בשמים ראש עז

מאכלות אסורות ה"ו דהאוכל ג"הנ של נבילה או של עולה דחייב שתים והקשה עליו הרשב"א דמוכח בפרק ג"הנ דלמ"ד און בגידין בנו"ט אין איסור מוקדשין נוהג בו וכן פסק הרמב"ם דאין בגידין בנו"ט וא"כ אמאי פסק דחייב שתים ותירץ הרשב"א משום דאמרינן מגו דאחשבה רחמנא לענין גיד אחשבה נמי לבשר לענין עולה או נבילה וכן מצינו הרבה כי"ב ומעתה יש לומר בהאי דיש אוכל אכילה אחת וכו' לאקומתא דר"פ הנ"ל דמיירי כגון דמליי' להחלב נותר בתמרה והיינו כגון דל"ה בהחלב נותר לחודא כזית ורק דהוי ביה מ"מ שו"פ דחשיב שיעור שלם לענין חיוב האשם מעילות וכיון דהוי ע"י התערובות עס התמרה דשרי משום איסור נותר דל"ה שיעור שלם א"כ ליכא א"הנ ושו"פ האי פלגא זיתא דתרבא וכיון דאיכא שיעור שלם לענין האשם מעולות דבשו"פ הוא חייב שפיר ואף ע"י תערובות ורק הא דחייב משום חלב ונותר וכו' ה"ט משום דאמרינן מגו דחשוב שיעור לענין האשם אע"ג דע"י התערובות חשוב נמי לענין חלב ונותר וכו' ואי משום דהשתא דע"כ חשוב שיעור גם לענין הנותר שוב הנותר אסור בהנאה ולא שו"פ והיכי חייב האשם מעילות דז"א דע"כ דלענין הא"הנ אין לאסור להאי פלגא זיתא דנותר שע"י התערובות דהוי שרי אי לאו מטעם מגו דחשיב שיעור לענין האשם מעילות והשתא אי אמרת סברת אחשבה גם לענין א"הנ דנותר לא יהי' מתחייב גם האשם מעילות כיון דאסור בהנאה אין שו"פ וליכא אשם מעילות וע"כ דל"ש להתחייב רק על אכילת נותר מטעם אחשבה כנ"ל אבל לענין א"הנ ליכא למיסר מטעם אחשבה שאלו כן דיהא נאסר נמי בהנאה מטעם אחשבה מגו דחשוב שיעור לענין האשם יהי' חשוב נמי לענין א"הנ דנותר ואף דהוי ע"י תערובות תו ליכא לחייב האשם כנ"ל וא"כ ע"כ דרק לענין חיוב אכילתו שפיר יש להתחייב אף דהוי ע"י תערובות מטעם אחשבה כנ"ל ורק דמ"מ לענין חיוב משום יו"הכ שפיר בעינן השיעור שלם של ככותבות בהדי דתמרה כוון שידוע מה שחדשו דלטעמא דח"ש אסור מן התורה משום אחשבה ל"ה אסור ביוה"כ ח"ש דיוה"כ תליא ביתובי דעתא ובבציר משיעורא לא מיתבא דעתו ועיין בספר ישועות יעקב לא"ח סימן תרי"ב ולכן ה"נ ל"ש לחייבו משום יו"הכ מטעם מגו דאחשבה רחמנא וכו' אם ל"ה שיעור שלם של הככותבות כיון דרק ביתובי דעתו תליא מלתא לענין חיוב יוה"כ ורק לענין חיוב חלב ונותר וכו' שפיר יש לחייבו על אכילתו מטעם אחשבה וכו' ולפ"ז שפיר יתבארו דברי הש"ס דהתם בכריתות דף כ"ג על הא דפריך מהא דיש אוכל אכילה אחת וכו' דקתני בי' נוחר דאסור בהנאה ולית בי' שו"פ ואפ"ה חייב אשם מעילות ע"ז משני שפיר הא בגסה הא בדקה והיינו דמתניתין דיש אוכל וכו' מיירי בדקה דהוי הנותר פחות מכשיעור מלבד התמרה כאקימתא דר"פ דהשתא משום א"הנ ליכא דהוי ח"ש ע"י תערובות דאי מטעם אחשבה מדאחשבה רחמנא לענין אשם מעילות לשיעור אחשבה נמי וכו' ליכא למיסר בהנאה כנ"ל ורק לענון חיוב אכילת חלב ונותר הוא דמתחייב שפיר מטעם אחשבה וכנ"ל והא בגסה פי' דהוי בהנותר שיעור שלם של כזית וכיון דאסור בהנאה ליכא שו"פ כנ"ל ביאור דברי הש"ס התם דכריתות היטב ומיושב קושית התוס' דכריתות הנ"ל והיינו כמש"כ בסמוך דהש"ס דלקמן התם הקשו קושייתן ומשני שפיר כמו שביארנו מלבד פי' התוס' וגם רש"י ז"ל י"ל בביאור דברי הש"ס כמ"שכ

