בשמים ראש סה

נ"נ ואף דפטור אבל אסור בכל פטורי דמלאכת שבת מ"מ הרי כ' הרש"ל והובא בט"ז בא"ח סימן תצ"ז דכל דבשבת פטור ממילא בי"ט מותר לכתחלה. ויש לומר עוד כיון דכל פטורי אבל אסור דשבת אינם רק מדרבנן כפי' רש"י בש"ס שבת דף ג' ולכן במסוכנת במקום הפסד ממון לא גזרו כמבואר בא"ח סשל"ו ס"ח ומעתה ליכא למפשט מן הדא דמסוכנת דפשיטא דאלו הוי ניטל נשמתה בשחיטתה מקודם גמר השחיטה דל"ה מלאכה כלל לכן א"ש דשרי לשחטה ביו"ט כנ"ל והבן

סימן כז

נשאלתי מפי הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מוה' אליעזר ליפא קאוולער ני' אבד"ק סקאליט. בנידן שמוכרין במקולין לב בהמה המונח נתבונן ושוהה הרבה יותר ממעל"ע ולא אסרינן להלב משום שנכבש בדמו יום שלם ועניתי ואמרתי דבטוב העולם דן בהיתר לב זה לפי שהביא הש"ך ביו"ד בסס"ט סק"ס גבי בשר המלוכלך בדמים מה שנחלקו קמאי דקמאי אם יש תקנה במליחה וצלוי' בכבוש בדם אי כבוש מבליע ומפליט ומהני מליחה וצלוי' או דכבוש כמבושל ממש ול"מ מליחה וצלוי' וע"ש שכ' דכיון דבשר המלוכלך בדמים הוי דם בעין דאינו יוצא ע"י מליחה וצלוי' ומעתה בנ"ד י"ל דממנ"פ א שרי האי ליבא שנכבש בדמו יום שלם דהרי מבואר בש"ך בסע"ב סק"ג דלגבי עצמו מיחשב הלב דם פליטה אף א"נ דלא מהני שיעתו שלא לבלוע וגם נודע דדם שנכבש למדס"ל דכבוש כמבושל ממש ל"ה רק מדרבנן אסור דדם שבישלו אינו רק מדרבנן ספקו להקל ולפ"ז י"ל ממנ"פ אי נימא דהלב שנכבש בדמו רק בולע ומפליט הרי שפיר מהני מליחה וצלוי' כיון דהוי דמו דם פליטה כנ"ל ואי נימא דהוי כמבושל ממש דלא מהני מליחה וצלוי' הרי כיון דדם שבישלו אינו רק מדרבנן כיון דדעת רש"י והרמב"ם ז"ל וכן דעת הרבה מהקדמונ' דלב דשיע אינו בולע כלל ואפילו ע"י בישול גמור אינו בולע דהשתא ה"ל ספיקא דרבנן דדלמא הלכה כוותיהו דהני דלא בלע הלב גם ע"י כבוש דשיעי ולא בלע כלל וא"כ ממנ"פ שרי האי לב שנכבש בדמו ושפיר משר' שרי ע"י מליחה וצלי' והגיד לי הרב הנ"ל כי גם דיבר בזה עם הה"ג הרא"ת אבד"ק בוטשאטש ז"ל וכתיב בספרו חל"א ראיתי שכ' ג"כ להתיר הלב אך לא דבריו דברי אלה הם

סימן כח

בדבר אי שרי ישראל למכור לב"נ בני מעים של גבלות וטריפות וראיתי בשו"ת חתם סופר ליו"ד סי"ט שהאריך בנידן זה וגם שפקפק בדין מכירת הבצים טריפה שטהגים למכרם לב"נ כיון שכתבו התוס' בחולין דף ל"ג דכיון דאסור בלא זה לישראל ל"ש לומר מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וכו' ואין לומר ביון דגלי רחמנא היתר בחלב אפילו לב"נ דכתיב ויקח חמאה וחלב וכו' ושנדמו לא"א כערביים והאכילום ש"מ דשרי לב"נ וכיון דגלי בחלב ה"ה לבנים ז"א וכו' ואין להשיב נמי דדוקא לישראל ה"א לאסור מכלל הטמאים משא"כ בב"נ דז"א רק במשקה משא"כ בביצה אוכל וע"ש שהאריך וסיים דבריו דחתר ומצא היתר מפורש לבנים לב"נ די"ל כשהותרה נבילה למכור לנכרי ביצתה נמי הותרה ושהוכיח דמיירי קרא גם בנבילת עוף

