בשמים ראש סח

דכיון דהוכחנו דליכא תיקון בנ"נ זולת דלכפרה ודמצוה א"כ כיון דתיקון זה לא מצי להוי מבלי יוה"כ וא"כ שוב באו האיסור שבת והאיסור יוה"כ בב"א וכיון שכן שפיר אמרינן הואיל ואשתרי נ"נ ביו"כ בשבת כמי שרי מטעם הואיל ואשתרי ול"ה אצטרך עתי אפי' בשבת להלכות נ"נ דבלא"ה שרי אפי' בשבת ולכן אמר שאם הי' חולה וכו' וקאמר שפיר רפרם עצה דזאת אומרת וכו' כנ"ל

ובדרכינו זה הנה מקום אתי לישב נמי קושית התוס' ביומא שהקשו דלמה בש"ס דהתם לח קמדחה לדרפרם ולא אמר דלמא הכשירו בכך שאני ואלו בכריתות קאמר על הא דרפרם דלמא הכשירו בכך שאני וגם דק"ל דהתם בכריתות לא קאמר הש"ס שאם הי' חולה מרכיבו וכו' וטעמא בעי דמ"ש דשני הש"ס בכריתות מההוא דיומא ולפ"ד יתישב נכון בס"ד דהנה הקשתי עוד ע"ד הש"ס דיומא דקאמר עתי אפילו בשבת למאי הלכתא ופי' רש"י דאי משום תחומין דרבנן בעלמא נינהו וע"ז קאמר הש"ס שאם הי' חולה מרכיבו וכו' ומשום איסור הוצאה הוא דנגעה בה וע"ש בפי' רש"י היטב והנה לפ"ד הש"ס דשבת דף ע"ה ע"ב דקאמר כל הכשר להצניעו לאפוקי מאי וכו' מר עוקבא אמר לאפוקי עצי אשירה מ"ד דם נדה כש"כ עצי אשירה ופי' רש"י משום דאסורי הנאה נינהו וצריך לאבדן וע"ש ומעתה לפי"ז בההוא שעיר המשתלח לעזאזל דצריך לאבדו ולשלחו לעזאזל המדברה קשה מאי איסור הוצאה שייך בי' והיכי קאמר דעתי אפי' בשבת אתי לאם הי' חולה וכו' לענין איסור הוצאה ואולם דלאחר העיון קל י"ל דה"ט דאסורה הוצאה מטעם אחשבה דכיון דצותה רחמנא להוציאו ולשלחו הרי רחמנא אחשבה להוצאה זו וכעין שמצינו שפירש"י בש"ס ביצה דף י"ב לענין דאחשבה רחמנא לשאר ביעורים כעין אכילת כלבים למלאכה כעין שריפה מדכתיב באש ישרף וע"ש ומעתה לפי הצעה זו י"ל גם בישוב קושית התוס' ביומא הנ"ל דרק התם דמיירי לענין איסור הוצאה שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו שפיר קאמר רפרם דזאת אומרת עירוב והוצאה לשבת וכו' מדאצטריך עתי לשבת משום דאלו הוי עו"הצ גם ליוה"כ ממילא דגם משום שבת הוי שרי בלאו עתי דאין לומר דלמא הכשירו בכך שאני דהוי אמרינן שפיר הואיל ואשתרי הוצאה דיו"כ דשבת נמי שרי כיון דליכא למימר דל"ש הואיל ואשתרי משום דאיסור דשבת אתי קודם יוה"כ דז"א דכיון דעיקר איסור זה של הוצאה זו בא רק מכח אחשבה כנ"ל א"כ הרי אין מציאות לאיסור הוצאה דשבת לבא בלתי יוה"כ וכיון דתרוייהו בהדי הדדי קאתו שפיר שייך לומר הואיל ואשתרי איסור הוצאה ליוה"כ דשבת נמי שרי ול"ה אצטרך עתי מיוחד לשבת וע"כ ש"מ דאין עו"הצ ליוה"כ לכן ל"ש הואיל ואשתרי ואצטריך עתי שפיר לשבת משא"כ התם בש"ס כריתות דלא מוקמי הש"ס בחולה הרי דאזלא הסוגיא התם אליבי' דר"ע דס"ל דתחומין די"ב מיל הוי דאורייתא ומשום איסור תחומין קאמר התם עתי אפי' בחבת לכן שפיר כי קאמר רפרם התם זאת אומרת וכו' שפיר קמדחי' ליה הש"ס דלמא לעולם דביו"כ איכא נמי משום איסור תחומין ורק דאכתי אצטריך עתי לשבת משום דהכשירו בכך שאני דהשתא בתחומין די"ב מיל ל"ש לומר הואיל ואשתרי דיו"כ הבא אח"כ אשתרי גם שבת דאתי מקודם לכן כנ"ל לכן שפיר קאמר הש"ס התם בכריתות דלמא הכשירו בכך שאני משא"כ ביומא כנ"ל