ומעתה יש לומר דל"ק תו קושית המחנה לוי הנ"ל דכיון דקונמות בכל שהיא גם לענין מעילה למ"ד יש מעילה בקונמות כמבואר בשבועות התם ומעתה בהאי דיש אוכל אכילה אחת וכו' אי הוי חשיב נמי אשם מעילות שע"י קונם וא"כ הרי כיון דקונמות בכל שהיא הוי אמרינן שפיר דהוי נאסר הכ"ש גם לענין שארי האסורין דחלב ונותר מכח אחשבה דכיון דחשוב לענין חיוב מעילה דקונם חשוב נמי אצל שאר האסורים וא"כ ממילא כיון דהוי חשוב איסור גם אצל חלב ונותר הוי נאסר בהנאה שפיר מטעם נותר כיון דלענין קונמות דבכ"ש ולא בעינן שו"פ לא אכפת לן מה שהוא אסור בהנאה אצל חיוב אשם מעילות של הקונם וכיון שכן ממילא דאזדא חיוב האשם האחר של המוקדשין כיון דהוי אסור בהנאה הנותר וליכא שו"פ בהנותר וא"כ השתא מה בצע מה דנחשוב הכא קונם למעילה הרי ס"ס לא יהיה כי אם חיוב אשם מעילות אחד של קונמות לחודא ולכן א"ש דל"ק קושית המחנה לוי דליחשב נמי אשם מעילה שע"י קונם דז"א דאילו כן לא יהיה חיוב האשם מעילה של מוקדשין קיים כנ"ל ולכן שפיר דחשיב מתניתין רק האשם מעילה של המוקדשין לחודא וא"כ ממילא דליכא סתירה לדברינו הנ"ל דשפיר אפשיט לן ספיקו של המ"למ מההוא דשבועות דבכל גווני אמרינן דיש מעילה בקונמות ואפי' באוסר של חבירו על עצמו ואפי' דבר שאינו מסוים כנ"ל

ולפ"ד הנ"ל אזדא גם קושית מהר"ם מינץ בשם חכם אחד שהקשה על מתניתין דיש אוכל וכו' דקאמר ר"מ אף אם הי' שבת והוציאו והקשה מההוא דשבת דף ע"ה כל שאין כשר להצניע וכו' לאפוקי מאי וכו' ר"ע חומר לאפוקי ע"ז מ"ד דם נדה כש"כ ע"ז ופי' רש"י דאסורי הנאה נינהו וצריך לאבדן וליכא משום הוצאה ע"ש ולכן הקשה בהאי חלב ונותר דאסור בהנאה וטעון שריפה היכי שייך לחייבי' משום הוצאה ולפ"ד לק"מ כיון דבאמת לא נאסר בהנאה כלל כיון חל"ה כי אם ח"ש ע"י תערובות דשרי וכנ"ל ודו"ק היטב בכל זה

סימן לו

לכבוד אהובי אחי י"נ ה"ה הרב הה"ג החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה יצחק הלוי איש הורוויץ ני' האבד"ק זראוונא יע"א הנה ראיתי בספרך ע"ד השאלה אשר נשאלה לפנינו מדי לכתינו יחד בדרך ראזדאל מאת הרב הגדול אבד"ק הנ"ל בנידון התינוק שחלה כל גופו ול"ה יכולין למולו בשעתו ע"י חולי הגוף ושוב הוסר מעליו החולי רק שנשאר עוד מעט כאב בעיני' ונסתפק הרב הנ"ל איך נחשוב הז' ימים של הבראתו דצריך להמתין אם די מיום הוסר מהתינוק החולי מסוכן או מיום שנתרפא לגמרי היינו מיום זה אחר שהוסר מעליו כאב עינים מכל וכל כיון די"ל דכל עוד שלא נתרפא לגמרי עדיין לא יצא תכלל החולי המסוכן שהי' לה וראיתי