בשמים ראש סא

בחזקת איסור עומדת יהי' אסור לשחטה ביו"ט וכיון דהש"ס קחי בהאיבעיא דלא אפשיטא יהי' אסור להרמב"ם בעוף וא"ש הא דלא כתב הרמב"ם דשרי לשחוט ביו"ט רק בבהמה כנ"ל אבל כיון דיש לומר דדעת הט"ו לפסוק כמ"ד לאברים עומדת ומעתה כיון דהוי גם בהעוף האיסור אבמה"ח מקודם לכן כשימצא טריפה לאחר השחיטה דקאתי החיסור טרפה וחייל הרי אצל האיסור אבמה"ח דל"ש אי עביד ל"מ כיון שלא יתוקן האיסור מלאכת יו"ט ע"י דאמרינן אי עביד ל"מ ול"ה ספק בשחיטה בודאי דליכא שום ספק דאמרינן אוקמה אחזקתה דכשרות כדברי המג"א הנ"ל ולכן א"ש להט"ו דשרי לשחוט ביום אפי' בעוף כנ"ל ומעתה לפ"ד אזדא קושית השאגת ארי' שהקשה שם בסימן ס"ד על הא דבעי הש"ס ביצה הנ"ל מהו להחזיק רעותא ביו"ט וכו' ולא אפשיטא דשפיר מצינו למפשט לה מן הדא דחולין על הא דאמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים וקאמר הש"ס ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחי הש"ס הכא במאי עסקינן כגון שהפריס ע"ג קרקע ופי' רש"י ננערה לעמוד ומעתה קשה הרי גם בעמדה צריך בדיקה ואי ס"ד דמחזקינן רעותא ביו"ט אכתי קשה אמאי יהא מותר לשחטו ביו"ט וע"ש ולפ"ד הנ"ל לק"מ כיון שביארנו דהש"ס דביצה בעי רק בעוף דליכא משום איסור מוסיף שפיר שייך למבעי הא מהו להחזיק רעותא ביו"ט ויעבור אמימרא דרחמנא דמלאכת יו"ט בשחטו האי עוף הנדרס משום שיתקן האיסור של מלאכת יו"ט ע"י דאמרינן אי עביד ל"מ כיון שלא יהיה מתקן אצל האיסור דשאינו זבוח לחודא דאית בי' כשנימא אי עביד ל"מ ולכן הוי האי ספק שמח ימצא טריפה כספק בשחיטה גופה כנ"ל משא"כ אצל בהמה כיון דשייך באבמה"ח שלה איסור מוסף לחול עלי' האיסור דב"נ מצווה על האבמח"ה של בהמה וא"כ ס"ס לא יתוקן האיסור יו"ט ע"י דנימא לא מהני שפיר אמרינן אי עביד מהני והוי השחיטה שחיטה וא"כ לענין ספק הטריפה לחודא שפיר אמרינן אוקמה אחזקת היתר ופשיטא דשרי לשחוט ביו"ט וע"ז נ"ה מבעיא להש"ס ביצה ומעתה א"ש נמי בהאי עגל דפשיטא דשרי לשחוט ביו"ט וליכא למפשט בעיא של הש"ס ביצה הנ"ל

והשתא דאתינא להכי בדרך שכתבנו לדברי רבינו הרמב"ם הנה מקום אתי לישב מה שהקשתי זה כמה לכבוד מר אבא מו"ר הרב הגאון האמתי נ"י והובאת הקושיא בספרו בר לואי לחלק יו"ד על הא דזבחים דף ע"ד דשקל וטרי הש"ס האי דתנן טריפה שנתערבה דירעו וכו' היכי משכחת לה אי דמנכרי ליזל ולישקלה וכו' ומוקי לה דמיירי כגון שנתערבו הנך זבחים בנפילה וקפריך נפילה נמי לבדקה ומשני קסבר הלכה צריכה בדיקה וקשה למה צריך הש"ס לדחוק בהכי ולמוקמי רק דקסבר הלכה צריכה בדיקה ולא מוקי לה הש"ס דמיירי כגון שלא הלכה ורק דמיירי כגון שנתערב נפילה באידך הזבחים דשגרינו דשגרינא שרי דהשתא תו לא מנכרי וליכא למבדקי בהילוך כיון שמיירי בלא הלכו כלהו. אבל לפי דרכינו נראה לישב דהנה ראיתי בס' הצל"ח לש"ס פסחים ד' ע"ג שביאר התם דברי הש"ס לישב קושית המהרש"א בהאי דשחטו שלא לאכלי' מאי תיקן וכן לתרץ קושיות התוס' ושאר הקושיות דהתם שכ' וז"ל ולתרץ כל הסוגיא על מכונה אמינא אף דמצינו כמה מעוטי בקרבנות שמיעטה התורה מלהקריבם כמו שמצינו מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן שמיעט הכ' מוקצה ונעבד וטריפה וכי"ב כמה דברים שפסלה התורה מלהקריב אבל לא מצינו לשון אזהרה על הזביחה שהזהיר הכ' מלזבוח מוקצה ונעבד וטריפה רק שאסרם התורה להקריבם שלא יעלו לרצון אבל