בשמים ראש סג

והאיסור אכילה קאתי על האיסור טריפה ולכן שפיר פסק דמותר בהנאה

ומעתה אחר כל החזון הזה יתיישב הטיב הך קושיא שיערנו למעלה בההוא דזבחים דף ע"ד דלהכי לא מצי הש"ס למוקמי כגון שנתערב נפילה בהזבחים דשגרינא כיון דנלפע"ד דאין לזבוח הזבחים דשגרינא בעזרה מטעם שאבאר דהרי באמת הא דשגרינא שרי הוי מטעם דמוקמינן לה אחזקת כשרות כמבואר בש"ך ס"ן ביו"ד שהבאתי ומעתה לפי הכלל דלא נשחטה בחזקת איסור שאינו זבוח עומדת וכו' ומעתה כשימצא הני זבחים שאמרנו דשגריני הוי דהוי טריפה הרי כיון דס"ל דשחיטה שא"ר שמה שחיטה ושפיר איכא בטריפה ששוחט איסור דהקריבהו נא לפחתך כנ"ל וכיון שכן אי עביד ל"מ השחיטה וא"כ הרי הוי הספק בשחיטה דאמרינן דבחזקת איסור דשא"ז עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכדקאי הש"ס ביצה באיבעייא דלא אפשיטא לחומרא לענין יו"ט וה"ה כאן והוי אסור לשחוט שגרינא בעזרה משום לתא דהקריבהו נא לפחתך והלכך לא מצי הש"ס למוקמי בהכי כגון שנתערב נפילה בשגריני כנ"ל: ועוד יש לומר ביישוב קושיא הנ"ל בההוא דזבחים ואקדים מה שהקדמתי ביישוב קושית הצאן קדשים מובא בספר אור חדש לש"ס פסחים דף פ"ה שהקשה על הא דכתבו התוס' בש"ס זבחים דף ס"ו דלמאן דס"ל ולא יבדיל בחטאת עוף פירושו דא"צ להבדיל והקשו שם התוס' דבשארי לאוין נמי נימא הכי דפירושם דא"צ ותירצו דהתם לא צריך קרא להכי דמהיכי תיתא דהוי אמינא דמחויב לעשות הלאו ההוא דאצטריך למעוטי שא"צ ולכן הקשה הצאן קדשים דלפ"מ דילפינן דאזלינן בתר רובא מפסח דלמא ניקב קרום של מוח ולבדוק אינו יכול דכתיב ועצם לא תשברו בו דהתם קשה מנלן דועצם לא תשברו בו פי' לאיסורא דלמא פירושו דא"צ לשבור בו עצם דהוי אמינא דמחויב וצריך לשבור ולבדוק דלמא ניקב קרום של מוח קמ"ל דא"צ דאזלינן בתר רובא ואמרתי ביישוב קושית הצאן קדשים עפ"מ דידוע מה שכתבו באחרונים בישוב הקושיא על הרמב"ם דפסק דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא והק' דא"כ היכי ילפינן דאזלינן בתר רובא מקרבנות דלמא לעולם דלא אזלינן בתר רובא ורק מטעם ספק דספיקן להקל היא דכשרים הקרבנות כתבו דרק דברי הרמב"ם ז"ל אמורים לענין איסורין שאסרה התורה היא דספיק להקל משום דרק ודאי אמר רחמנא לאסור איסור ואדי ולא ספק דספק לא אסרה רחמנא ולכן פסק דספר איסור תורה לקולא מה"ת וכמו כן לענין הקרבנות אמרינן דקרבן כשר ודאי אמר רחמנא להביא אבל לא ספק דהבאת קרבן מספק ל"ש קרבן דקרבן ואדי אמר רחמנא ולא ספק דבכל מקום לא אמרה רחמנא רק על הודאי ולא על הספק ולכן א"ש גבי קרבנות דלכן בקרבנות אי לאו משום רוב ורק מספק ל"ה כשרים הקרבנות דאזלינן בתר רובא ועיין בחו"ד בבית הספק אבל דלפע"ד עדיין איכא למידק לפמש"כ הרא"ש מובא בש"מ בריש ב"מ לענין עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק לתרץ הא דלא אמרינן התם כל דפריש וכו' משום דהרוב נמי חשיב ספק ולאו עשירי ודאי הוי עכ"פ וע"ש והשתא קשה לדברי רבינו הנ"ל אכתי היכי כתבה רחמנא קרבנות על החוב דהרי כיון דרק קרבן ודאי אמר רחמנא ולא ספק וכיון דהרוב נמי חשיב ספק ולא ודאי א"ב גם בחר רובא ל"ה לן למיזל בקרבנות ורק דאחר העיון קל הא ליחא דהחילוק מבואר דשפיר אמרה תורה להקריב קרבן משום הרוב דרק אי משכחת בשום פנים אופן ודאי כמו גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק היא דאמרינן דגם הרוב לא חשיב ודאי דהוי ספק עכ"פ במקום הודאי ולאו עשירי ודאי חשיב הרוב משא"כ בקרבנות כיון דלא משכחתבהו אופן הודאי טפי מהרוב אצל בני אדם לכן ע"כ דחשיב הרוב כמו הודאי אצל התודה דע"כ על הרוב היא דכתבה רחמנא להביא קרבנות ודאזלינן בתר רובא שפיר

