בשמים ראש עה

חודש משא"כ בשארי אסורין דשייך בהו בדילי היכי נאסור לסחור בהם מפני חשש שלא יבא לאכלו. אך שאלולי דמסתפינא הי' נלפע"ד לחדש בביאור הטעם הזה שכתב הרשב"א דאיסור הסחורה שלא יבא לאכלו דאינו על דרך תקלה שחששו שישכח ויאכלנו דבאמת גם בהנך כל האסורין הנ"ל דשייך בהו בדילי מינייהו אינשי ומזהר זהירו בהו טובא כמו שקצים ונבלות וטרפות דל"ש בהו לחוש לתקלה מ"מ חששו לסחור בהם ונ"ל דה"ט דאמרו דמתוך שירגילו עצמם לתת ולשאת עמהם למכרם למאכל חששו שירגילו בהם טובא בדברים המאכלים ההם עד שמתוך משאם ומתנם עמם למאכל יבאו להתרגל בהו עד שיבאו לאכול מהם ולכן הרחיקו מזה הדרך מלכת במשא ומתן ההוא למכור לאכול שלא יהי' עוקר משאם ומתנם בהו על דרך הזה רק ע"ד הזדמנות או למשוח בהם עורות אבל לא למאכל שרי משום דאז תו ל"ש החשש ההוא שלא יהיו למדים בהם למכרם למאכל ויבאו לאכול מהם כמובן זה היטב ולכן א"ש דהולכין בזה רק בתר כוונת הלב ומחשבתו ויפה כתב הט"ז שם סק"ד בביאור דברי הטור גבי צד דגים טמאים עם טהורים דג"כ שרי כיון שכל עיקר כוונתו אינו רק על הדגים הטהורים לצודן רק אותן אלא שא"א להיות הטהורים נצודים לחודא ונצודים הטמאים עמהם ולא ניחא ליה בהטמאים ובתר מחשבתו אזלינן וע"ש ולכן שרי דנ"ל דה"ל גם כן כמו נזדמנו טמאים בידו לסחור ביחד עם הטהורים אבל לפי שאין עיקר מסחרו בהם רק בהטהורים ל"ש טעם הנ"ל לומר מתוך שיתרגל בהו להיות עיקר כוונת מסחרו בהם למאכל יבא מהם לאכול דהרי הכא עיקר כוונת מסחרו רק בהטהורים. ולא בהטמאים וכן אמרו בהמשנה אין עושין סחורה בנ"וט וכו' היינו היכא דסחורתו רק בהנ"וט ואידך האסורין בהם גופם לפי שכל עיקר כוונת מסחרו בהאסורין גופם לכן אסרו ולפ"ז אש"ה דברי הפר"ח שכתב דמותר לסחור במאכלים המתולעים דלית בהו משום עושה סחורה בדברים האסורין כיון דמצד תקלה ליכא למיחש דשקצים בדילי מינייהו ורק הטעם דאיסור הסחורה בדברים שמוכרים למאכל משום דחששו שע"י משאו ומתנו יבא לידי אכילה כנ"ל ל"ש הכא לפי שעיקר כוונת משאו ומתנו אונו עם הדברים הטמאים בהשקצים התולעים רק בההיתר שאין נותנים לו ממון בעבור התולעים כלל ולכן הוי רק כנזדמנו ושרי כנ"ל ולכן א"ש דברי הפר"ח לענין דינא היטב ושבטוב העולם נוהג בהיתר עושה מסחר עם דברים המותולעים מטעם שביארנו

