בשמים ראש סו

גבייהו איסור אמה"ח דהרי בשרו מותר היא אצלם משא"כ גבי טריפה כיון דשייך שפיר האיסור אמה"ח בטריפה גם בישראל כמו בעכו"ם א"כ שפיר במפרכסת כד אזל ליה האיסור אמה"ח ושרי לישראל גם לב"נ אשתרי מטעם מי איכא מידי וכו' שפיר ולפ"ז א"ש דשרי הבצים ואפילו דטריפה למכור אותן לב"נ מטעם מי איכא מידי וכו'

אך כ"ז לדעת הפוסקים דשרי מפרכסת לב"נ מטעם דאית להו דאמרינן מי איכא מידי וכו' לכן שפיר אמרינן דגם הבצים דשרי לב"נ מטעם מי איכא מידי וכו' אבל נחזה אנן לדעת רבינו הרמב"ם ז"ל דאוסר מפרכסת לב"נ הרי דלית לי' מי איכא מידי וכו' א"כ אכתי צריכין אנו לדעת ולהבין דעתו בבצים דשרי למכור לב"נ כמו שנוהגין היתר למכור אותם לב"נ אך דבלא זה דעת רבינו הרמב"ם ז"ל נפלאו מעין כל עובר עליהם כיון דקאמר הש"ס בחולין דל"ג תניא דלא כרב אחא בר יעקב הרי דלדינא דאמרינן מי איכא מידי וכו' ואמאי ס"ל דאסור מפרכסת לב"נ אך דבאמת דדברי הש"ס גופה התם צריך ביאור דקאמר אמר רב אחא בר יעקב ש"מ מדר"ל מזמנין ישראל על בני מעים ואין מזמנין לכותים על בני מעים מ"ט ישראל דבשחיטה תליא מלתא אשתרי להו ע"י השחיטה נכרים דבנחירה סגי להו ובמיתה תליא מלתא הני כאמה"ח דמי וע"ז אמר ר"פ הוי יתיבנא קמי' ובעי דאימא לי' מי איכא מידי וכו' ולא אמרי ליה דאמינא הא טעמא קאמר תניא דלא כראב"י וכו' דקשה להלם דברי הש"ס דהיכי הוי הס"ד מתחלה דבעי דלימא לי' מי איכא מידי וכו' ושוב נתישב מלומר לו דהא טעמא קאמר הרי ראה וידע זה מתחלה דלית לראב"י מי איכא מידי ומה אמר דהא דלא אמרי לי' משום דהא טעמא קאמר הרי בלאו טעמא הרי רואין אנו דלית לראב"י מי איכא מידי והנלע"ד דלעולם דלכ"ע אית להו סברא זו דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ורק דראב"י דאוסר לנכרים ה"ט לפי דאיתא בש"ס חולין דקכ"א ע"ב דאיפלגי בה בשחט בה שנים או רוב שנים ועדיין מפרכסת דחזקי' ס"ל דאינה לאברים משום דעי"כ ששחט בה שנים או רוב שנים הרי היא כמתה ולכן שרי אפי' בטמאה לב"נ כיון דגם אצל ב"נ חשובה כמתה ור' יוחנן ס"ל דישנה לאברים דלאו כמתה חשיבה וא"ר אלעזר נקוט דר' יוחנן בידך דתני רב אושעיא כוותי' והיינו מדאוסר מפרכסת דטמא לב"נ הרי דס"ל דלא חשיבה כמתה זורק דטהורה מתיר מטעם דסבירה להברייתא דתני רב אושעיא דאע"ג דלאו מתה חשיבה מ"מ אמרינן מי איכא מידי וכו' ע"ש ומעתה טל דס"ל לראב"י כר' יוחנן דמפרכסת לאחשיבה כמתה ורק דפליג אבריתא דתני רב אושעיא בהא וס"ל דכיון דאמרינן דל"ח ע"י השחיטה כמתה ורק דהתורה היא דשריא לישראל איסוד אמה"ח ע"י השחיטה וא"כ הרי שחיטה רק לישראל נאמרה ולא לב"נ דלאו בני שחיטה נינהו ובנחירה סגי להו ולא אשתרי להו איסור אמה"ח בשחיטה וכמו דאמרינן בסנהדרין לענין יפ"ת שאני נכרים דלאו בני' כיבוש נינהו דבכה"ג ל"ש לומר מי איכא מידי ולכן שפיר קאמר התם דבעי דלימא לי' מי איכא מידי מכח בריתא זו דתני רב אושעיא והא דלא אמרי לי' משום דהא טעמא דמסתבר קאמר דל"ש כאן מי איכא מידו וכו' דרק בישראל דע"י שחיטה היא דקשריא להו רחמנא להאיסור אמה"ח משא"כ לב"נ דבנחירה סגי להו ל"מ להו השחיטה של שנים או רוב שנים לענין דלא יהי' חשיבה עוד כמתה כר' יוחנן ומעתה א"ש גם דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דפסק כראב"י מכח טעמו ונמוקו עמו לפי דל"ש כאן לומר הכלל דמי איכא מידי וכו' כיון דגם הרמב"ם ז"ל פסק כר' יוחנן דהלכתא כוותי' דר"י דבשחיטת הסימנים ל"ח הבהמה כמתה עוד ורק דרחמנא שריא לישראל איסור אמה"ח ע"י השחיטה וכיון דרק לישראל נאמרה השחיטה ולא לב"נ לכן אצל ב"נ רק במיתה תליא מלתא ואסורה להו מפרכסת משא"כ בעלמא כמו גבי הנך בצום דשריא רחמנא והיינו דגלתה לנו דהוי לאו אמה"ח נינהו בזה שפיר אמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' וגם לב"נ לא חשיבה כאמה"ח ושריא הבצים גם לב"נ שפיר ולפ"ד שפיר בעלמא לעולם דגם הרמב"ם ז"ל אית לי' דאמרינן מי איכא מודי ורק דבשחיטה שאני דל"ש לומר מי איכא מידי כנ"ל

