בשמים ראש פ

וע"ש שכ' דהא דשבת הותרה או דחוי' אצל החולה תליא בפלוגתא דאמוראי ביומא דף ו' ע"ב אם טומאה דחוי' בציבור או הותרה בציבור דלמ"ד דטומאה דחוי' בציבור ה"ה נמי בשבת אמרינן דשבת דחוי' אצל החולה ולמ"ד בטומאה הותרה בציבור אמרינן נמי דשבת הותרה אצל החולה והנה בש"ס דהתם ביומא דף ו' איתא דהיכא דאיכא טמאין וטהורין בהאי בית אב דכ"ע לא פליגי דרק טהורין עבדו וכו' כי פליגי לאהדורי ולאתויי טהורין מבית אב אחרינא ע"ש ולכן יש לומר בם לדברי הר"מ הנ"ל דרק לנגד שארי אסורין שבתורה דדחוין שפיר מוטב להתיר מלאכת שבת מלהאכילו נבילה כיון דשבת הותרה אצל החולה ונבילה דחוי' אך בהא דגרוגרות כיון דאית תרויהו לפנינו בשוה ואף דשבת הותרה אצל החולה מ"מ ה"ל כאיכא טמאין וטהורין בהאי בית אב ושפיר דמי דעדיפא לעשות הקל מינייהו כיון דשניהם לפנינו ובידינו לעשותם בשוה הלכך שפיר קמבעי' להש"ס התם הי' מינייהו קל באיסור ומוטב לעשותו לצורך החולה וכן נמי מצינו בתוס' בשבת דף קל"ג לענין דלועס בשיניו שכתבו התם התוס' דאף דאחר המילה הוי חולה שיש בו סכנה מ"מ כמה דאפשר לשנויי משנינן והיינו נמי מטעם הנ"ל כיון שהוא לפנינו בשוה ומוטב לעשות ע"י שינוי ואע"ג דנימא גם דשבת הותרה אצל החולה משא"כ ביו"ט דכתב רחמנא אך אשר יאכל לכל נפש א"כ באיזה אופן דאיכא הצורך אוכל נפש ואפי' ברבויי השיעורין הרי רחמנא שריא אך אשר יעשה לכל נפש בלי שום חילוק בכל גוונא דאיכא שם צורך או"נ שרי ביו"ט וא"כ לפ"ד הנ"ל שפיר כל מקום דאפשר לפנינו למעבד בהיתר יותר ואע"ג דשריא האיסור במקום זה כמו בשבת אצל החולה שיב"ס מ"מ המוטב לפנינו לעשות באופן ההיתר טפי וכי"ב מצינו גם במכשירי מצוה לר"א דס"ל דדוחין השבת כמו דדרש בש"ס שבת מביום ואפילו בשבת וקאמר הש"ס בעירובין דף ק"ג דסבר ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן וע"ש בתוס' ד"ה מה לי שכתבו דאע"ג דשרי ר"א להביא הסכין למול גם דרך ר"הר אע"ג דאפשר לשנויי להביאו דרך גגות וקרפיפות וכתבו משום דהתם צריך לקצר דרכו לילך דרך ד"ה אבל הכא דיכול לחותכו ביד כמו בכלי מודה ר"א דמשנינן ע"כ דברי התוס' ע"ש ומעתה נלע"ד לחדש דבאמת הא דקאמר התם בפסחים דף ס"ד גבי שחט ישראל וכו' נתנו לחבירו וחבירו לחבירו וכו' וכן הי' בשבת דכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כמבואר בהמשנה וכיון שהי' יכול להיות במיעוט גברא בכהן אחד שישחוט ויעשה כל המלאכות וכמו שדייק באמת מזה הרמ"א דשרי לרבויי גברא במילה אך צריך להבין באמת דניהו נמי דנימא דשבת הותרה אצל הפסח מ"מ כיון שלפנינו לעשות במיעוט גברא ולמה יעשה המלאכה ברבויי גברא דאסור לעשות כמבואר מהש"ס מנחות ר"פ ד' ישמעאל הנ"ל אכן נראה דרק התם בפסחים באמת מבואר הטעם בגמרא שעשו כן ברבויי גברא משום דברוב עם הדרת מלך ולכן כיון שבאמת כל המלאכות הקרבן היתר גמיר הן בשבת כנ"ל ולא נ"מ אם עושין כמה בני אדם או אדם אחד כיון שעושין בהיתר דבר תורה ורק כשלפנינו לשנות באופן היותר טוב ארוך לשנות באין צורך לו ורק דהכא כיון דצריך לרבויי גברא למען היות ברוב עם הדרת מלך א"כ ה"ל עכ"פ כמו התם במנחות לרבנן דס"ל דאיכא צורך ברבויי גברא שיהיה פרהסיא מפני הביתוסים דשריא ורק שר' חנינא סגן הכהנים לא הצריך לכך ולכן אוסר זרק שגם זה נראה ברור דרק הא דברוב עם הדרת מלך ל"ש רק בגוף המצוה כמו בפסח דדוחה שבת דכלהו השחיטה והקטרה וכ"ב הוי גוף המצוה של הקרבה משא"כ בהכשר מצוה ל"ש ברוב עם הדרת מלך ולכן בקצירה דל"ה רק הכשר להקרבת העומר כדאיתא בש"ס שבת דף קל"א והלכך ביון דל"ה הקצירה גוף המצוה רק הקרבת העומר הלכך ל"ש גבי הקצירה משום ברוב עם הדרת מלך והשתא א"ש דקאמר הש"ס התם דהוי אסור רבויי גברא ואפילו לרבנן אי לאו טעמא דמפני הביתוסים דכיון דליכא טעם לרבויי גברא בודאי מהראוי למעט גברא בהכשר מצוה בשבת במש"ב בסמוך כן נל"ב

