בשמים ראש פג

המחויב דאורייתא לפ"ע חל שם תרומה עלה מדאוריתא מ"מ כיון דמתערב גם עמה התרומה מדרבנן שחל על מקצתה בשנתפס השם תרומה דרבנן על מקצתה מצד שהורם על התערובות המחויבת מדרבנן א"כ כיון דה"ל אותו המקצת שחל עלי תרומה דרבנן טבל מדאוריתא א"כ ניהו דנתבטל אותו המקצת הטבל דאוריתא ברוב התרומה דאורייתא דמדאורייתא ברובא בטיל מ"מ אסור לעשות כן לכתחלה דאין מבטלין איסור לכתחלה ולכן שפיר הוצרך רק לומר לו לך קח מן השוק מהמחויב ג"כ מדרבנן ואולם לענין החלה בז"הז דרבנן הרי לא מבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מה' תרומות הי"א דתרומת חוץ לארץ מותר לבטלה לכתחלה דפשיטא דשפיר מצי כאן להפריש מעיסה המחויב חד"ר על הבארש"ט המחויב תרי דרבנן ע"י שיפריש על עצמו ועל התערובות יחד ואי דתאמר שישאר על מקצת מהחלה תד"ר שנתפס עלה לפ"ע שהפריש על התערובות ויהי' על זה שם הטבל חד"ר הרי שפיר יבטל אותו הטבל המעט החד"ר בהרבה מהחלה חד"ר ואפי' לכתחלה ואף גם לדעת הש"ך ביו"ד סי' שכ"ג סק"ט דפסק דאין לבטל חלת חוץ לארץ לענין להאכילה לזרים לכתחלה מ"מ כאן כיון דעיקר החלה בז"הז לשריפה נתקנה כמבואר בסי' שכ"ב בהג"ה הרי לדעת הרא"ש בריש ביצה דהיכא דמקלי קלי איסורא בודאי מבטלין לכתחלה איסור דרבנן וא"כ הרי פשיטא דלכ"ע שרי לבטל להטבל בהחלה ואפי' לכתחלה דגם דטבל דשיל"מ מ"מ כיון דמקלי קלי איסורא גם דשיל"מ בטיל שפיר כמבואר בהש"ס ביצה שם וא"כ ה"ט דשפיר יכול להפריש מן העיסה המחויבת בחלה עלי' ועל הבארש"ט יחד כנ"ל

ולבר מן דין נלע"ד להמציא תקנה נכוחה וישרה למוצאי דעת להפריש על הבארש"ט והיינו לפמש"כ הש"ך ביו"ד בסי' צ"ט סקכ"א דרק היכא דצריך ס' הוא דאמרינן דחוזר וניער כיון שמרגישין הטעם משא"כ במב"מ ביבש ביבש ל"ש ח"ונ ועש"ה ומעתה א"ש דרק התם במנחות דל"ש ח"ונ א"כ ליכא שום תקנה רק ע"י שיביא מן השוק מהמחויב ג"כ מדרבנן וירים עני' משא"כ במשקה הבארש"ט שפיר מצי לעשות עוד שאור שלא הורמ' ממנה חלה ולערבה יפה עד שנמוח בהבארש"ט באופן שיתעורר הנו"ט מחדש כיון דח"ונ ויכול אז להפריש מעיסה המחויבת על הבארש"ט דהוו שוים במעלות חד"ר על חד"ר שפיר כנ"ל

סימן מא

שלום וישע רב לכבוד אהובי בני ה"ה הרב הגדול חריף ובקי חכם ושלם כש"ת מוה' חיים ארי' הלוי איש הורוויץ נ"י הנה דברי תורה ממך השגתי ומה טוב ונעים הי' בעיני הדברים מה אשר כתבתי בספרך בזה"ל

