בשמים ראש סז

משנה בחובל וצריך לכלבו והיינו דלר"ש לא בעינן שיהי' התיקון בא תיכף בשעת השחיטה ורק אם גם בא אח"כ כמו בחובל וצריך לכלבו שלא בא הצורך מיד ג"כ סגי וכן באמת פסק הרמב"ם ז"ל דחובל וצריך לכלבו דחייב ולכן שפיר קאמר דתיקן לב"נ דכיון דבא התיקון של אמה"ח לב"נ אח"כ במיתה עכ"פ דזה חשוב תיקון שפיר ואם גם לפ"מ דמוקמינן הסוגיא דפסחים אליבי' דר"ש בלא זה אמרתי די"ל ולישב הסוגיא דלא תקשה הא דקאמר דתיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ דהרי התיקון לא בא מיד רק במיתת הבהמה וכנ"ל

דהנה הקשתי קושיא גדולה בש"ס בכורות דף ט' ע"ב דקאמר הערלה וכלאי הכרם וכו' ופטר חמור ובב"ח כולם מטמאין טומאת אוכלין ר"ש אומר כולם אין מטמאין טומאת אוכלין ומודה ר"ש בב"ח שמטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר וכו' מ"ט דר"ש דכתיב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל וכו' ואם איתא דלאחר עריפה שרי ר"ש ליתני ומודה ר"ש בפטר חמור ובב"ח ופי' רש"י דהא יכול להאכיל לאחרים הוא והנה רש"י פי' לעיל מינה התם על פטר חמור ששחטו ועדיין מפרכסת שמטמא טומאת אוכלין בעוד שמפרכסת והשתא לפי"ז ולפ"מ דאיתא בש"ס חולין דקכ"ט ע"א גבי אבר ובשר המדולדלין דר"ש מטהר משום דחשוב אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים והיינו לב"נ משום אמה"ח עש"ה וא"כ תקשה דמאי פריך התם בבכורות דליתני ומודה ר"ש בפטר חמור שמטמא טומאת אוכלין והרי כיון דמיירי שהיא מפרכסת דבטמאה בודאי אסורה מפרכסת לב"נ אליבא דכל הפוסקים דל"ש מי איכא מידי בטמאה וא"כ אכתי ה"ל אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים כיון דמפרכסת אסורה לב"נ וא"כ מה פריך הש"ס דלא מצי למתני ומודה ר"ש בפטר חמור שמטמא טומאת אוכלין כיון דהוי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים כנ"ל והוא תמוה בעיני

אברא שמאת זה הוכחתי דע"כ דאית ליה לר"ש כחזקי' דבשחט בה שנים או רוב שנים דהוי כמתה דלדידי' גם מפרכסת דטמאה משרי שרי לב"נ כיון דכמתה חשיבה, ומעתה יפה פריך הש"ס לר"ש כיון דחשוב אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים דמפרכסת דטמאה שרי לב"נ לר"ש כנ"ל ולפ"ז א"ש נמי דל"ק מההיא דפסחי' ד' ע"ג דחשוב שפיר תיקון להוציא מידי אמה"ח לב"נ ושנעשה התיקון מיד בשעת השחיטה כיון דמפרכסת שריא גם לב"נ לר"ש אפי' בגוונא דליכא למימר מי איכא מידי משום טעמא דכחזקי' ס"ל דע"י שחיטת הסימנים כמתה חשובה הבהמה ולפמש"כ בסמוך בלא זה ל"ק הסוגיא דפסחים כדמוקמינן לה אליבי' דר"ש כנ"ל