ומעתה בנ"ד במינה דהוי גוף המצוה לכן שפיר איכא משום ברוב עם הדרת מלך דודאי יש הידור מצוה בהרבה בני אדם העושין ויקח כל אחד חלקו בהמצוה והרבה עושים ואיכא הדרת מלך עולם וכמו שביארנו למעלה באר היטב ולכן נ"ל דבטוב העולם נוהג וליכא שום איסור ע"י שני מוהלים בשבת ואדרבה נ"ל דעדיפא מטעם הנ"ל אלא שינא לנו מכל מה שכתבנו דלא שרי רק ע"י שני מוהלים בשבת בא' חותך. ואחד פורע דשייכי בגוף מצות מילה משא"כ במציצה דהוי רק הכשר מצוה משום דסכנה לולד וא נה מגוף המצוה וגם לפי מה שהוכחנו אף דהוי הולד חולה שיש בו סכנה לגבי מלאכת המציצה מ"מ כיון שיש לפנינו לשנות למעט גברא לענין חולה שיב"ס ולעשותה באופן ההיתר טפי מהראוי לעשותה וא"כ לענין השלישי כיון דאפשר מבלעדו בודאי מהראוי לעשות רק בשני מוהלים והיינו שהפורע לא יסלק ידו מהמילה ויהיה הפורע המוצץ בשבת כן נראה לי ברור דהלכה זו בס"ד ובפר שכל גדולי המורים הרמ"א והט"ז והש"ך ביו"ד ס"ס רס"ו כלהו הכי מורים דשרי למהול שני מוהלים בשבת וכן מהמבואר בדברי בעל המג"א בסי' של"א סק"י על הא דכ' המחבר דאדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת דרק אם כבר מל פעם אחת מותר למול בשבת וע"ז כתב המג"א בזה"ל ונ"ל דה"ה אם מל ולא פרע מעולם דאסור לפרוע בשבת ע"כ ומדכ' דאסור לפרוע בשבת הא למול שרי זה שמע עם אחת הרי לז דגם לדעת הגדול באחרונים בעל המג"א דשרי למהול שני מוהלים בשבת דאי נימא דאסור היכי משכחת שימול ולא יפרע בשבת כיון שמול ולא יפרע רק אחר יהיה הפורע היכי הוי שרי ע"י שני מוהלים בשבת וע"כ דפסק גם המג"א ככל הני דלעיל דשרי שני מוהלים בשבת ובכן נלע"ד כמש"כ בענין ההיתר שני מוהלים בשבת ואף דכבר נוהגין היתר זה בכל המקומות אך לא באתי רק בשביל דברים שנתחדש לי בענין זה

סימן לח

אלא שיצא לנו מכל מה שביארנו גם לענין ברכת בפה"ג ואשר קדש וכו' שכתב הש"ך ביו"ד סי' רס"ה סק"ד לקיים המנהג שכתב הכלבו בסימן ע"ג להיות המוהל מברך ברכה דבפה"ג ואשר קדש וכו' ומדלא חילק בין היכא שיש שני מוהלים ובין מוהל אחר משמע דדעתם בפסוק בכל ענין לנהוג שהמוהל רק יברך הברכה ואולם שהט"ז שם סק"ו מחלק בהכי וכתב דהיכא דאיכא כא שני מוהלים אחד מוהל ואחד פורע דרק הפורע יברך וראייתו מדברי הטור בא"ח סי' קע"ד שכתב דאותו שמברך על היין שלאחר המזון הוא יברך על המוגמר וה"נ הפורע הוא יגמור מה שוש עד ין לפניו לברך ע"כ וע"ש ומתוך