שאלה באחד שקידש את האשה בטבעת שהיתה שלה רק שהיא נתנה לו לקדשה בה והנה אם שאל טבעת דפסקינן באה"ע סי' כ"ח דאם אמר שצריך לקדש בו האשה מקודשת דודאי נתנה באופן המועיל והקנה לשם מתנה אך מה שיש לעיין בדין זה היא כי מצינו בש"ס גיטין דף ך' ע"ב בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי הוא יוצאה מת"י מי אמרינן אקני אקניתה ניהלי' או דלמא אשה לא ידעה לאקנויי ובעי למפשט ממתני' דעדיות ומערב וחילק דלמא גברא שאני דידע לאקנויי ופשיט רב אשי ממתני' אשה כותבת את גיטה ואיש כותב את שוברו והנה לפי פי' רש"י ז"ל משמע דאפשיטא בעיין דאף אשה ידעה לאקנויי אולם הרשב"א ז"ל שם בחדושיו פי' דרב אשי החזיק בסברא דגברא שאני דידע לאקנויי רק פשט ממתניתין דגבי גט חשו חכמים ואקני לי' פשיטי דספרא וכיון שכן אף טבלא דידה אקנויי לי' ואפקרא לגבי' משום תקנתא ע"ש מלתא בטעמא. וא"כ הכא לגבי קידושין דל"ש תקנתא דהתם ניחוש בנ"ד היכא דהיא השאילה לו הטבעת לקדשה בו דאשה לא ידעה לאקנויי וכמו שפי' שם התוס' בד"ה אשה וז"ל בדבר שהוא מחזיר לה לא גמרה ומקניא אלא בתורת שאלה משאילתו וה"נ כיון שהיא יודעת דמחזיר לה לשם קידושין דלמא לא ידעה להקנות לו קנין גמור ורק בתורת שאלה נתנה לו ואיכא חשש על הקידושין אולם אחר העוין נלע"ד שאין זה חשש כלל ואפי' לפי פי' הרשב"א ז"ל הנ"ל דהנה באמת ק"ל על האי דש"ס גיטין אמאי לא פשיט בפשיטות ממתניתא דש"ס קידושין דף י"ג ודף נ"ב דאיתא התם קדשה בגזל ובחמס או שחטף סלע מידה בגזל דידה מקודשת ומוקמי לה בדשידך ופי' רש"י ז"ל דכיון דקבלתה לגזל דידה בתורת קידושין אחילתה והרא"ש בפ"ק דקדושין דף י"ג בירר להדיא וז"ל והטעם דבגזל דידה או שידך מקודשת ואמאי והלא אין הממון שלו ולא יהב לה מידי אלא ודאי ה"ט כיון שנתרצית להתקדש אנן סהדי דמחלה לו ויהי' שלו כדי שתוכל להתקדש כיון שא"א לה להתקדש בענין אחר אמרינן דהכי דעתה עכ"ל ולפ"ז קשה מאד לכאורה דמאי בכך שרוצה להתקדש אי אשה לא ידעה לאקנויי קנין גמור ואמאי לא פשיט מינה הש"ס והביא מרחוק לחמו אשר דחו ראיותיו כדאיתא בגמרא אולם באמת זה ל"ק כלל דשאני גט מקידושין כיון דגט עיקר הגירושין מה שנותן לה ספר כריתות וסבורה שדי שיהי' לו הגט בתורת שאלה דהא ונתן בידה דקרא קאי רק אנתינת גט (וכעין שכתבו התוס' לענין כתבו על אה"נ כשר) וכן בשטר דערב ומלוה אי לא ידע לאקנויי נאמר דסבר דדי במסירת השטר משא"כ התם בקידושי כסף ידעה שפיר דכסף הקידושין צריך הוא להקנות לה ולקדשה בם דאי לא אמאי חלו הקידושין כיון דאין כאן נתינת שטר ואם קידשה בגזל דידה ודאי אחילתה נהלי' כדי שתוכל להתקדש לו וא"כ ממילא אפשיטא שאלתין דהיכא דשאיל ממנה טבעת לקדשה ודאי ידעה לאקנויי שיהי' לו בגוף החפץ כמו התם בקידשה בגזל דידה עכ"ת דברי בני ני'

והנה מה מאוד חביבין עלי דברי בני ני' אף נעימים לחכי בפי' נאה ביישוב דברי הרשב"א ז"ל מההוא דש"ס קידושין אך תדע בני כי דבריך אלה איפוא בפי' דברי הש"ס האי דאשה לא ידעה לאקנויי המה מבוארים בפי' רש"י להדיא לקמן התם בגיטין בד"ה זקן שאני דידע לאקנויי וע"ש וכן מצאתי בחדושי הריטב"א שם ששיבח פי' רש"י ז"ל בזה דפי' דטעמא דאשה לא ידעה לאקנויי לפי שלא ידעה דהשטר מתנה בעי ומעתה דבריך בפי' דברי הרשב"א אמתיים ונכוחים וא"כ היטב אשר דברת דלענין קידושין ממילא נשמע דל"ש שלא ידעה לאקנויי כיון דזה כ"ע יודעים דבעינן שיהי' הטבעת שלו ולכן גמרה ומקנהו שפיר ועל דבריך אענה ואומר דפח"ח ואם חכם בני מה ישמח לבי גם אני

אך כל זה לדברי הרשב"א וכפי' רש"י א"ש ול"ק קושייתך מההוא דש"ס קידושין ולא כן שמענו מדבר