בשמים ראש עד

הוא דאסרה לי' התורה ולא בספק עש"ה והוכחתי כדבריו גם מדברי הא"ח מובא בב"י בא"ח סי' תרמ"א וז"ל לולב הגנוב והגזול יש פוסלים אותו כל שבעה מיהו דוקא לגנב ולגזלן עצמו אבל לאחרים כשר בשאר הימים דמשמע דרוצה לחלק דרק ביו"ט שני הוא דיש חילוק בין גזלן לאחר ורק בגזלן עצמו אינו יוצא אבל אחר יוצא בו משא"כ ביומא טבא קמא אפי' אחר אינו יוצא בו והוא תמוה טובא כמו שתמה עליו בעל הכפות תמרים דלפ"ד היכי נסיב להו ר"ה עצה להאוונכרי דליגזזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בידייהו ושינוי רשות בידייכי דלדברי הא"ח הנ"ל מה מהני דהרי ביו"ט ראשון לא יכלו לצאת בהו ולפעד"נ דא"ש לפי שרש"י ז"ל כתב שם בר"פ לולב הגזול על הא דסתם כותים גזלו ארעתא מישראל נינהו דאינו רק ספק והיינו שגם להכותים הוי רק ספק גזל הקרקע בידם וכמו שפי' רש"י להדיא וז"ל ושמא אותו קרקע מישראל הוי והיינו דספק שמא פעם היה של ישראל הקרקע ולא ידעו הנך כותים מזה וכמו שדייק כן מפי' רש"י גם בכפ"ת ע"ש והשתא אי נימא דבספק אינו אסור לב"נ אש"ה דדברי הא"ח הכי פירושם דכיון דעשה הגזלן העבירה של הגזל הלכך גם האחרים אינם יוצאים ביו"ט ראשון מטעם דהוי המצוה מצה"בע כיון שנעשה בי' עבירת הגזל כן דעת הי"א שבא"ח ורק דביו"ט שני שהיא מדרבנן הוא דלא חיישו אמצה"בע לגבי האחרים וכמש"כ התוס' בסוכה שם בטעמא דשמואל דלא חייש ביו"ט שני כיון דהוי מדרבנן למצה"בע כ"כ פסקו הי"א הנ"ל למשרי ביו"ט שני גבי האחרים עכ"פ מטעם זה דניהו דלהגזלן עצמו אסרו גם ביו"ט שני משום מצה"בע כן נראה ביאור דברי הא"ח ומעתה שפיר קנסיב ר"ה עצה להאוונכרי דלא לגזזו האוונכרי גופייהו כי היכי דלהוי יאוש בידייהו דכותים ושינוי רשות בידייהו דאוונכרי דהשתא ל"ש לאסור משום מצהב"ע ביד האוונכרי כיון דהוי להכותים גופיהו רק ספק גזל דלדידהו ספק איסור שרי כמש"כ הפמ"ג הנ"ל ונמצא שלא עשו עבירה ורק דקאמר דבעי היאוש בידייהו של הכותים וש"ר בידייהו של האוונכרי לקנין למהוי שלכם ולאפוקי אי הוי גזזין האוונכרי גופייהו ואפי' אם יאוש הוי קונה מ"מ הוי לגבי הישראל דאסור אצלו גם ספק גזל מצה"בע כפי רש"י ז"ל שם ולכן שפיר קנסיב להו ר"ה עצה להאוונכרי דשפיר כשר לדידהו גם ביו"ט ראשון כשגוזזין הכותים כיון דל"ש לאסור משום מצה"בע כיון דל"ה כאן עבירת הגזל גם אצל הכותים אמור מעתה לפ"מ שהעלנו כדברי הפמ"ג דבספק אפי' לדעת הסוברים דספק אסור מה"ת מ"מ שרי לב"נ א"כ ממילא דגם התולעים שבהכבדין דאסירי רק מספק אמ"הח דדלמא מעלמא אתו אינו רק משום שרץ ורק בשביל הספק דדלמא מינה קגבלו ואסור משום אמה"ח הלכך לב"נ פשיטא דשרי הספק ושרי למוכרם בב"נ שפיר מטעם הנ"ל

סימן לג

שאלה בדבר הפלאמין שנמצאו בהם התולעים הנקראים מילבין אם שרי למכרם בתוך החנות לעכו"ם או אם יש לאסור מדין דאין עושין סחורה בדברים האסורים

