בשמים ראש עב

מכלל הרוב והשתא אם דאיכא ס"ם לפנינו מ"מ לא מהני לענין דלא צריך לברורי במצוי דל"ד לי"ח טריפו' אלא די"ל לכאורה דה"נ ה"ל כמו הספק בהריעותא דדלמא מעלמא אתי הדם מחולי הבשר וכי"ב דל"ה רעותא כלל וכיון שכן גם בבהמה יש לומר דקאי בחזקתה של הרוב בהמות כשרות. אברא הא ליתא דאף ה"נ דלהוי רובא הא דדלמא מעלמא מבשר וכדומה אתי ואף א"נ דנימא דהוי הכיס השתן קרוב לומר טפי שהדם מכיס השתן אתי וקיי"ל בש"ם ב"ב דף כ"נ דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. ואשר בדעתי לבאר כאן דברי הש"ס דהתם להלן אי"ה בשלהי התשובה וא"כ בודאי היכא למימר דטפי אתי מעלמא מהיכי דנימא דאתי מכיס השתן וכיון שכן לא יהיה צריך בדיקה. אברא הא ליתא לפ"ד הרמב"ן שם בב"ב דף כ"ד בהאי דקאמר הש"ס אבל ענבי ומצנעי דאפילו לר' חנינה דאית ליה רוב וקרוב הלך אחר הרוב מ"מ אסור משום דעבידי ודאי דמצנעי וכה"ג לאו קרוב בלחוד הוה דהוי אלא מקומה ממש היה וחזקה כאן נמצא וכאן הי' עכ"ל וה"כ ה"נ בנ"ד יש נומר דדמי חמש להתם דכיון דדם בהשתנה בכיס השתן מקומם ממש הוי וכאן נמצה וכאן הי' וגם דה"נ מצוי להיות בבהמה המשתנת דם רעותה בכיס השתן וכאשר עינינו רואות בכ"ע בפרה המשתנת דם וא"כ דיינינן לומר בודאי דהתם מכיס השתן בא ואתרעי בודאי כים השתן אלא שספק לנו אם הוי המכה או הנקב בהכיס מע"לע אם לה ואת"ל מע"לע דלמא הלכה כהמכשירין ולכן בס"ס כזו דיצאה הבהמה מכלל חזקת הרוב בהמות שפיר איכא למימר דגם הרמ"א מודה בזה דאמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכדברי הבל"י

אלא שלפ"ז לכאורה גם כאן לענין החלב צריכין אנו נבאר הדבר דלמה לא ניחא דאיכא לברורי ע"י שחיטת הבהמה אם ניקב כים השתן אם לא והיכי שרינן להחלב שנ פרה המשתנת דם ונראה לבאר גם את זה בכחה דהיתרא הגלוי נגלה לעין כל דהחלב שריא והוא

דהנה נודע דברי הב"ח הביאם הט"ז בה"ח סי' תל"ז סק"ג מה דקשיא לי' ע"ד הר"ן שכ' בביאור דברי הש"ס דריש פסחים דקאמר בעו מיני' חרב נחמן בר יצחק המשכיר בית להבירו בי"ד אחזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ופריך מאי נ"ח נישיילי' ומשני דליתי' קמן דנשיילי' ופי' הדין דמהי נ"מ הם הוא בעיר אף אם יהי' חזקתו בדוק צריך לשאלו וע"ז הקשה הב"ח מנ"ל הא דלמא הא דפריך למאי נ"מ נשיילי' היינו בהיות בעל האיבעי' מסופק אם חזקתו בדוק או לא ולכן הקשה מאי תבעי לך ונשיילי' אבל לפ"ח דמסיק דחזקתו בדוק א"צ לשאלו וע"ז הקשה הט"ז וז"ל ולי נראה דאם הי' הפי' כן הי' צריך להורות לן התנא בעל האיבעי' דיש לו ספק ומש"ה צריך למשאלו' ע"ש ולפע"ד נראה בהבין דברי הב"ה דהכי כוונתו דלפי הס"ד של הש"ס דאף אי חזקתו בדוק מ"מ ל"ה עוד חזקה זו חזקה טובה ככל חזקות דעלמא כיון דלדעת הב"ח כל הבתים בחזקת חמץ של כל השנה עומדים והוי הס"ד דל"ה די בחזקה זו לחודא במקום דיכול לשאלו וצריך לשאלו דוקא ורק דהוי הספק לבעל האיבעי' אם חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק וע"ז פריך מאי כ"ח נשיילי' דאף אם חזקתו בדוק צריך לשאלו ומשני דליתא להאי דנשיילי' וע"ז רצה הש"ס לפשוט לה מההוא דהכל נאמנים וכו' דחזקתו בדוק ולפיכך ע"י אמירה דהני מועיל לענין דא"צ לשאול עוד דאי חזקתו בדוק לחודא הוי צריך לשאלו כפי' התוס' התם בהדיה אבל מ"מ בחזקה זו לחודא ל"ה סגי לן בלא השאלה או בלא אמירה דהני במקום שנוכל לקיימם אבל לפ"מ דמסיק הש"ס דאי חזקתו בדוק א"צ לאמירה דהני א"כ ממילא ש"מ דס"ל להש"ס לפי המסקנא דמועיל החזקה דחזקתו בדוק לחודא ככל חזקה דעלמא לענין דה"צ לשאלו וכדברי הב"ח מבואר היטב למעיין התם