והנה העתקנו קצת מענין לענין ואף דאין זה מטרת כוונתינו בזה ועיקר משאי ומתני רק במ"ומ של הלכה אך היוצא לנו מכל מה שביארנו דלעולם דגם לדעת הרמב"ם ז"ל אית לן בעלמא דאמרינן מי איכא מידי וכו' זולת בשחיטה לגבי מפרכסת ובני מעיים דאסירי לדעתו מטעם שביארנו אבל בבצים הן כשרים או דטריפה פשיטא דלית בהו משום. אמה"ח כלל ולא שני לן בין ישראל לנכרים דאמרינן שפיר מי איכא מידי דלישראל לא חשיב אמה"ח ושרי ולב"נ יהיו חשובין אמה"ח ויהיו אסורין וכמו כן נראה ברור לפ"מ שהעלנו למעלה גם בבני מעיים דטריפה לפ"מ דפסקינן להלכה כשאר הפוסקים דמפרכסת ובני מעיים שרי לב"נ מטעם דאמרינן מי איכא מידי וכו' דאין לחלק בין טריפה לכשירה ומטעם שביארנו לעיל באר היטב דבכל גווני אמרינן מי איכא מידי וכו' זולת בטמאה או היכא דאסור בלא זה לישראל משום איסור שאינו זבוח הנה זה מבואר מדברי התוס' בחולין דף ל"ג דל"ש מי איכא מידי וכו' בזה דהאיסור שאינו זבוח כאמה"ח דמי וע"ש גבי אמה"ח של עוף לר"מ דשרי לישראל משום אמה"ח ולב"נ אסור ולכן נראה ברור כדברי האחרונים דהיכא דנתנבלה בשחיטה דאסור לישראל משום איסור שאינו זבוח דאסורין הבני מעיים של הנבילה למכור אותן לב"נ ונ"ל דלא שרי אך למכור לנכרי שנדע שלקח רק למ"ומ או שהוא שלוחו של נכרי אחר ואינו קונה לעצמו כדי לאכלו דבכה"ג הוי לפני דלפני ואלפני דלפני לא מפקדינן כדאיתא בע"ז דף ט"ו וכן מבואר לן דין זה מהש"ס דבכורות דף ו' ע"ב דקאמר להוכיח דחלב שרי מדכתיב ועשרת חריצי החלב ודחי לה ודלמא לסחורה ואי אמרת דאין היתר בכה"ג היכא שלוקח הנכרי לסחורה א"כ היכי הוי מצי למכור החלב לנכרי והיכי הוי משכחת לה לסחורה הא אסור החלב משום אמה"ח וע"כ דגם מהש"ס דבכורות מוכח דמשכחת בכה"ג דשרי היכי שליקח הנכרי לסחורה או לצורך נכרי אחר משום דהוי לפני דלפני הא לא"ה אסור למכור הבני מעיים מן הבהמה שנתנבלה ע"י השחיטה לנכרי וז"ב

סימן כט

נשאלתי מחכם וחריף אחד כ"ש מוה' טובי' חתן הרב וכו' אבד"ק בענדין במדינת פולין לבאר לו דברי הש"ס בכריתות דף י"ז דאיתא התם א"ר חייא אמר רב היה לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן וא"י איזה מהן אכל חייב חתיכה ספק של שומן ספק של חלב ואכלה פטור א"ר זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו וקאמר מאי איכא בין טעמא דרבא לטעמא דר' זירא איכא בינייהו כזית ומחצה לרבא ליכא מצות ופטור לר' זירא אפשר לברר איסורו וע"ש בפי' רש"י שפי' על הא דשתי חתיכות אפשר לברר איסורו וז"ל דאשם תלוי אינו בא אלא להגין מן הייסורין