם שכתבו להדיא בפי' דאשה לא ידעה לאקנויי ז"ל הרא"ש או דלמא אשה לא ידעה לאקנויי בדבר העתיד לחזור לידה ולא כוונה להקנות אלא בתורת שאלה בעלמא הרי מבואר דביאר הא דאשה לא ידעה לאקנויי שאינו קנין גמור בכל דבר שעתיד לחזור לידה זולת בתורת שאלה וכן ראיתי בריטב"א שם שפי' בזה"ל אשה לא ידעה לאקנויי בכי הא שהיא מקנה על מנת להחזירה דבמה שיש לו להחזיר לא גמרה איהי לאקנויי דליכא למימר דלא ידעה לאקנויי כלל דא"כ מי איכא למימר דממכרה ל"ה ממכר ועוד דאביי דאקשי לי' מזקן וכו' מי איכא למימר דאין לך אדם שיודע להקנות אלא ודאי כדפרישת עכ"ל ואולם דלפע"ד אכתי לפירושו לא ניחא לכאורה דאכתי קשה דמי איכא למימר דאין לך אדם שיודע להקנות במתנה על מנת להחזיר דכי היכי ס"ד לומר במתנה עמ"ל לא יועיל דכי אין אדם שיודע להקנות במתנה עמ"ל מטעם דכיון דאתי לידי חזרה אינו קנין גמור וכן לפי' כל הנך הדר תקשה קושייתך דאמאי לא פשיט הש"ס בגיטין מההוא דקדשה בגזל דידעה לאקנויי גם בדבר החוזר לידה כיון שלא פרשו כפי' רש"י רק דבכל מקום דבר שחוזר לידה אינה יודעת לאקנויי גמור כנ"ל תיקו קושייתך לדוכתא דהרי מהא דקידשה בגזל איכא למפשט דידעה לאקנויי גם בכה"ג וכנ"ל: אך דלפענ"ד ביישוב דנ"ל לפי' דבריהם כך דלעולם דגם אשה ידעה לאקנויי גם במתנה עמ"ל שפיר בכל מקום דצריך להיות שלו כמו איש והשתא יש לומר דלעולם דגם באשה המשאלת שפיר איכא למימר כמ"ש הרא"ש בב"ב דף קל"ז לענין הטבעת קידושין דמסתמא מקנהו באופה"מ דהיינו במתנה עמ"ל וה"ה נמי לענין הטבלא של הגט וכן נמי לענין הטבעת קידושין הוי לן לומר גם באשה דמסתמא נתנה באופה"מ במתנה עמ"ל כיון שבלא"ה לא יועיל הגט או הקידושין והיא נתנה רק על מנת לגרש או בטבעת לקדש ורק לפי שבכאן גבי גט או בטבעת לקידושין לא יועיל גם במתנה עמ"ל בסתם דכיון שנתנה לו במתנה על מנת להחזיר לה וא"כ השתא בשעה שמגרשה בהטבלא או שמקדשה בהטבעת הרי בזה הוא מחזיר לה רק את שלה וא"כ בשעה שמקבלת לידה ה"ז חשוב לחזרה שלה וא"כ רק את שלה מקבלת וכיון דצריך להיות של הבעל הגט או הטבעת ולהיות הוא המקנה לה שלו לגט או לקידושין והשתא לאו שלו מקנה ורק שמקבלת שלה לחזרה דלא מהני בסתם במתנה עמ"ל ורק דצריך להיות רק באופן אחר המועיל והיינו שתקנה להבעל הטבלא או הטבעת על מנת להחזיר לה בזמן איחור אחר שכבר גירשה או קידשה והיינו באופן שאחר שתקבל להגט או להקדושין שוב תחזור לידו והוא ישיב אח"כ ויחזור אותה לידה שנית לזמן החזרה לקיים התנאי שלה דאז שפיר דמי כיון דעד זמן החזרה הוי של הבעל ושפיר גירשה או קידשה בשלו ואולם דעל אופן הזה שפיר י"ל דלא ידעה לאקנויי וסברה האשה דמהני במתנה עמ"ל בסתם כמו באחר דמהני בשנותן לו אחר במתנה עמ"ל דיכול לקדשה בתוך זמן עד עת החזרה ולא מהני אצלה דבעת הקידושין או הגירושין כיון דהוי רק לחזרה בידה לא מהני הטבלא לגט או הטבעת לקידושין כיון דשלה החזירה והוי רק כשאלה אצלו לגרש או לקדש אותה ומש"ה כד אמרינן דלא ידעה לאקנויי באופה"מ הנ"ל לא מהני ואולם בהא דקידשה בגזל כיון דגבי גזל וכן גבי מלוה דקאיירי הש"ס בקידושין שם דמהני בהו מחילה דרק בדבר השאול או הפקדון לפי