בשמים ראש סב

לדברינו יהי' נכון דכיון דאליבא דר"ש קיימינן וכיון דס"ל דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה וא"כ מצד הטריפה ה"ל שחיטה שא"ר לר"ש וכיון דממילא ל"ה השחיטה שחיטה מצד שהיא טריפה והוי שחיטה שא"ר שחיטת הטריפה בפנים ורק דמ"מ מודה ר"ש דמהני השחיטה זו לטהרה מידי נבילה כנ"ל וא"כ ממילא מובן דתו ל"ש לומר נמי אי עביד לא מהני הזביחה מצד איסור השחיטת הטריפה בפנים דהקריבהו נא וכו' כיון דלאו זביחה היא ואינו אסור לר"ש כיון דקים לי' דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ולאו מידי דהקרבה הוי השחיטה זו דטריפה בפנים לר"ש שיהיה נאסר מהקריבהו נא לפחתך והלכך א"ש דשפיר קאמר הש"ס רק על הטריפה דתיקן להוציא מידי נבילה שפיר וא"ש השתא כל הסוגיא דפסחים לפי דברינו אלה ונתבארו יפה יפה דברי הש"ס דהתם למעיין

סימן כד

וגם הנה ביארתי בדרך משאי ומתני בעסקי הלכות אלו דברי רבינו הרמב"ם בפ"ב מה' שחיטה הלכה ב' שכתב בזה"ל אבל השוחט חולין בעזרה וכו' ואסור בהנאה וכו' והשוחט ונמצא טריפה וכו' בעזרה הרי אלו מותרין בהנאה ע"כ וע"ש בכ"מ שכתב ע"ד רבינו וז"ל בפרק האיש מקדש משמע דלא מתסר בהנאה אלא בשוחט דומיא דוזבחת וכל הני לאו שחיטה נינהו ומה שכתב דה"ה לשוחט ונמצא טריפה בס"פ האיש מקדש ובפרק כיסוי הדם תניא השוחט את הטריפה וכן השוחט ונמצאת טריפה זה וזה חולין בעזרה ר"ש מתיר בהנאה וחכמים אוסרים ופסק כר"ש וצריך טעם למה עכ"ל והקשו עוד ע"ד רבינו דהרי רבינו פסק בכ"ד דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה והיכי פסק כר"ש דמתיר בהנאה וע"ש בכ"מ הלכה ג' שכתב דדעת רבינו דחולין שנשחטה בעזרה דאורייתא ומעתה נאמר בביאור דברי רבינו דפ"ב מה' שחיטה הנ"ל דהנה ראיתי מקשים דלמ"ד חולין שנשחטה בעזרה דאורייתא אמאי לא אמרינן א"ע לא מהני כיון דהשחיטה אסורה מן התורה ואולם דיש לומר דא"ש דהרי כיון דכ' רחמנא קרא דאותו לאסור חולין שנשחטה בעזרה בהנאה הרי דגלי לן רחמנא בהא דמהני השחיטה דאי לאו הכי ל"ה נאסר בהנאה חולין שנשחטה בעזרה וגם הקשה המקנה בקידושין דף נ"ז לענין המקדש בחולין שנשחטה בעזרה דקאמר מנא הני מילי א"ר יוחנן משום ר"מ אמרה תורה שחוט לו בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור ובש"ס פסחים דף כ"ב קאמר ור"מ אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטה בעזרה ע"ש והשתא תרי קראי לר"מ ל"ל לחולין שנשחטה בעזרה לאסור בהנאה אך נראה לפע"ד דהנה איתא בש"ס כריתות דף י"ד דר"מ אית ליה איסור מוסיף וע"ש בפי' המשניות להרמב"ם מה שייעד בנקודה נפלאה לענין בב"ח דלא חשיב בב"ח איסור מוסיף על חלב מצד איסור הנאה כיון דהאיסור הנאה הוי רק מחמת האיסור אכילה וכיון דלא חל ממילא דליכא אה"נ על בב"ח וע"ש והשתא א"ש דהרי הש"ס קמדחה בקידושין שם להאי לימוד דשלי בשלך מה לשחיטה חוץ שכן כרת וכו' ורק מסיק דמאותו ילפינן אה"נ לחולין שנשחטה בעזרה ומעתה א"ש דאי לאו אותו ורק משלי בשלך וכו' לחודא הוי מצי לדחות שכן כרת וכו' ואצטרך גם אותו לר"מ דמאותו ילפינן נמי לר"מ דהרי הש"ס לא מדחה להא דר"מ לגמרי דהרי ר"מ יליף משלי בשלך ורק דאביי מוקי לה נמי דמאותו יליף והיינו דע"כ לר"מ דילפינן גם מאותו לפי דאי משלי בשלך לחודא הוי מצי לדחוי' מה שלי בשלך שכן כרת והש"ס דפסחים התם קאי אליבא דמסקנא דבקידושין ולכן קאמר ור"מ אותו אתה משליך וכו' ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטה בעזרה והיינו שגם ר"מ למד מאותו כדמסיק אביי כן נראה להדיא מבואר מרברי הש"ס אלא דאכתי קשה דאי מאותו יליף ר"מ ל"ל הלימוד דמה שלי בשלך לאסור בהנאה חולין שנשחטה בעזרה הרי מאותו לחודא ידעינן לר"מ הא דאסור בהנאה

