בשמים ראש ס

לחודא שלא יהיה ביה חלות בלא"ה משום איסור מוסיף לא מצא כי אם בעוף דל"ש ביה איסור מוסיף גבי עוף לדעת רבינו וכנ"ל והשתא א"ש דשפיר תיכף בתר האי דינא חידש רבינו גם דין דאיסור מוסיף וכתב וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים והיינו כיון דהא דתולש חלב מן החי נשמע ממילא דמיירי רק בבהמה כיון דאיסור חלב ל"ש רק בבהמה ולא בעוף בההוא דינא דאבמה"ח על חלב דל"ש ביה איסור בת אחת דחלב בודאי מעיקרא אתי דלאו לאברים עומדת כנ"ל בהאי היא דאשמעינן דינא דאיסור מוסיף דחל האיסור אבמה"ח על חלב משום דהוי איסור מוסיף אבר מן החי על איסור החלב דכיון דע"כ מיירי בבהמה ובבהמה דנאסר האבמה"ח גם אצל ב"נ שפיר ה"ל האבמה"ח על החלב איסור מוסיף וחייל ולכן שפיר היא דמחייב שתים כן נ"ל ברה בעיני כשמש ודברי רבינו קלירין לעינים

והנה גם זאת מודעת בשערי בינה מה שהקשו על האי דשוחט בשבת אמאי יהיה שחיטתו כשירה דנימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ולא יהיה השחיטה שחיטה וכי תירץ המהרי"ט ז"ל דרק היכא אמרינן אי עביד לא מהני רק היכא דאי נימא לא מהני אזי יתוקן האיסור שפיר אמרינן דאי עביד לא מהני ויתוקן איסורו משא"כ גבי שוחט בשבת דעיקר איסורו היא משום דתיקן להוציא מידי אבר מן החי כמבואר בהש"ס וא"כ מאי אהני לן הא דנימא אי עביד לא מהני הרי ס"ס איסורא דעבד עבד דהרי תיקן מ"מ האיסור אבר מן החי בשחיטתו וכיון דליכא תיקון האיסור ע"י דנימא אי עביד ל"מ בכה"ג אמרינן אי עביד מהני ומש"ה שחיטתו כשירה גבי שוחט בשבת. והנה גם זה כלל גדול בידינו מהש"ס חולין דאמרינן דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדות והיינו בחזקת איסור שאינו זבוח כמש"כ התוס' בביצה כ"ה וגם עיין ברמב"ם ז"ל בריש ה"ש דס"ל כדעת התוס' דאיכא איסור עשה דשאינו זבוח אבהמה בחיי' והשתא דאמרינן דבהמה בחיי' בחזקת איסור שאינו זבוח עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה. וגם נחזה אנן לדעת רבינו הרמב"ם דקים ליה דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת בעוף שנטרפה מעיקרא מקודם תלישה כיון דבעוף כתבנו לדעת רבינו לית בעוף משום איסור מוסיף מטעם דל"ש לומר דנתוסף האיסור אבמה"ח לב"נ כיון דב"נ אינו מצווה על האבמה"ח של עוף והשתא לדעת רבינו לא מצי האיסור אבמה"ח לחול על האיסור טריפה הקדים בעוף