אלא דלכאורה קשיא לו על דעת רבינו הרמב"ם ז"ל מהא דש"ס פסחים דף ע"ג דקאמר על הא דשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דחייב שלש חטאות ופריך מאי תיקן ומשני דתיקן להוציא מידי אמה"ח ופי' רש"י דתיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ וע"ש בצל"ח שביאר דברי רש"י עפ"י דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת והוכיח מדהרמב"ם ז"ל דס"ל הכי וא"כ כיון דלא מצו חייל האיסור אמה"ח על איסור הקדשים ע"כ דלישראל אכתי לא תיקן כלום לכן יפה פי' הקונטרס דתיקן רק לב"נ דאצל הב"נ ליכא איסור הקדשים רק האיסור אמה"ח לכן תיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ והנה לפ"ד התוס' בשבת דק"ו דלר' יהודה גם בחובל וצריך לכלבו פעור דאין התיקון בא מיד משא"כ בשחיטה בשעת הקילקול בא התיקון של אמה"ח וא"כ קשה כיון דדעת הרמב"ם ז"ל דמפרכסת אסור לב"נ דבמיתה תליא מלתא אמאי קאמר הכא דתיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ והרי לא נעשה התיקון בשעת השחיטה רק אח"כ במיתת הבהמה וכיון דלא נעשה התיקון מיד ל"מ לר"י ואם דגם למ"ד דמפרכסת שריא לב"נ מטעם דאמרינן מי איכא מידי וכו' ג"כ תקשה כיון דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת א"כ הרי לישראל ליכא תו משום אמה"ח בבהמה זו דלא חייל על איסור הקדשים וא"כ דמי לטמאה דל"ש לומר מי איכא מידי וכו' כיון דלגבי הישראל ליכא האיסור אמה"ח כיון דלא מצי חייל האיסור אמה"ח על איסור הקדשים ותקשה גם אליבא דהני דאית להו במפרכסת דשרי מטעם מי איכא מידי דלא יהי' שרי הכא כשעדיין מפרכסת גם לב"נ רק במיתת הבהמה ולא בא התיקון מיד בשעת שחיטה אך ע"ז הוי מקום לומר ולחלק כיון דע"כ דשרי מפרכסת בבהמה טהורה לב"נ הרי אשתרי מפרכסת בהמה טהורה ע"י השחיטה לב"נ ממינא גם בהמת קדשים תהי' מותרת ע"י שחיטה לב"נ ואולם לדעת הרמב"ם ז"ל דלית לי' דמפרכסת שריא לב"נ דל"מ מידי השחיטה להתיר אמה"ח אצל ב"נ כנ"ל קשה כיון דבעת השחיטה ליכא תיקון ורק בתר שתמות הבהמה ולא בא התיקון מיד ומאי קאמר הש"ס דתיקן להוציא מידו אמה"ח לב"נ אך באמת א"ש לפ"מ שכ' התוס' בפסחים שם דהך סוגיא דהתם לא אזלה רק אליבי' דר"ש ור' יוחנן אליבי' דר"ש דקאמר בשבת כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר וכו' ואת"ל