אך הנה הקשתי דלפ"ד תקשה בההוא דש"ס יומא דף ס"ו ע"ב דאיתא התם עתי אפי' בשבת למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו וכו' וקשה דהא איכא בדחייתו לצוק גם משום נטילת נשמה ולמה לא קאמר עתי אפילו בשבת אתי לענין איסור נטילת נשמה אך באמת לפ"מ דקאמר הש"ס פסחים שהבאתי מאי תיקן תיקן להוציא מידי אמה"ח א"ש, דהרי כאן כיון דהשעיר לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים ח"כ הרי איכא על האברים האיסור אמה"ח ולא נתקן האיסור אמה"ח כלל אך י"ל כיון דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו כדאמרי' בש"ס יומא ד' ס"ד א"כ שפיר נתקן האיסור אמה"ח בדחייתו לצוק כמו בשחיטה וא"כ אכתי תקשה דלמה לא קאמר דאצטרך עתי אפי' בשבת לענין איסור נטילת נשמה אך כיון דאמרינן דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת וא"כ לה חייל האמה"ח על הנך אברים האסורין בלא"ה ולישראל ליכא תיקון ורק לב"נ בודאי ליכא תיקון כאן דלב"נ איכא שפיר עלייהו האיסור אמה"ח דלדעת הרמב"ם ז"ל ל"ש הכא מי איכא מידי וכו' ע"י דנימא דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו דב"נ לאו בני שחיטה ודחיי' לצוק נינהו וא"כ לב"נ אסורין משום אמה"ח וא"ש דליכא תיקון בנ"נ כלל ואך דאכתי איכא לאקשויי לפ"מ דקאמר הש"ס לקמן התם ביומא דף ס"ד ע"ב לענין אברי שעיר המשתלח דאמר רבא מסתברא כמ"ד דמותרים בהנאה משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה וא"כ ה"נ ע"כ דרחמנא שריא האברים דשעיר המשתלח גם לב"נ דלא אמרה תורה שלח לתקלה ולפ"ז אכתי איכא תיקון בדחיי' זו דלצוק אצל ב"נ להוציא מידי אמה"ח אך באמת דגם ז"א קושיא דלאו בנ"נ יתוקנו האברים מאיסור אמה"ח לב"נ דגם קודם שהי' נ"נ תיכף בדחייתו לצוק אשתרי האברים אברים שנעשו כיון דלא אמרה תורה שלח לתקלה וליכא התיקון ע"י הנ"נ זולת דאכתי תקשה לפמש"כ התוס' בסנהדרין דף ל"ה בד"ה אין רציחה דוחה את השבת דהכפרה חשיב תיקון ע"ש ולפ"מ דאיתא התם ביומא דף ס"ו ע"ב דחפו את השעיר ולא מת ירד אחריו וימיתנו וכבר כתבו התוס' בשבת ובכ"ד דמצוה חשוב תיקון וא"כ כיון דשליחת השעיר לצוק ונ"נ אתי' לכפרה וגם המצוה חשוב תיקון א"כ הרי שפיר איכא תיקון בנ"נ והדרא קושיא לדוכתא דלמה לא קאמר דאתי עתי אפי' בשבת לענין איסור נטילת נשמה כיון דיש תיקון דכפרה ודמצוה דזה חשוב תיקון. ולתרץ קושיא זו נ"ל דהנה באמת עוד הקשתי בש"ס כריתות דף י"ד דאיתא התם על הא דעתי אפי' בשבת דקאמר רפרם דזאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ וע"ז קמדחה התם הש"ס דלמא הכשירו בכך שאני וקשיא לי בגווה טובא דאמאי לא נימא הואיל ואשתרי האיסור דעירוב והוצאה אצל יוה"כ דשבת נמי תשתרי וכמו דקאמר הש"ס בכ"ד ואכתי קשה למה לי עתי לשבת ואמרתי בישוב קושיא זו עפ"ד הש"ס בזבחים דף ל"ב וכן איתא בריש יבמות דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי רק היכא דהאיסור דשרי אתי' מקודם לכן או בב"א עם האיסור דאשתרי ע"י הוא דשייך לומר הואיל ואשתרי וכו' משא"כ כשהאיסור השני דבעינן למשרי' מחמת איסור האחר אתי' מקודם וכיון דהוא צריך להיות שרי מחמת איסור האחרון בזה ל"ש לומר הואיל ואשתרי איסור האחרון אשתרי גם הוא כיון דכבר נאסר פעם א' מקודם לכן וגם איתא בש"ס חולין דף ק"א דשבת הואיל וקביעא וקיימא משא"כ יוה"כ דב"ד הוא דמקדשי לי', לכן הוי האיסור שבת אתי מקודם יוה"כ וע"ש ולפ"ז א"ש גם כאן דכיון דהאיסור שבת הוי קודם יוה"כ מש"ה תו ליכא למימר הואיל ואשתרי האיסור יוה"כ דשבת נמי שרי כיון דאפכא לא אמרינן הואיל ואשתרי האיסור האחרון אשתרי גם איסור הבא מקודם כנ"ל ולפ"ז מיושב היטב גם קושיא הנ"ל משום דליכא למימר דעתי אתי לנטילת נשמה