אלא דלכאורה לפ"ז ולדבריו של הפר"ח עדיין צריכין אנו להבין דברי הירושלמי בפ"ז דשביעית ה"ד דאיתא התם ר' יהושע נשא ונתן בהדין מורייס שמתערב בו סתם יינם מטעם דסתם יינם ל"ה רק מדרבנן ובדרבנן שרי לסחור דמשמע הא אילו הוי אסור מדאוריית' הוו אסורין לישא וליתן ואמאי והרי אינן נמכרין יותר בשביל היין שבתוכם דמה"ט הוא דכתב הש"ך שם סימן קי"ו סקי"ד דלא אסרינן למכור המורייס מפני סתם יינם שבתוכם דאסורי בהנאה מפני שאינו נמכר המורייס ביוקר בשביל היין שבתוכו ומעתה מה"ט נמי יהא שרי לישא וליתן בהדין מורייס אפילו הוי היין ד"ת לפי שאין נותנים יותר בשביל היין דשרי לדברי הפר"ח שמתיר לסחור מה"ט בדברים המתולעים לפי שאין נותנים דמים רק בשביל ההיתר ולא בשביל התולעים וה"נ יהי' שרי אפי' ד"ת לסחור בהדין מורייס ומטעם הנ"ל ואולם דלאחר העיון ז"א דהחילוק מבואר דלטעם שביארנו א"ש גם זאת דהרי ה"נ בההוא דמורייס הרי לא תלוי העיקר בקבלת הדמים בעבורו או לא ורק דהעיקר תלוי בכוונת מסחרו דה"נ הרי כיון שעיקרו של המורייס כך הוא נעשה בהיין שבו ה"ל כפסיק רישא דניחא ליה וניחא ליה בעסקו בכל המורייס כולו בו ובהיין שבתוכו דאינו דומה לדגים טמאים וטהורים ולדברים המתולעים דלא ניחא לי' בהו כלל משא"כ כאן כיון שעקרו של מורייס כך הוא נעשה הרי ניחא ליה במסחרו בהיין ג"כ ולכן אילו הוי היין ד"ת הוי אסור לטעם שכתבנו דרק בתר מחשבתו וכוונת מסחרו הן הן הדברים

אלא דלפי שאכתי בנידון שלפנינו יש לומר דאיכא חשש תקלה כיון דגבי פלאמין אלו נמי יש לומר דלא בדילי מינייהו אינשי כיון שהמילב"ין ע"פ רוב אינם ניכרים להדיא ואית בהו חשש תקלה ויאסרו למכור בהחנות וכמ"שכ הפמ"ג. ואולי דרק בכה"ג כתב הפמ"ג לאסור דל"ש בדילי וכו' וא"כ נוכל לומר דלטעם הזה גם דברי הפר"ח עם דברי הפמ"ג צדקו יחדיו דהפר"ח מתיר בגוונא דבדילי דליכא חשש תקלה והפמ"ג אוסר בכה"ג דאיכא משום תקלה אבל נראה ברור לענין דינא דלטעם תקלה נמי אין לאסור בנ"ד ואליבא דכ"ע משום דעד כאן לא כתב הפמ"ג לאסור מחשש תקלה רק בתולעים שפרשו דהוי איסור תורה הוא דיש לומר משום דלא בדילי מינייהו אינשי איכא למיחש לתקלה שלא יבא לאכלו משא"כ בהנך מילבי"ן דל"ה רק ספק פירשו דל"ה רק מדרבנן ועיין בט"ז ספ"ד סקי"א ובפמ"ג שם וכיון דל"ה רק ספק פירשו לא חיישינן לתקלה ושגם הפמ"ג מודה בכה"ג דשרי וכמו שמבואר להדיא בדבריו של הפמ"ג בסקי"ח שם דאוסר רק בתולעים שפירשו וחזרו דהוי ד"ת ואף שהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח מהל' מאכלות אסירות דגם בספק דאורייתא אסור לסחור נ"ל דז"א רק לסחור בדברים האיסורים גופם למאכל וע"ד מסחר ולא ע"ד ההזדמן דיש לומר דאסור מה"ת היכא שכוונת מסחרו בהם וכנ"ל ולכן אוסר אפילו בספק תורה משא"כ בנ"ד בהנך דברים המתולעים דל"ש לאסור מה"ת דה"ל כנזדמנו ול"ש רק חשש תקלה ולכן בדלא בדילי אין לאסור כי אם בודאי ד"ת משא"כ בספק כמו בהמילב"ין דהוי ספק פירשו אולי גם הרמב"ם מודה דשרי למכרם בחנות דלחשש תקלה לא חששו רק בודאי ד"ת ולא בספק דהוי מה"ת לקולא לדעת הרמב"ם וגבי ספק דריסה דחששו לתקלה י"ל מטעם שכתבנו למעלה דה"נ כיון דאחר יב"ח שרי יש לחוש טפי לזמן מרובה דיב"ח דאתי לידי תקלה גם בתוך יב"ח אף דל"ה רק ספק תורה

ומאד אני תמה על השואל ומשיב בסימן מ"ג שראיתי שנשאל על השאלה ההוא ויצא לדון בדבר החדש לאסור למכור הפלאמי"ן בהחניות מכח דברים של הפמ"ג הנ"ל איך לא עיין בהפמ"ג דהרי בפמ"ג שם מבואר היטב שאוסר רק בודאי פירשו וחזרו התולעים דהוי ד"ת וכ"כ בהדיא הפמ"ג שם. וגם תיוהא קחזינא בהשו"מ שהביא והפמ"ג שכ' שם דהא דאסור לסחור בדבר איסור היא מה"ת