בשמים ראש עט

שלא פרע באיסור תורה ואביא גם אני בשנא אהבתי דברי חכמים הקדושים והטהורים ראיות ברורות מדברי הש"ס יתנו עדיהן ע"ז על מל ולא פרע בשבת שחלילה לדונו בהכרת ואביא ראשית

דהנה בש"ס שבת דף קל"ג איתא גבי מילה בצרעת אמר מר בשר אע"פ שיש שם בהרת ימול דברי ר' יאשי' ופריך הא ל"ל קרא דבר שאינו מתכוין הוא ודבר שאינו מתכוין מותר אמר אביי לא נצרכ' אלא לר"י דאמר דבר שאינו מתכוין אסור וכו' ופריך ואביי אליבא דר"ש האי בשר מאי עביד ליה וכו' אמר רב משרשיא באומר אבי הבן לקוץ בהרת בנו מתכוין ופריך ואי איכא אחר ליעבד אחר וכו' דאמר ר"ל וכו' כל מקום שאתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת ומשני דליכא אחר עכ"ד הש"ס והנה קשיא לי דמה פריך הש"ס ואי איכא אחר ליעבד אחר ובשר ל"ל הרי כיון דמצות הבן על האב ומחויב האב למול בנו בתחלה כדילפינן בקדושין דף כ"ט ע"א מקרא וא"כ אצטריך בשר לענין האב גופא שיוכל לקיים מצות מילה בצרעת אצל בנו זה דאי משום דגם ע"י אחר ע"י שיהיה האחר שלוחו של האב דשלוחו כמותו הרי זה האב יכול לקיים המצוה דזה אינו דהרי כיון דהשליח ל"ה בר חיובא כיון דאצלו ליכא איסורא שאינו מתכוין ה"ל כדמצינו בעלמא שכתבו התוס' בקדושין דף מ"ג ובב"ק דף ע"ט דהיכא דהשליח שוגג יש שלד"ע והמשלח חייב וא"כ ס"ס יהיה האיסור קציצת הבהרת על האב ושפיר אצטריך בשר לרבות דשרי האב או ע"י שלוחו למול מילת בנו בבהרת ומאי פריך דליעבד אחר ואמרתי די"ל דמ"מ פריך הש"ס שפיר דליעבד אחר. דכיון דקיי"ל דמל ולא פרע כאלו לא מל וא"כ הוי עיקר מצות מילה הפריעה שע"י נגמרה המצוה והבן נמול בשלמותי וכש"כ כלם וא"כ שפיר קאמר דיכול האחר שאינו שליח האב לעשות החיתוך בבהרת הבן והאב יעשה הפריעה ושפיר יתקיים מצות המילה של בנו ע"י הפריעה והאחר לא יעשה איסו' קציצת הבהרת לפי שאינו מתכוין ולכן שפיר פריך דיש עצה ע"י אחר ולא אצטריך בשר להתיר מילה בבהרת ואולם אי נימא דבשבת אסו' ע"י שני מוהלים ולדברי הרש"ל איכא חיוב כרת אצל החותך ולא פורע כנ"ל א"כ אכתי תקשה על הש"ס דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר ואמאי אצטרך בשר לר"ש הא שפיר אצטריך בשר לענין מילת בנו בבהרת בשבת שיוכל לקיים האב המצוה ההוא למול את בנו בשבת דהשתא ע"י אחר לית לי' עצה ותחבולה שהאחר אינו רשאי לעשות החיתוך לחודא בשבת וא"כ תצטרך בשר לרבות האב שצריך לעשות רק שניהם כ"א החיתוך והפריעה בשבת שיכול לקיים המצוה שפיר בשבת וא"כ למה פריך הש"ס דליעבד אחר ואלא ע"כ ש"מ שגם בשבת שרי האחר לעשות החיתוך לחודא והאב יעשה פריעה כנ"ל וא"כ ל"ה אצטרך בשר ואי איכא אחר ליעבד אחר החיתוך בבהרת והאב מקיים המצוה ע"י הפריעה שפיר ואפי' בשבת כנ"ל