דהוי כאלו המקום שאול להמשאיל והמפקיד והוי שלו ברשותן הלכך ל"ש גביהו מחילה ולכן בעינן רק שיקנה במתנה גמורה משא"כ במלוה וכן בגזל מהני מחילה לגבי גזלן וכן ראיתי מבואר בספר שאגת אריה בס"ס צ"ג ע"ש שכ' דאף דגזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש מ"מ מהני מחילה אבל הגזלן עצמו וכן מהמבואר בהש"ס דקידושין הנ"ל ולכן כיון דידעה האשה דבעינן שיהי' שלו לקידושין לכן שפיר קאמרינן דאחילה אחלה למתנה לגבי' דבלא"ה לא יהיו קידושין ולכן שפיר התם דמקודשת בגזל דבשלו הוא מקדשה והנה לפי"ז בהאי טבעת שהשאילה לו האשה לקדשה אי ה"א דלא ידעה לאקנויי ל"ה מקודשת לאידך פרושו אך לפי דלא קאי הכי הש"ס במסקנא התם לפירושא דידהו וכן פסקינן בש"ע אה"ע סקכ"ג דאשה ידעה לאקנויי ולדברי הרשב"א הנ"ל בלא"ה א"ש כפי' שכתבתי בדבריו דמודה הרשב"א דבעלמא שפיר אמרינן דגם אשה ידעה לאקנויי זולת בשטרות התם כנ"ל לכן לענין דינא שפיר מהני הקידושין בטבעת שהשאילה האשה

ועוד נראה בעיני להוכיח בראי' נכונה דבעלמא בודאי אמרינן דגם אשה ידעה לאקנויי אף בכה"ג שבא שוב לידה חזרה החפץ הנקנה דהנה ידוע מה שהקשו בתוס' סוכה דף מ"א ע"ב גבי אתרוג במתנה עמ"ל דהיכי מהני המתנה והא בעינן דומיא דמעשה דב"ח שיהי' יכול להקדישה ותירצו דה"נ שפיר יכול להקדיש המקבל כ"ז שהוא בידו עד עת החזרה אך לפי שהוכיח הרא"ש שם בסוכה מההוא דקאמר הש"ס דלא ליקני איניש לולבי' לינוקא דינוקא מיקני קני אקנויי לא מקנה דבעינן דוקא במתנה עמ"ל הקנאה מחדש שיחזור ויקנהו המקבל להנותן בעת החזרה וע"ש ומעתה כיון דבעינן שיכול להקדישה וכיון שיקדיש עד עת החזרה תו לא יכול שוב להקנותו להנותן מאחר דהוי הקדש אך א"ש דע"כ אתה צ"ל דהרי מ"מ שפיר מצי המקבל להקדיש באופן שישיב החפץ לידו כדי שיכול אח"כ לשוב להקנותו להנותן חזרה במתנה והיינו באופן שמצי המקבל להקדיש לזמן שיכלה זמן הקדשו קודם עת החזרה מעט וכדומה שישיב לידו חזרה להיות בידו שוב להקנותו להנותן בדרך מתנה והקנאה מחדש וכדברי הרא"ש הנ"ל וא"ש ולפ"מ דקאמר הש"ס בריש קידושין לענין מתנה עמ"ל דבכלהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין הרי דאי לאו ה"ט הוי מהני הקידושין כשנתן לה הכסף במתנה עמ"ל והשתא אי אמרת דאשה לא ידעה לאקנויי א"כ תקשה קושית התוס' בסוכה הנ"ל דהיכי מהני אצלה במתנה עמ"ל הרי אינה יכולה להקדישה ול"ה דומיא דמתנת ב"ח דאי משום דשפיר יכולה להקדיש באופן שתחזור הדבר אצלה בתר שעת ההקדש כדי שתוכל לשוב להקנות' לבעל הנותן וכנ"ל הרי כיון דאשה לא ידעה לאקנויי היכי מהני הקדשה והא כיון שמוכרח לחזור לידה הרי לא ידעה לאקנויי לההקדש בכה"ג וע"כ ש"מ דבעלמא ל"ה הס"ד לומר דאשה לא ידעה לאקנויי וכנ"ל והבן זה היטב

ואדכיר מה שעלה בדעתי בהשקפה הראשונה כדהוי הס"ד לומר דלהרשב"א ז"ל גם בעלמא אמרינן דאשה לא ידעה לאקנויי כל היכא שיחזור לידה המתנה חזרה וא"כ באשה ל"ה להועיל במתנה עמ"ל לפ"ז אמרתי לכאורה דיש לישב מה דתמה הט"ז בא"ח סי"ד דהיכי פסלה התורה שאול באתרוג לדברי הרא"ש שכתב גבי טבעת השאול דמקודשת דמסתמא נתן לו באופה"מ לקידושין וא"כ מ"ש דבלולב דממעטינן שאול