ודברי קדשו נפלאו ממני דכיון דאיתא בסוף עדיות דאין ביצת נבילה אסור כלל מה"ת ורק מדרבנן היא דאסור דגזרו אטו ביצה טריפה וא"כ הרי ל"ה הביצה בכלל לא תאכלו כל נבילה ומכור לנכרי דלא מקרי ביצה שלה נבילה וה"ל כמו דמצינו בש"ס פסחים דף כ"ב גבי גיד הנשה דקאמר כשהותרה נבילה היא וגידה הותרה וקאמר עלה הניחא אי יש בגידין בנו"ט וא"כ הרי שפיר הוי הגיד בכלל נבילה לכך שייך לומר כשהותרה וכו' משא"כ למ"ד אין בגידין בנ"ט הרי כיון דלאו בשר היא ולאו נבילה מקרי ליכא למימר כשהותרה נבילה כיון דלאו הגה"נ נבילה מקרי וע"ש בפי' רש"י וה"נ בצים דנבילה מדשרי מה"ת הרי דלאו נבילה הוי ולא אקראו נבילה הבצים של נבילה ול"ה בכלל לאו דלא תאכלו כל נבילה וכו' או מכור לנכרי וא"כ עדיין צריכין אנו למידע היתרא דהנך בצים טריפה מהיכן אנו למדין דשרי למכור אותן לב"נ וגם על כל בצים המותרים לישראל פקפק בעל הח"ס שם ובקש למצא כחא דהיתרא למכור אותן לב"נ לדעת רבינו הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ט מה' מלכים הלכה י"ב דמפרכסת אסור לב"נ אע"ג דלישראל שרי הרי דלית לרבינו ז"ל מי איכא מידי דישראל שרי וכו' א"כ גם הבצים הנך דהיתרא יהיה אסורין לב"נ למכוין משום אמה"ח דלא אשתרי להו

והנה אנכי אמרתי להרחיב ידי ולברר וללבן הדברים שעמד עליהם הח"ס בביאור רחוב ונכון בראשון מה דקשיא לי' אפי' לאידך דעת הפוסקים דפסקו להלכה דלא כהרמב"ם ז"ל וס"ל דמפרכסת שרי גם לב"נ מטעם דאמרינן מי איכא מידי וכו' מ"מ קשה בהנך דטריפות יהיה אסורין לב"נ מטעם שכתב התוס' חולין דל"ג גבי טמאה דאסירה בלא"ה לישראל משום טמאה תו ל"ש לומר מי איכא מידי דלישראל שרי כיון דהרי אסור לישראל ט משום טמאה וא"כ גם גבי טריפה ל"ש לומר מי איכא מידי וכו' כיון דגם לישראל אסור משום טריפה וא"כ יהי' הבצים דטריפה אסורין לב"נ דל"ש בהו מי איכא מידי וכו' גם להפוסקים דלא ס"ל כדעת רבינו ופסקו דאמרינן מי איכא מידי לא אברא כשאני לעצמי תמהתי על דבריו של הח"ס ז"ל וגם על אידך מהאחרונים שראיתי שהוכיחו גם הם מדברי התוס' חולין הנ"ל דכל היכא דבלא זה אסור לישראל ל"ש לומר מי איכא מידי וכו' ולפע"ד לא כן אנכי עמדי בפי' דברי התוס' דחולין הנ"ל דהרי מבואר היא בדברי התוס' חולין דף ק"ב ע"א בד"ה אלא לאו בב"נ ע"ש שכ' להדיא בטריפה שרי מפרכסת לב"נ מטעם דאמרינן מי איכא מידי וכו' הרי מבואר דגם בטריפה אע"פ דבלא זה אסור לישראל מ"מ שרי לב"נ משום אמה"ח מטעם מי איכא מידי ורק האמת אצלי בכוונת דברי התוס' חולין דל"ג הנ"ל דרק גבי טמאה דל"ש אצל ישראל איסור אמה"ח בטמאה כלל דממעטינן טמאה מכל שבשרו אסור א"כ שפיר כ' התוס' דל"ש מי איכא מידי דהרי ה"ט היא דליכא גבי ישראל איסור אמה"ח כשה כיון שבשרו אסור והתורה לא אסרה אמה"ח רק כשהבשר מותר יצא עכו"ם דהבשר שרי אצלו דטמאה שרי לעכו"ם לכן שפיר ה"ט היא דאסור מפרכסת של טמאה לב"נ כיון שבשרו מותר היא אצלו ועדיפא מהא דאמרינן שאני נכרים דלאו בני כיבוש נינהו וגבי גזל פחות משו"פ דקאמר שאני עכו"ם דלאו בני מחילה לינהו ואינו דין הכא כיון דלאו הבשר דטמאה אסירה לנכרים להכי היא דאית