ועוד נ"ל ראיה מדברי הש"ס פסחים דף ע"ב דקאמר לא נחלקו ר"א ור"י על שהיו לו שני תנוקות אחד למול ע"ש וכו' ושכח ומל את של ע"ש בשבת דחייב על מה נחלקו וכו' אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת שלא נתנה שבת לדחות וע"ש בתוס' שכתבו דהוי מצי לפלוגי בדידי' גופא בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקט רבותא וכו' ורישא נמי קמ"ל רבותא מה דנקט ערב שבת דאף דעשה מצוה חייב כיון שלא נתנה שבת לדחות ע"ש והשתא אי נימא כדברי הרש"ל דמל ולא פרע אסור וחייב כרת הוי להש"ס לאשמעינן רבותא דאפילו בבן אחד ובמל הבן של אותה השבת גופא ורק ששכח לעשות הפריעה ולח הי' רק חיתוך ואף דניתן שבת לדחות אצל מילה זו מ"מ כיון דלהרש"ל לא עבד מצוה באותה חיתוך יחייב החותך אפי' לר"י אלא ע"כ ש"מ גם מזה דלא נתן לעלות על הדעת לחייבו כרת ואמרינן דכיון דגלי התורה ביום ואפי' בשבת דשרי למול בשבת א"כ הרי שגם התחלת המילה דהיינו החיתוך הוי בהיתר גמור שהתורה שריא לי' לעשותה לפי שא"א להיות הפריעה של האחר בלתי החיתוך שלו וא"כ אחר שיעשה האחר פריעה הרי ה"ל החיתוך בהיתר גמור למפרע כיון דכל מלאכת המילה בשבת מלאכה המותרת היא דשפיר דמי לכל הקרבנות דמקריבין בשבת דשרינן הקרבה ואפי' ע"י כמה אנשים דזה שוחט וזה מקריב והיינו משום דכל ענין מצות הקרבה דשרי בשבת הוי מלאכת היתר ומלאכת היתר שרי לעשות ואפי' ע"י כמה בני אדם כמו באדם אחד וכמש"כ הרמ"א וגם לא זכיתי להבין החילוק שכ' הרש"ל בההוא דשבת בפ' ר"א דמילה בין ציצין המעכבין דרק התם במל ופרע שפיר עבד פלגא דמצוה משא"כ במל ולא פרע דמאי בינייהו הרי כמו במל ופרע כיון דנשאר ציצין המעכבין ולא יצא עדיין המצוה וא"כ כיון דזה חשוב מ"מ פלגא דמצוה כמו כן במל ולא פרע חשוב נמי פלגא דמצוה עכ"פ כיון דא"א לפריעה בלי החיתוך שיבא כמו בציצין המעכבין דא"א להלקט בלי המילה שעשה מקודם ולכן נלע"ד דגם החיתוך לחודא כל דא"א להתקיים מצות המילה מבלעדו חשוב פלגא דמצוה ושפיר קאמר הש"ס בשבת דמצי למימר אנא עבידנא פלגא דמצוה כיון שעשיתו בהיתר ל"ש למחייביה כרת על שלא גמר

אלא לפי שראיתי בספר שאגת אריה סימן נ"ט שהאריך אף הוא לענין מילה ע"י שני מוהלים בשבת לומר דרבוי' בגברא הוי עכ"פ איסור דרבנן דומיא דמצינו בש"ס מנחות בריש פרק ר' ישמעאל דאיפלגו במתניתין ר' חנינא סגן הכהנים ורבנן ולר' חנינא סגן הכהנים בשבת הי' נקצר באחד וכו' ואף רבנן לא התירו בשלשה רק לפרסם הדבר מפני הביתוסים הא לא"ה הוי אסור מדרבנן עכ"פ רבוי' גברא וא"כ ה"ה במילה וע"ש שהאריך ואולם שלפע"ד נראה באופן אחר וכפי שאבאר

דהנה באמת בהא דאמרינן התם במנחות לקמן בא"הד דבעי רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בשתי עוקצין ושלש בעוקץ אחד ושקל וטרי התם הש"ס הי מינייהו עדיף דלמא שלש עדיפא משום דממעט קצירה הרי לן גם בחולה דיש למעט במלאכה בכל מה דאפשר ורק שהתוס' הקשו שם מהא דממלא אשה קדירה בשר אע"פ שאין צריכה אלא חתיכה אחת ממלא נחתום חבית מים ואע"פ שא"צ אלא קיתון אחת וע"ש שתירצו משום דיו"ט קיל משבת וכן בהר"ן ז"ל בפ"ב דיו"ט הקשה קושיא זו ותירץ בזה"ל דלא דמי רבויי שיעורי דיו"ט לרבויי שיעורי דשבת ששבת דחוי' אצל חולה אבל יו"ט או"נ הותר בה וע"ש אלא דקשה לי לדעת רבינו מאיר מובא בהרא"ש בש"ס יומא בסוגיא דבולמוס לענין שחיטה בשבת ונבילה דאף דמלאכת שבת בסקילת ונבילה בלאו מ"מ חרוך לשחוט לצורך החולה שיב"ס בשבת מלהאכילו נבילה הקל משום דשבת הותרה אצל החולה אבל שאר איסורין דחויין אצל החולה והשתא לדברי הר"מ הנ"ל ל"ש תירוץ הר"ן והדר קשה דמ"ש דביו"ט שרי רבויי בשיעורין ובשבת אסור כנ"ל ואמרתי דלפ"ד הכ"מ בר"פ ב' מהל' שבת