בשמים ראש עח

כי העליתי שם לדון בזה דדי לחשוב הז' ימים מיום שהוסר מעליו החולי מסוכן ולאשר כי לבי לא כן ידמה ואנכי לא כן עמדי בדין זה לכן אמרתי אצא לקראתך לשחר פניך ואחוה דעי אף אני בזה והנה ראשית דבריך אשר רצית להביא גילוי לדין זה מההוא דעין שמרדה שמותר לכחול בשבת דשוריינא דעינא באבנתא דליבא תליא וקאמר התם הש"ס בע"ז כ"ח וביצה כ"ב כגון מאי אר"י כגון רורי דוצא וכו' ותחלת אוכלא לאפוקי סוף אוכלא ופצוחי עינא דלא עכ"ד הש"ס ואמרת דמזה חזינן דבנשאר רק מקצת חולי על עיניו דאסור למכחל עינא בשבתא ולא אמרינן דלא יצא מכלל הסכנה וה"נ בנ"ד הוכחת דדי לחשוב הז' ימים רק מיום הוסר החולי המסוכן ולא אוכל להבין דעתך דשם לא אמרינן רק דאין מהראוי לחלל שבת להאיר עיניו בכחול מאחר דליכא שום צד סכנה ולכן דינא דצריך להיות שוא"ת וממילא אנו אין לנו לחוש שע"י שנמנע מלכחול היום ישוב לסכנה דהרי לפנינו דיצא מכלל החולי של סכנה משא"כ לעשות בידים ענין המילה הקשה מאד שעי"כ איכא חשש גדול שיבא לידי חליו המסוכן ח"ו והרי גם בלית לי' רק מיחוש כל דהו ול"ה חלצתו חמה כלל דינא דאסור למולו בעת שיש לו המיחוש מטעם דע"י המילה איכא חשש סכנת נפשות הרי דאף דלענין שבת בודאי אין מחללין מ"מ למולו אסור דחיישינן שע"י שימולו אותו יוכל לבא לידי סכנת נפשות וא"כ אי משום הא לא אריא ופשיטא טובא הכא כיון דאכתי איכא למיחש שע"י המילה ישוב לידי החולי של סכנה חשבינן רק מיום הוסר החולי לגמרי ואפי' מכאב העינים וגם מדברי המהרי"ק בסי' רס"ב שהבאת פליאה בעיני הרי שם מבואר דין זה היטב דאפי' נתרפא באמצע ורק אח"כ שב אל חולי קצת צריכין למחשב מעת שהבריא בשניי' ומכש"כ בנ"ד שלא יצא מכלל החולי לגמרי אפי' רגע א' דבודאי צריך למחשב מעת שיבריא גם מכאב העינים שנו מבלי שישאר עליו שום חולי עוד והוא לעינים שאין מקום לחלק כלל דאדרבה דהתם קיל מכאן ואיכא ק"ו לנ"ד דצריך למחשב מיום הבראתו לגמרי ומה שכתבת להקשות ע"ד המהרי"ק והנחת בצ"ע מהש"ס גיטין דף ע"ב דאיתא התם אמר ר"ה גיטו כמתנתו וכו' אם עמד חוזר תנן ה"ז גיטך אם מתי מחולי זה ועמד וכו' וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט וא"א אם עמד חוזר ל"ל אומדנא הרי עמד וכו' שניתק מחולי אל חולי והא הלך בשוק קתני הלך על משענתו והקשית דלדברי המהרי"ק מה פריך ל"ל אומדנא דהרי צריך אומדנא לענין אם נחלה אח"כ דבכה"ג אמרינן שלא נתרפא מחולי הראשון ואיני מבין דבריך הלא גם אם נחלה אח"כ ב' או ג' ימים הרי כיון דהוא עמד אף גם אם נאמדנו דהי' חליו מחולי הראשון אינו גט כמבואר התם בהש"ס וא"כ שפיר פריך דל"ל האומדנא דהרי אף דמת מחולי הראשון מ"מ הרי עמד וחזר ומה שהבאת מהרמב"ם לא ידעתי דהרי מבואר בהרמב"ם דלא פסק כר"ה דגיטו כמתנתו ואדרבה מדברי הש"ס גיטין מבואר כדברי המהרי"ק דאע"פ שהבריא באמצע מ"מ איכא למתלי כשנחלה אח"כ בחליו הראשון ובעי אומד לזה גם ברש"י בכתובות דף ל"ג ע"ב גבי ונקה המכה והלך על משענתו דפי' דבעינן ששב לבדיו ולאיתנו הראשון משמע בהדיא דאם נשאר עוד בו שינוי מאיתנו הראשון שוב תולין מיתתו בהמכה הרי מזה ג"כ קצת הוכחה לנידון שלפנינו והדין בעיני ברור כשמש ומה גם בנידון המילה דאיכא חשש סכנת נפשות דצריך להמתין הז' ימים מיום הבראתו לגמרי ואפי' מכאב העינים מפני כמה טעמים הא' מטעם המבואר במהרי"ק הנ"ל שהבאתי ועוד שנית נראה לי מבואר ומוכח מדברי הרש"י בש"ס יבמות דף ע"א ע"ב בהא דאיתא התם ר"פ אמר כנר דכאב לי' עינא לינוקא ואתפח ופי' רש"י ואין נותנין שבעה ימים אלא למי שחלצתו חמה דלכאורה ק' חדא דמה אתי רש"י לאשמועינן הרי כבר אמר שמואל הכי לעיל מינה דרק לחלצתו חמה הוא דנותנין הז' ימים ועוד דלמה לרש"י לפרש הכי דוקא בלא חלצתו חמה דהרי שפיר הוי מצי מיירי הש"ס אפילו בשחלצתו חמה ושלפתו ורק שנשאר לו הכאב העין ואתפח ביני וביני ומ"מ כיון דהז' ימים כבר עברו כיון דחשבינן משלפחו החמה לכן מלין אותו היום אחר דאתפח מכאב עיניו וע"כ דרש"י ז"ל בדבריו הקדושים דינא דידן אתי לאשמועינן דאי הוי כאן חלצתו חמה ואפי' מקודם לכן היה מהראוי לחשוב הז' ימים מיום הבראתו מכאב העין ולכן יפה כ' דההוא כגון דכאב לי' עינא מיירי רק חלצתו חמה מעיקרא דרק בכה"ג בשלא חלצתו חמה כלל הוא דאין נותנין הז' ימים לכאיב ליה עינא ואתפח משא"כ בשחלצתו חמה מקודם שפיר נותנין ז' ימים וחשבינן להו מיומא דכאיב ליא עינא ואתפח