ונראה לישב דנראה לי דאי מאותו לחודא הוי הפי' הכי דכתיב בטריפה לא תאכלו דהוי משמע א' איסור אכילה ואחד איסור הנאה דאתי אותו לאורי' על זה דלא תאכלו א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע כר"א לר"י וכן לר"מ דדרש אותו לחולין שנשחטה בעזרה לאסור בהנאה והיינו דה"פ דרק בלשון אכילה דלא תאכלו דכתיב בטריפה היא דשרי בהנאה כנאמר אצלו לכלב תשליכון אבל לשון אכילה דוזבחת ואכלת דכתיב לחולין שנשחטה בעזרה דמשמע נמי איסור הנאה על הא הוא דאתי אותו לאורי' לר"מ דאי לאו אותו ל"ה משמע מוזבחת ואכלת א' איסור אכילה ואחד איסור הנאה וע"ש בפי' רש"י כן הוי הפי' דהש"ס כנראה למעיין. והשתא לפ"ד רבינו בפי' המשנה בכריתות הנ"ל אי מאותו לחודא הרי בטריפה חולין שנשחטה בעזרה הוי שרי בהנאה גם לר"מ אף דר"מ ס"ל בחולין דף פ"ה דשחיטה שא"ר שמה שחיטה מ"מ כיון דאמרינן אין איסור חל על איסור וכיון דאיסור אכילת חולין שנשחטה בעזרה לא חייל על איסור טריפה ממילא דליכא איסור קנאה ול"ש איסור מוסיף להרמב"ם כיון דכל האה"נ רק ע"י שנאסר באכילה הוי אתי והשתא אצטריך דרשה דמה שלי בשלך ללימוד מיוחד עוד לאיסור הנאה לבד מאותו ולענין טריפה חולין בעזרה דיאסר בהנאה משום איסור מוסיף דהוי השתא האה"נ איסור מוסיף שפיר על טריפה לר"מ ואסור בהנאה כיון דלאו מחמת האיסור אכילה קאתי השתא האה"נ כדילפינן משלי בשלך לאה"נ ביחוד ולפ"ז הוי חכמים דר"ש דאוסרים טריפה שנשחטה בעזרה בהנאה ר"מ וכמו דקאמר הש"ס בחולין דף פ"ה ראה רבי דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים כדתנן החם ר"ש פוטר וחכמים מחייבים וחכמים היינו ר"מ דס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה וע"ש ולכן א"ש דחכמים דהיינו ר"מ דאוסרים טריפה שנשחטה בעזרה בהנאה דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה וגם דהוי איסור מוסיף האה"נ דחולין שנשחטה בעזרה על טריפה כנ"ל ור"ש דמתיר בהנאה ניהו שמספקו להתוס' בקידושין ושקלי וטרי דר"ש אית ליה איסור מוסיף עכ"פ כיון דס"ל דשחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה לכן מתיר בהנאה. ומעתה דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דפ"ב מה' שחיטה מחוורים בעיני דניהו דאית להרמב"ם דשחיטה שא"ר שמה שחיטה כחכמים דהתם מ"מ כיון דמבואר בהדיא בפי' המשנה בקידושין שם דף נ"ח דלית להרמב"ם כלל הך דרשה דמה שלי בשלך ורק מאותו לחודא כמבואר התם בדבריו להדיא ומעתה אי אפשר לחול האיפור חולין שנשחטה בעזרה דל"ה איסור מוסיף כיון דהאיסור הנאה רק מחמת