בעל מום שהזהיר התורה על הזביחה כמו דמצינו שור ושה כי יהיה בו מום לא תזבחנו וכו' אבל פסול פסח ששחטו שלא לאכלי' נפקא לן מאיש לפי אכלו תכוסו שהזהירה להשוחט ובשוחט קדשים בחוץ ענשו מפורש בפ' אחרי שהשוחט חייב כרת וכיון דקיי"ל כרבא בתמורה דאי עביד לא מהני והשתא בכל הני דאמר רחמנא שלא יזבח השוחט לא מהני זביחתו והרי היא כמתה ע"י נחירה דאין כאן זביחה והוי נבילה ומטמאה ומעתה כתב דלעולם שגם מהמקשה שם לא נעלם שתיקן להוציא מידי נבילה ולכן לא הקשה על הרישא דשלא לשמו מאי תיקן דשפיר ידע דתיקן להוציא מידי נבילה ורק הקשה על שלא לאכלי' מאי תיקן דבזה הזהיר הכתוב על הזביחה כנ"ל וכיון דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני והרי היא כמתה והוי נבילה ומטמאה ולכן פריך שפיר מאי תיקן ומשני דתיקן אם עלו לא ירדו דכיון דריבה רחמנא דכל שפסולו בקודש הקודש מקבלו וכיון שהתורה רבתה שלא תרד הרי דגלי רחמנא שהזביחה כשירה ותיקן גם להוציא מידי נבילה וכו' ושוב הקשה הש"ס משחטו ונמצא בעל מום דגם שם הזהיר הכתוב ולא תזבחנו דאי עביד ל"מ וה"ל כמתה והוי נבילה ומאי תיקן וכו' עש"ה. ודברי הצל"ח הנ"ל קשים בעיני להלום מה שכתב דבטריפה לא מצינו אזהרה על הזביחה ורק שהתורה מיעטה לקרבן דהרי רש"י פי' להדיא בש"ס זבחים דף ע"ד שהבאתי דגבי נפילה גם בשהתה מעל"ע ושחטה צריכה בדיקה וכיון דאתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשחטה משום הקריבהו נא לפחתך וכן ראיתי מבואר בפי' המשניות להרמב"ם בזבחים דף ס"ט שכתב ג"כ דאסור להקריב הטריפה משום הקריבהו נא לפחתך וע"ש וכיון דאיכא איסור לזבוח את הטריפה הדר תקשה לדברים של הצל"ח דנימא אי עביד לא מהני והיכי קאמר הש"ס על שחטו ונמצא טריפה דתיקן להוציא מידי נבילה ולפ"ז דברי הצל"ח ז"ל בפי' דברי הש"ס נדחים. אך נלע"ד דמ"מ בטוב יתישב הסוגיא דהתם וגם לפי דרכו של הצל"ח רח דנראה דהנה כתבו התוס' שם בפסחים דהש"ס דבעי לדברי האומר דמקלקל בחבורה פטור והיינו ר' יוחנן אליבא דר"ש וכיון דהש"ס קאי התם אליבא דר"ש ור"ש אית לי' דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה וא"כ ניהו דלענין שוחט הפסח שלא לשמו בשבת שפיר חייב גם לר"ש משום שבת אף דתנן בפסחים דף ס"ג לענין שוחט פסח על החמץ שלא לשמו דפטור משום שחיטת הפסח על החמץ לר"ש כיון דשחיטה שאינה ראוי ל"ש שחיטה אית לר"ש וכיון דהפסח שלא לשמו פסול ה"ל שחיטה שאינה ראויה מ"מ לענין שבת הוא חייב גם לר"ש בשוחט הפסח שלא לשמו דשפיר ידע גם המקשה דהתם בפסחים דע"ג מהאי דתיקן להוציא מידי נבילה כמ"ש הצל"ח ואי דהרי הוי לר"ש שחיטת הפסח שלא לשמו שחיטה שאינה ראויה ז"א דאף דס"ל לר"ש שחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה מ"מ לענין להוציא מידי נבילה שפיר מהני השחיטה לר"ש כדאיתא להדיא בש"ס חולין דף פ"ה ע"ב דקאמר ולא לכל אמר ר"ש שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה מודה ר"ש שמטהרתה מידי נבילה וא"כ א"ש מה דלא פריך אשוחט שלא לשמו בשבת מאי תיקן דהרי תיקן שפיר להוציא מידי נבילה ורק אשלא לאכלי' פריך הש"ס שפיר כיון דשייך אי עביד לא מהני כדברי הצל"ח הנ"ל ורק השתא א"ש מאי דקאמר הש"ס על השוחט ונמצא טריפה בגלוי חייב דתיקן להוציא מידי נבילה דאף דאמרנו דגם בשוחט טריפה בעזרה איכא איסור בזביחה משום הקריבהו נא לפחתך כנ"ל ונימא אי עביד ל"מ. אך