ומעתה נפן לענינינו בהאי עוף הנדרס דקאיירינן אם ימצא אח"כ שהייתה טריפה ניהו דל"ש כאן דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לדעת רבינו דלאו לאברים עומדת ולא מצי חייל האיסור אבמה"ח על האיסור טריפה בעוף דל"ה איסור מוסיף אך מ"מ יהי' בי' משום איסור מלאכת יו"ט במאי דתיקן להוציא מידי איסור דשאינו זבוח הקדים וכבר נתבאר אצלי דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאיסור לאו חל על איסור דשאינו זבוח ועיין פמ"ג ביו"ד בפתיחה לה' שחיטה ואשר עפ"ז ישבתי לנכון קושית הריצב"א בתוס' שבועות דף כ"ד ע"ש וכיון דחייל האיסור טריפה על האיסור עשה דשאינו זבוח א"כ כל עיקר מלאכת יו"ט דשלא לצורך לא יהיה בהאי עוף שימצא טריפה רק במאי דתיקן להוציאו מידי האיסור דשאינו זבוח ורק השתא אי משום האיסור שאינו זבוח לחודא דתיקן בשחיטתו שוב שייך לומר גבה כל מלתא דא"ר לא תעביד אעל"ה דהשתא במה דנימא אי עביד ל"מ ולא יהיה השחיטה שחיטה ואיכא האיסור דשאינו זבוח הרי נתקן שפיר האיסור מלאכת יו"ט לגמרי ע"י דאמרינן אי עביד ל"מ ובכה"ג שוב שפיר אמרינן אי עביד ל"מ וכדברי המהרי"ט הנ"ל ול"ה השחיטה שחיטה ורק דעבר אמימרא דרחמנא כדאיתא בריש תמורה והשתא לפי הצעה זו א"ש הטיב דהשתא שפיר הש"ס בביצה דמיירי בעוף הנדרס שפיר קמבעיא לה למ"ד לאו לאברים עומדת וכדס"ל להרמב"ם שפיר וכנ"ל מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן רעותא ביו"ט או לאו והיינו דה"פ דברי הש"ס דניהו דאיכא לאוקמה אחזקת כשרות וכדברי המג"א הנ"ל מ"מ קמבעיא להש"ס שפיר ביו"ט מהו להחזיק רעותא והיינו דלפי שהקדמנו דניהו דבהעוף לדעת הרמב"ם ליכא האיסור של האבמה"ח מ"מ כיון דהאיסור שאינו זבוח איכא ובחיי' בחזקת האיסור דשאינו זבוח עמדה דבעינן עד שיודע לך ברור במה נשחטה ואי לאו ל"ה השחיטה שחיטה והכא כיון דאיכא ספק טריפה דהוי ממילא נמי ספק על השחיטה מחמתה כיון דאי אתילד דהוי העוף טריפה הרי הוי השחיטה מלאכה שלא לצורך יו"ט במאי דתיקן להאיסור דשאינו זבוח ואמרינן אי עביד לא מהני ול"ה השחיטה שחיטה בהיות העוף טריפה כיון דאצל האיסור דשא"ז ותיקן האיסור מלאכת יו"ט ע"י דנימא לא מהני דבכה"ג בודאי דאמרינן אי עביד לא מהני וכנ"ל וכיון שכן הרי כיון דהוי העוף ספק טריפה הרי ה"ל מעיקרא גם ספק בהשחיטה גופה והיכי מצי לשחוט ביו"ט ולכן שפיר קמבעיא להש"ס מהו להחזיק רעותא ביו"ט והיינו דכל ענין דנחזיק רעותא הוי רק מצד מלאכת יו"ט או אינו כיון דלענין איסור טריפה מוקמינן לה אחזקת היתר ומחזקינן להעוף בחזקת כשרות א"כ ממילא נמי דשרי לשחוט ביו"ט ואין לנו להחזיק רעותא ביו"ט. והשתא א"ש דברי רבינו הרמב"ם דשפיר פסק להלכה רק בבהמה שנפלה מהגג דל"ש התם אי עביד ל"מ ע"י איסור מלאכת יו"ט כיון דגבי בהמה שפיר חייל האיסור אבמה"ח על הטריפה כשימצא שהוי הבהמה טריפה ואיכא תיקון מלאכת יו"ט נמי במאי דתיקן להוציאה מידי אבר מן החי כשיתלש האבר ממנה דתו ליכא בי' משום איסור אבמה"ח וכיון דלגבי איסור אבמה"ח דלא יתוקן במה דנימא אי עביד ל"מ דס"ס איסורא דעבד עבד ועשה האיסור מלאכת השחיטה ביו"ט שלא לצורך כיון דתאיסור אבמה"ח נתקן מ"מ אף גם אי נימא דלא מהני השחיטה הרי איסור אבמה"ח פקע ממנה ע"י השחיטה וכיון שכן שלא יתוקן ע"י דנימא אי עביד לא מהנו האיסור מלאכת יו"ט בודאי דאמרינן אי עביד מהני ותו ליכא שום צד ספק לן על השחיטה דגם כשימצא שהי' הבהמה טריפה והוי השחיטה שלא לצורך יו"ט מ"מ השחיטה שחיטה וכיון דליכא ספק בשחיטה בודאי דאמרינן אוקמה אחזקת כשרות שלה וכדברי המג"א הנ"ל וניהו דלגבי עוף הנדרס קאי הש"ס באיבעיא דלא אפשיטא אבל גבי בהמה דל"ש האיבעיא זו להחזיק רעיתא משום יו"ט וכנ"ל בודאי פשיטא דאמרינן דכיון דמוקמינן לה אחזקת כשרות דשרי לשחטה ביו"ט אך דברי הט"ו דפסק דגם בעוף הנדרס נמי שרי לשחטה ביו"ט אף דהש"ס דביצה קאי באיבעיא ולא אפשיטא בעוף אך נראה דהרי כתבנו דהש"ס קמבעיא רק אליבא דמ"ד לאו לאברים עומדת וכיון דלדעת הרמב"ם דפסק נמי הכיר וכן פסק דבעוף דלא מצי חייל האבמה"ח על האיסו"ת טרופה דס"ל דלא נאסר לב"נ אבמה"ח של עוף תיקן איסור מוסיף ולכן שפיר קמבעיא להש"ס רק משום זול האיסור דשאינו זבוח דשייך בי' אי עביד ל"מ היא דאיכא למיבעי כיון דיש לומר דהוי ספק בשחיטה וכיון דבחיי'