בשמים ראש סד

קשה אמאי והי' השחיטה כשירה בשבת לר"מ דניהו דמתחייב בנפשו משום דעבר אמימרא דרחמנא מ"מ השחיטה לא תהי' כשירה דאי עביד לא מהני והוא קושיא עצומה וכעת לא ראיתי מי שהעיר בזה עוד

ולישב קושיא זו נראה אך טרם ראיתי לתרץ דברי רש"י ז"ל בש"ס פסחים דף ע"ג על האי דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דחייב שלש חטאות דפריך מאי תיקן ומשני דתיקן להוציא מידו אבמה"ח ופי' רש"י להוניא מידי אבמה"ח לבני נח ודבר רש"י ז"ל קשים להולמם דמ"ש לב"נ דנקט ומה חידש לן רש"י בזה דכתיב לב"נ דוקא ועוד דגם לגבי ישראל תיקן להאיסור אבמה"ח ועיי"ש במפורשים. ואמרתי דדברי רש"י ז"ל נכונו דהרי בש"ס חולין דף מ' ע"ב מוקי האי דהשוחט חטאת בשבת וכו' דמיירי בחטאת עוף והשתא לר"מ דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בעוף לדידי' אכתי הוי קשה קושית הש"ס מאי תיקן דאין לומר דתיקן להוציא מידי אבמה"ח כיון דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בעוף ולכן פי' רש"י שפיר דתיקן אצל ב"נ והיינו כיון דכתבו התוס' בחולין ד' ל"ג דגם לר"מ דאית לי' דאין אמה"ח נוהג בעוף מ"מ נוהג האיסור אבמה"ח בעוף גבי ב"נ לר"מ ומי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ל"ש כיון דאיכא בישראל איסור דשאינו זבוח עכ"פ וע"ש והשתא א"ש דשפוד משני הש"ס דתיקן משום אבמה"ח וגם לר"מ א"ש ובחטאת העוף דהתיקון הוי אצל בני נח דנוהג בהו האיסור אבמה"ח בעוף לר"מ זה נ"ל בכוונת דברי רש"י הנ"ל

והשתא לפי הצעה זו אזדא קושייתו הנ"ל מה דק"ל בשוחט בשבת לפ"ד התוס' דמיירי בעוף לר"מ אמאי השחיטה כשירה כיון דליכא אבמה"ח בעוף והתיקון ל"ה רק לענין איסור דשאינו זבוח לחודא ונימא אי עביד ל"מ כיון דיתוקן האיסור שבת ע"י דנימא לא מהני וכנ"ל דז"א השתא כיון דס"ס לא יתוקן גם לר"מ האיסור אבמה"ח אצל הב"נ ע"ו דנימא אי עביד לא מהני לפי' רש"י הנ"ל שפי' דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ וכיון שלא יתוקן האיסור שבת אצל אבמה"ח ע"י דנימא לא מהני ס"ס לכן שפיר אמרינן אי עביד מהני וכדברי המהרי"ט הנ"ל וא"ש דהשחיטה כשירה בשוחט בשבת

אך אולם דהא תינח לדברי התוס' דאבמה"ח נוהג בעוף לב"נ כנ"ל חבל לדעת הרמב"ם ז"ל שהבאתי דדעתו דאין ב"נ מוזהר על של עוף וא"כ לדידי' כיון דל"ש לר"מ דסבר אין אבמה"ח נוהג בעוף לומר דתיקן גם אצל ב"נ מהאיסור אבמה"ח כיון דליכא אבמה"ח לב"נ כלל בעוף תהדר קושיא לדוכתא אמאי יהי' השחיטה כשירה בשוחט בשבת לר"מ ונימא אי עביד לא מהני כיון דיתוקן האיסור שבת שפיר ע"י דנימא לא מהני כיון דס"ס האיסור דשאינו זבוח לחודא דאית בעוף בדוכתא קאי גם אחר השחיטה וכנ"ל וע"כ צ"ל דלהרמב"ם מוכרח תירוץ קמא של התוס' בחולין שם דמיירי מתני' דשוחט בשבת בעבר ומלחה דהשתא תו לא צריך למוקמי מתני' דמיירי בעוף דוקא וע"ש ואש"ה