והנה ראיתי בפמ"ג סימן פ"ד סקי"ח ביו"ד שהביא בשם בעל הפר"ח דמתיר לסחור בדברים המאכלים שהמה מתולעים מטעם לפי שאין נותנים יותר בשביל התולעים וכתב הפמ"ג לדחות דברי הפר"ח וכתב דיש לאסור משום דטעמא דאסור לסחור באיסור העומד לאכילה משום דלמא יבא לאכלו וה"ה כאן במאכלים המתולעים יש לחוש כן וכתב דצ"ע על מה מקילין העולם לסחור בדברים המתולעים שפרשו וחזרו דהוי ד"ת וע"ש

והנה אנכי מדי שתי מעייני לעיין בדין זה ראיתי דבאמת לפע"ד לענין דינא דיש לדון בזה כהפר"ח ושבטוב העולם נוהג להקל בזה לסחור בענינים אלו וכפי שאבאר והוא דהנה באמת יש מחלוקת הפוסקים אי הא דאסור לעשות סחורה הוי ד"ת או רק מדרבנן וכנראה להדיא מדברי הש"ס והתוס' דפסחים דף כ"ג דהוי דאורייתא מקרא דשקץ הוא וכו' אך דאיכא נוסחאות דגם להתוס' ל"ה רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והנה כתב הב"י בשם הרשב"א בטעמ' דאיסור הסחורה דהוא משום שלא יבא לאכלו ועיין בט"ז ביו"ד סימן קי"ו. ולכן אמרתי לעיין בי' דהנה באמת לטעם הזה קשה מ"ש דאמרו דבהזדמנו שרי וכן כשמוכר שלא לאכול רק למשוח עורות וכדומה שרי והרי בכ"מ איכא פלוגתא בש"ס אי חיישינן לתקלה אי לאו ואף גם א"נ דדיינינן להלכה כמאן דחייש לתקלה מ"מ קשה הרי רובא דרובא דאמרו בש"ס דחיישינן לתקלה בהכי איתניהו בהזדמנו ואפ"ה חששו לתקלה כמו דקאמר הש"ס בפסחים דף ל"ג גבי תרומת תותין וענבים שנטמאו וכו' אמר רבא גזירה דלמא אתי בהו לידי תקלה וכן לקמן התם ובדף כ' ע"ש דאף דהוי רק כנזדמנו שנטמאו בידו אפ"ה איכא חשש תקלה וכן עיין בש"ס שבת דף י"ז דגזרו על גדולי תרומה משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה בידו ואתי לידי תקלה הרי אף דה"ל כנזדמנו בידו אפ"ה שייך תקלה וכן בש"ס ביצה דף י"ח לענין טבילת כלים גזירה שמא ישהא ואתי בהו לידי תקלה אף דהוי רק נזדמן שנטמאו הכלים וכן מבואר מהש"ס יומא דף ס"ו דפריך אי תקלה דהקרבה אפי' כל רעיות נמי ליחוש לתקלה אף דהתם דאמרו בהו ירעו ל"ה רק ע"ד ההזדמן וכהנה רבות דחיישינן בהו לתקלה אפילו באתי רק על דרך מקרה והזדמן מ"מ חששו לתקלה ועוד דקשיא לי נמי האלא אמרי דחששו לשמא יבא לאכלו רק במקום דלא בדילי מיניה כמו בחמץ דלא בדילי מיניה אינשי כולה שתא ועיין בפסחים דף ו' וכן בפסחים דף י"א ע"א ועיין בתוס' ריש פסחים שכתבו דהא דלא חששו לבדוק גם בשארי איסורין משום דרק חמץ דלא בדילי וכו' אבל שארי אסורין בדילי מינייהו אינשי והנה איתא בש"ס ע"ז דף ס"ח דשקצים דמאיסי בדילי מינייהו אינשי וא"כ היכי אמרו בטעמ' דאסור סחורה בשקצים דאתי' מקרא דשקץ משום שלא יבא לאכלו וכמו כן בנבלות וטרפות נמי שייך בדילי ומזהר זהירי בהו אינשי טובא והיכי חששו לשמא יבא לאכלו דהא דמצינו בסימן נ"ז לענין דריסה להשהות י"ב חודש דחששו לתקלה נלפע"ד דרק התם כיון דאית תקנה להיתר אחר י"ב חודש שפיר שייך לחוש דלמא אתי לידי תקלה גם בתוך י"ב