בשמים ראש ע

וכן הביא הפמ"ג דברי הב"ח והבל"י שוב ראיתי שגם בעל הת"ש כתב להדיא על והכי נהגו להטריף בניקב השלחופית שכתב בהג"ה וכתב הת"ש וז"ל וכן יש לאסור בכל מקום אפילו לא נודע המנהג דאיסור זה תלוי באשלי רברבי ואין זה תוספות על הטריפות דנ"ל שהוא בכלל ניקבו הדקין כ"כ התוס' עכ"ל ומדהביא מדברי התוס' הרי דפי' דברי הג"ה נמי בניקב כיס השתן טריפה ובלי ספק שאיזה תלמיד טועה כתב זאת בהכרתי או איזה טעות סופר ושגגה שנפל בו וא"כ דברי הבל"י שרירין וקיימין ושחלילה להקל בנקיבת כיס השתן וכן המנהג להטריף כיס השתן ולחנם טרח השו"מ להעלות להלכה קולא כזו שאינה

אך בנידון היתר החלב של פרה המשתנת דם הנה בראשון כנוגה היתר נראה לי והוא חדש ויפה בעיני וקצת בדרך החידוד דהנה איתא בש"ס בכורות דף ו' דקאמר ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי ליה חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו ורבי שמעון לאסור חלבו מנ"ל נפקא לי' מאת הגמל ורבנן אתים לא דרשו וכו' ופריך אלא מעתה טעמא דרבנן מגמל גמל ור"ש מאת הגמל הא לאו הכי ה"א דחלב דבהמה טמאה שרי מ"ש מהא דתניא הטמאין לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ומשני הצטריך סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב וכיון דחידוש הוא דבהמה טמאה נמי לשתרי קמ"ל ופריך הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב אלא למ"ד איבריה מתפרקין הימנה ואין נפשה חוזרת עלי' עד כ"ד חודש מאי איכא למימר ומשני איצטריך סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מן החי ושרי והאי חלב כי אבמה"ח הוי ושרי והלכך אפי' דבהמה טמאה נמי לשתרי קמ"ל עכ"ד הש"ס והקשתי לכאורה דהיכי הוי הס"ד להתיר החלב גם דבהמה טמאה מכחא דהיתרא דחלב טהורה מדהתירה רחמנא מהאיסור אבמה"ח וה"נ דטמאה דמאי ראיה היא זו דלמא שאני חלב טהורה דמכח אבמה"ח קאתי דאית ליה תקנתא לאיסורו ע"י השחיטה משא"כ טמאה וכמו דמחלק הש"ס להדיא בחולין דף ס"ט לענין חלב של עובר שהוציא את ידו דאין להתיר החלב מכלל כל שאר חלב דעלמא דשאני שאר חלב דיש תקנה לאיסורו של אבמה"ח בשחיטה הוה דשריא משא"כ חלב זו דאבר היוצא דלית תקנתא לאיסורו בשחיטה תאסר החלב וע"ש אך לכאורה יש לומר דהא אינה קושיא דרק השתא דילפינן מדרשא דגמל לאסור חלב טמאה הוא דקאמר הש"ס בחולין שפיר לחלק בסברא הא דחזינן דחלב דעלמא דמכח אבמה"ח קאתי ושריא רחמנא ואולם חלב דטמאה אסורה וע"כ דחזו טעמא למלתא לחלק דרק חלב טהורה דמכח אבמה"ח אתה בא לאסרה וכיון דאית היתר לאיסורו בשחיטה היא דשריא רחמנא משא"כ בטמאה דלית לאיסורו היתר ה"ט דאסור וא"כ ממילא ה"ט דחלב של אבר היוצא דחששו לאסור החלב מטעם זה גופא דלית היתר לאיסורו בשחיטה משא"כ אלו לא נאמר גמל לאסור חלב טמאה הוי אמינא כיון דחלב חידוש הוא הואיל ומכח אבמה"ח קאתי ואפ"ה שריא רחמנא ה"ה דטמאה וכמו דקאמר הש"ס למ"ד דם נעכר ונעשה חלב סד"א הואיל ובהמה טהורה נמי חידוש הוא דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב וכו' דטמאה נמי לישתרי אלא דאי קשיא לי הא קשיא לי לפ"מ דקאמר הש"ס בחולין דף צ"ח דאיתא התם גבי זרוע בשילה דקאמר דלהכי לא נגמר מזרוע בשילה דחידוש הוא ופריך אי הכי למאה וס' נמי לא נגמר ומשני אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן וכיון דבלא"ה מדאורייתא די ברובא דברובא בטיל ועש"ה והנה לכאורה צריך להבין לפי זה היכי קאמר הש"ס דבכורות סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב וכו' דטמאה נמי לישתרי והשתא הרי לפי דברי הש"ס חולין הנ"ל נשמע דאם ההיתר חידוש תו לא גמרינן מיניה קולא לשאר איסורין כיון דאמרינן דרק זרוע בשילה שאני דאקולי אקיל רחמנא גבה וע"ש בפי' רש"י וא"כ ה"נ היכי הוי הס"ד למילף היתר מחלב טהורה דחידוש הוא ולגמור לקולא להתיר גם חלב טמאה אברא דיש לומר דהא ניחא שפיר משום דרק התם גבי זרוע בשילה הוא דקאמר הש"ס דאין ללמוד ממנה קולא כיון דאיכא למימר דרחמנא אקיל גבה משום דקולא הוא לנגד שארי איסורין משא"כ כאן גבי דם דחמיר טובא דבכרת א"כ אדרבה אמרינן השתא דבאיסור דם דחמיר טובא רחמנא אקיל אצל החלב אינו דין לענין חלב טמאה ולכן שפיר קאמר הש"ס רק התם בבכורות דהוי הס"ד ללמוד ממנה מחלב דעלמא דמכח דם קאתי להתיר גם חלב טמאה אבל לפ"מ דקאמר הש"ס בבכורות דהוי הס"ד למ"ד איבריה מתפרקין וכו' דכיון דחלב טהורה מכח אבמה"ח קאתי ושריא רחמנא א"כ ה"ה דטמאה נמי לישתרי קשה טובא היכי הוי הס"ד למימר כן דלמא שאני אבמה"ח דקיל נגד טמאה כיון דיש היתר לאיסורו בשחיטה משא"כ טמאה וכמש"כ הר"י בתוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב בד"ה א"ר יוסי לענין איסור חל על איסור דטריפה חמור מאבמה"ח משום דכשנטרפה שוב אין לה היתר אפי' נשחטה אבל האיסור אבמה"ח אית ליה היתר בשחיטה וע"ש והיא קושיא עצומה בעיני