ונלע"ד עוד דלו יהא רק מיעוט האי חששא דשמא אחר שנשאר לו כאב העין לא יצא מכלל חליו מסוכן מ"מ כיון דקיי"ל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב וכל ספק נפשות להקל לכן בודאי דיינינן דנותנים לו הז' ימים מיום שנתרפא מכל וכל באופן שיצא בודאי מחשש חולי מסוכן ועיין ברא"ש שבת דף קל"ז לענין מעל"ע דקאמר הש"ס דחשבינן הז' ימים מיום הבראתו מעל"ע ועדיף יום הבראתו מיום הולדו דלא הוצרכה התורה מעל"ע וביום הבראתו בעינן מעל"ע ופי' הרא"ש הטעם דכיון דספק נפשות הוא יהבינן ליה הז' ימים מעל"ע ולכן נלע"ד לענין דינא ברור דיש לחשוב הז' ימים מיום שנתרפא לגמרי

סימן לז

שאלה לענין שני מוהלים בשבת אם בידינו להתיר למול ע"י שני מוהלים בשבת אם לא: הנה ראיתי מבוכה בין גדולי האחרונים מר אמר הכי ומר אמר הכי והנה בעל הנו"בי מה"ת סימן כ"ב לא"ח החזיק ביד הרמ"א דשרי למול ע"י שני מוהלים בשבת דומיא דמצינו בקרבנות בשבת שהיה זה שוחט וזה זורק ומקטיר וה"ה נמי במילה שרי ע"י שני מוהלים שזה מל וזה פורע וע"ש שהביא דברי הרש"ל בים של שלמה ביבמות בפרק הערל סימן ג' וכ' הנו"בי על הרש"ל בזה"ל שהפריז על המדה לומר שאפי' חיוב כרת יש על המוהל כשאינו פורע בשבת ומה דאמרינן בשבת בפרק ר"א דמילה שאם לא הלקט מצי אמר אנא עבידנא פלגא דמצוה התם במל ופרע רק שנשארו ציצין המעכבין ואף שמעכבין מ"מ עבד עכ"פ פלגא דמצוה משא"כ במל ולא פרע לא עשה מצוה כלל רק הפורע הוא העושה ולכן חייב הראשון כרת כי אפי' חצי מצוה לא עבר ע"כ דברי הרש"ל וע"ש בנו"בי מה שהרבה לתמוה על דברי הרש"ל שמחייב כרת להמל שלא גמר הפריעה וגם שלפע"ד נראין דברי הרש"ל תמוהים ואמינא להוכיח דאין לדון על המל