ומעתה לפי המתבאר בנ"ד דאיכא ס"ס דמטעם רוב דעדיפא מחזקה א"כ לא מבעיא לדברי הב"ח דכ' דהיכא דאיכא חזקה א"צ לשאלו דא"צ בדיקה אך גם לדהר"ן דכ' דגם באיכא חזקה צריך לשאלו מ"מ זהו רק אם הוא בעיר אבל בדליתא בעיר לאטרוחי להאי לבדוק הבית א"צ כמבואר התם גם לדעת הר"ן ומעתה ה"נ בנ"ד פשיטא דלא מטרחינן לי' לשחוט הבהמה ולבדוק כים השתן במקום דאיכא ס"ס וכן נמי מבואר באר היטב בהש"ך שם לענין הס"ס הנ"ל ואליבא דכ"ע דא"צ לבדוק רק כשהוא לפנינו ואין הפסד בדבר אבל בלאו הכי הין להחמיר ולכן גם כאן שאין לפנינו לבדוק לא צריך לשחוט ולבדוק ובפרט שכבר כתב הנו"בי שאין חשוב איכא לברורי רק כשיש לברר ב' הספקות וכאן דליכה לברר כ"א ספק אחד של ניקב כיס השתן א"צ בדיקה והחלב שרי

ועוד נראה דבאמת גם הבל"י לא החמיר לבדוק רק לכתחלה אבל בדיעבד שרי כמו שכתבו האחרונים ועיין בפ"מג שגם הוא מקיל בדיעבר בלא בדק בהפ"מ וע"כ נראה דפשיטה דהחלב זו של פרה המשתנת דם שרי ואפי' לכתחלה דמדי דהוי אכל חלב דעלמא דשרי ואף דבהמה לאחר שחיטה צריך בדיקת הריאה על סרכות דשכיחי מ"מ החלב שרינן מחיים וע"כ דה"ט כיון דבדיעבד אם נאבדה הריאה כשירה א"כ מחיים לגבי החלב חשוב כמו בדיעבד נאבדה הריאה וכן מבואר ברש"י ז"ל להדיה הובא בהר"ן ז"ל בפרק קמא דחולין שכתב בטעמא דנאבדה הריאה כשירה בדיעבד מטעם דאתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקנה בטריפה הרי מבואר כמש"כ דאף דלכתחלה צריך הריאה בדיקה מ"מ כיון דנאבדה הריאה כשירה החלב מחיים חשוב כמו נאבדה הריאה ולכן שפיר הוכיח רש"י ז"ל מהחלב מדשרינן למיכלה ע"כ דנאבדה הריאה כשירה בדיעבד הבהמה משום דזו החלב מחיים חשוב כנאבדה בדיעבד הריאה. וביחוד י"ל לפ"מ שכתבו התום בש"ס פסחים דף ל' בד"ה לשהינהו דכיון דהקדרות של חרם הך אם נימא דיהיו אסורין ואין להם תקנה זה חשוב דיעבד לענין היתר תשמישך לכתחלה וכן שם בדף כ"ו לענין זוז"ג דכתבו דאי ניחא חדש יותץ מפסיד התנור זה חשוב דיעבד וע"ש ומעתה ה"נ יש לומר כמן דמציכו בש"ס חולין דף ת' גבי סכין של ע"ז מותר לשחוט בה דמקלקל הוא ופי' רש"י דבחיי' היתה עומדת הבהמה לג' דברים וע"ש ובפרט כהן בפרה העומדת לחלבה א"כ אי נימא דנפסידנה ע"י שנימא לבדוק כיס השתן ע"י השחיטה של הבהמה א"כ אין לך דיעבד גדול מזה ופשיטא שאין להפסיד להבהמה ושרינן לחלבה לכתחלה. ולא עוד אלהא שאפי' לקנות