ואולם דכשאני לעצמי נלפע"ד לפרש דברי הש"ס דבכורות הנ"ל באופן אחר ואגב יתיישב היטב קושית התוס' בש"ס חולין דף צ"ט בד"ה שאני ציר ע"ש שהניחו בתימה דהיכי מייתי ראי' מהטמאים לאסור ציר טריפה דהרי מדחזינן דצריך קרא גבי שרץ ובהמה טמאה נמי דרש לה בת"כ וכו' ודגים דליכא קרא לא אסור מדאורייתא וא"כ היכי שמעינן לאסור ציר טריפה מהטמאים. ונלפע"ד לחדש עפ"מ דאיתא בש"ס יבמות דף ח' דקאמר אליבא דעולא התם תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי דמגו דאשתרי איסור אשת אח אשתרי נמי איסור אחות אשה וכו' ורבא אמר שם ערוה גופה לא צריך קרא וכ' הר"י בתוס' דלרבא לא אמרינן הואיל ואשתרי גם בנשא מת ואח"כ נשא חי משום דרק גבי בעל קרי דשם טומאה אחת היא הוא דאמרינן הואיל ואשתרי וכו' אבל הכא בשני שמות לא אמרינן הואיל ואשתרי וע"ש ומעתה חזינן דהסוגיות חלוקות לענין שני שמות אי אמרינן בהו הואיל ואשתרי וכו' והשתא נחזי אנן גבי חלב טריפה בבהמה טהורה דאיכא למימר הואיל ואשתרי חלב זו כשנעשית חלב בהבהמה מאיסור אבמה"ח דשייך האיסור אבמה"ח רק בטהורה משא"כ בטמאה דליכא אבמה"ח ממילא אשתרי גם האיסור דטריפה עם האיסור אבמה"ח