סימן כו

והנה גם זה נשמט מדלעיל מה שנלפע"ד ביישוב קושית הפנ"י בש"ס ביצה דף ל"ד שהבאתי שהקשה על הא דתנן בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא יש שהות ביום לאכול ממלה כזית צלי דמאי בעי הש"ס ביצה בההוא דדרסה או שטרפה בכותל אי שרי לשחוט ביו"ט הרי מבואר ממתניתין דמסוכנת דשרי לשחטה ביו"ט ביש שהות לאכול ממנה כזית צלי אף דאיכא במסוכנת רעותא גדולה דמסוכנת אסורה עד שתפרכס בשעת שחיטה דכל כמה שלא קים לן שפרכסה אסורה הבהמה ואפ"ה שרי לשחטה בי"ט ואף לפ"ד למעלה שאמרנו דלענין בהמה הוי פשיטא להש"ס דשרי לשחוט ביו"ט בנפילה כיון דליכא ספק בשחיטה וכנ"ל מ"מ הרי הכא במסוכנת ה"ל גם הספק בגוף השחיטה דבחזקת איסור שא"ז עומדת עד שיודע לך ע"י פרכס שנשחטה כהוגן ודמי להא שכתבנו לעיל לענין עוף הנדרס ועיין בפנ"י שתירץ דבמסוכנת כל ההיתר הוי רק משום הפסד ממון וזה דוחק למראה עינים דהיכי שרינן איסור מלאכת יו"ט דאורייתא משום הפסד ממון כיון דעומדת הבהמה בחזקת איסור דסא"ז ועיין בצל"ח שהעיר ג"כ על הפנ"י כנ"ל דאין לומר משום דקיי"ל דאמרינן מתוך וכו' ול"ה רק דרבק דתקשה דהרי ר"ע במתני' ג"כ מתיר לשחוט מסוכנת והרי ר"ע לית לי' מתוך ואיכא איסור דאורייתא והיכי שרי משום הפסד ממון לשחוט המסוכנת ביו"ט וע"ש. ואמרתי בישוב קושית הפנ"י לפ"מ דאיתא בשבת דף ע"ה גבי הצד חלזון והפצעו דקאמר וליחייב נמי משום נטילת נשמה א"ר יוחנן שפצעו מת רבא אמר אפי' תימא שפצעו חי מתעסק הוא אצל נטילת נשמה דכל כמה דאית בי' נשמה שפי' ניחא לי' כי היכי דליציל צבעי' וע"ש וא"כ במלאכת השחיטה דעיקר אסורי' הו' משום נטילת נשמה השתא יש לומר כיון דאי לא מפרכס הוי נבילה דקים לרבנן דנטילת נשמתה הוי קודם גמר השחיטה ועיין בש"ס חולין דף ל"ז ומעתה לכאורה כיון דהוא רוצה בשחיטתו להכשיר הבהמה לאכלה א"כ כל כמה דאית בה נשמה קודם גמר השחיטה טפי ניחא לי' כיון שאם נטלה נשמתה מקודם גגמר השחיטה הוי נבילה וא"כ יש לומר לכאורה דה"ל רק כמתעסק אצל נטילת נשמה כמו דקאמר הש"ס גבי צד חלזון וכו' אך זה אינו דיש לחלק דרק שאני התם דשפיר חשיב גבי צד חלזון מתעסק אצל נטילת נשמה כיון שאינו רוצה בנטילת נשמה כלל וברצונו הי' שתהיה בה נשמה ותחי' לגמרי כי היכי דליציל כצבעי' משא"כ גבי מסוכנת הרי בשחיטתו אותה הוא רוצה בנ"ג בשחיטה זו רק שרוצה שתנטל טל נשמתה בגמר שחיטתו ולא וקודם לכן ולכן שפיר יש לומר דלא חשיב מתעסק אצל נטילת נשמה וגם שנטל נשמתה קודם לכן קודם גמר השחיטה מ"מ כיון שחשב לנטילת נשמה הרי הוא עבד איסור מלאכת השחיטה מ"מ ול"ד לההוא דצד חלזון כלל אברא דיש לומר דא"ש לפ"מ דאיתא בשבת דף צ"ז ע"ב דקאמר האם הש"ס צבי נתכוין לזרוק שעונה וזרק ארבע דמזיק דלא דמי לשם משמעון דהתם על כמה דלא כתב בש"ס לא מכתב לי' וא"כ הרי הי' הכוונה גם על כתיבת ש"ם וא"כ כשכתב ש"ס לחודא הרי בכוונה כתבי' ועבד לי' מלאכה משא"כ בזרק ארבע דלא נתכוין לזרוק ד' א"כ בנח בסוף ד' לא נתקיימה מחשבחו ומעתה ה"נ דמי ממש להאי דנתכוין לזרוק שמונה ונח לבסוף ד' למעיין הטיב דתרי ה"נ נתכוין שתהי' הנטילת נשמה בסוף השחיטה ונטלה מקודם לכן ולא נתקיימה מחשבתו ועיין ג"כ בש"ס כריתות דף כ' ע"ב דקאמר גבי הי' לפני שתי נרות דולקות דאמר רבא התם לקדם איכא בינייהו וע"ש ומעתה ה"נ כיון דנקדם מלאכת הנטילת נשמה מכפי מחשבתו הרי לא נתקיימא מחשבתו וליכא משום