ובזה אמרתי מיושב קושית בעל הקצה"ח בשב שמעתתא שהקשה ג"כ על הרא"ש דכיון דאמרינן בקידושין דממזר ודאי אמר רחמנא ולא ספק א"כ להרא"ש קשיא דהיכי משכחת קהל ודאי דנאסר הממזר לבא בקהל לו דלמא לאו אביו הוי הקהל וגם הוא ספק ממזר ואי משום הרוב דרוב בעילות אחר הבעל הרי בממזר כיון דרק ודאי אמר רחמנא אי אפשר למיזל נמי אחר הרוב כיון דהרוב נמי הוי רק ספק ולא ודאי. ולדברינו א"ש ולק"מ דהשתא דלא משכחת בשום פנים קהל ודאי טפי מן הרוב הרי דע"כ דעל הרוב צותה רחמנא הלאו דלא יבא בקהל ולא דמי לעשירי ודאי וכנ"ל

והשתא א"ש נמי דלא קשה קושית הצ"ק דהשתא תו ליכא למימר לשמא הוי הפי' בלאו דועצם לא תשברו בו פירושו דא"צ לשבור דהוי אמינא דצריך לשבור ולבדוק דהשתא ליכא למימר הכי כיון דאמרת רק דרשאי לשבור א"כ הרי משכחת עכ"פ בשום פנים ואדי ליכא למסמך על הרוב לומר דא"צ לשבור כיון דנימא דהתורה רק על הודאי היא דכתבה להביא קרבן פסח בהכרח וע"י בדיקה דהוי ודאו ולא לסמוך על הרוב במקום ודאי דמשכחת הרי קרבן ודאי אמר רחמנא ולא ספק

והשתא לפ"ד מיושב נכון הקושיא הנ"ל בההוא דזבחים דאין להתיר לזבוח שגרינא בעזרה דהיתרא דשגרינא היא רק מטעם חזקה וכנ"ל וא"כ במקום שבידינו להקריב קרבן הודאי לנו טפי דהיינו קרבן שאין לו שום רעותא לפנינו וא"כ בודאי דרק קרבן ודאי אמר רחמנא להביא ולא ספק ובואדי דאסור להקריב בעזרה שגרינא נמי משום הקריבהו נא לפחתך ובעינין רק קרבן שודאי אין לו רעותא לפנינו ואי לאו אסור לשחוט בעזרה משום איסור זה דהקריבהו נא לפחתך דכיון דודאי א"ר ולא ספק הרי זו בחזקת ספק טריפה לפנינו ואסור לשחטה בעזרה כפי' רש"י שם בש"ס זבחים כנ"ל

סימן כה

ובהיותי בזה בל אמנע להעלות מה דק"ל עוד ע"ד המהרי"ט שהבאתי לפ"מ שהוכיחו התוס' בחולין דף י"ד דהאי מתני' דהשוחט בשבת דמיירי בעוף כגון בר אווזא דרכיך וחזי לאומצא ועיין בכו"פ שהכריח ג"כ דמיירי בעוף ולפ"ז קשה למאי דבעי למוקמי הש"ס התם האי דשוחט בשבת דמיירי במזיד ור"מ הרי כיון דר"מ ס"ל בש"ס קולין דף ק"ב דאין אבמה"ח נוהג בעוף והשתא אי כר"מ אמאי יהי' שחיטת תו כשירה בשוחט בשבת הרי השתא לר"מ תקשה כנ"ל דלא יהי' השחיטה כשירה מטעם דנימא אי עביד לא מהני כיון דלר"מ ליכא תיקן אצל אבמה"ח בעוף ורק דמאי אמרת לר"מ דתיקן לענין איסור שאילו זבוח להוציאו מידי נבילה הרי השתא במה דתאמר לא מהני יתוקן האיסור שפיר כיון דהאיסור שאינו זבוח ס"ס נשאר במקומו גס אחר השחיטה וא"כ