בשמים ראש נט

ובין א"א לעשותן ובכל גוונא שרי כנ"ל

ומעתה לפי האמור דנתבאר דרק כיון דאי אפשר לעשותן מעיו"ט הוא דשרינן לשחוט ביו"ט מספק לפ"ז יהיה גם דברי הרא"ש והג"ה מיושבים כמין חומר דהנה באמת כד דייקינן בלשון הרא"ש ביצה הנ"ל שכ' וגם צריך שיפריס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק איברים וכו' והיינו לפי שידוע לן מה שכתבו התוס' בריש חולין דלשון צריך משמע לכתחלה וע"ש. ולכן שפיר כ' הרא"ש וגם צריך והיינו לכתחלה בגוונא דמצי לשחוט אחרת דאין לשחוט את זו דאית בה רעותא שאינו הולך ביו"ט כיון דאיכא למיחש לשמא ימצא אח"כ ריסוק באחד מהאיברים הפנימיים דאז נאסר בודאי ונחוש לריסוק שע"י בית הרחם כנ"ל ולכן לענין לכתחלה באפשר להשיג אחרת לשחוט א"א להתיר לשחוט העגל ברעותא דאינו הולך זולת כשהפריס ע"ג קרקע שאז יבא מחשש ריסוק אברים של בה"ר מכל וכל ולא אכפת לן מידי ברעותא דאינו הולך לענין לחוש על חשש ר"א שע"י בית הרחם דאמרינן בודאי דלאו מלידת בה"ר באה הרעותא שאינו הולך ורק הש"ס דמוכח בפרק אלו טריפות דלא בעינן הפריס לר"נ ושרי ביו"ט היינו רק באי אפשר לעשותן ובעי רק לשחוט העגל ביו"ט שרי אבל הרא"ש בביצה אתי לאשמועינן גם דינא דלכתחלה דצריך שיפריס ע"ג קרקע ומחויב לשחוט האחרת במצי מלשחוט העגל הזאת ביו"ט וכן נראה לפע"ד ברור פי' דברי הג"ה בסימן תצ"ח בא"ח שם דכתב ג"כ לשון ובעינן ג"כ הפריס ע"ג קרקע דהיינו לכתחלה במצי אחרת לשחוט ביו"ט כדמשמע לשון ובעינן כמו וצריך לכתחלה כנ"ל ומשום דה"ל כמו אפשר לעשותן מעיו"ט הא לא"ה פשיטא דלכ"ע שרי דלא גרע מההוא דעוף הנדרס שאינה הולכת ועומדת דבעי בדיקה ואפ"ה שרי ביו"ט לשחטה כיון דא"א באופן אחר וה"ל כאוכל נפש שא"א לעשותן מעיו"ט דשרי נמי בספק וכדברי הט"ז הנ"ל ומעתה קם הסער ע"ד הרא"ש והג"ה הנ"ל לדממה דלפ"ד נתבארו ונתישבו דבריהם יפה מכל התלונות אשר עלו עליהם וכמו שיראה הרואה והמעיין יפה

סימן כג

והנה גם בדרך העברה ועיוני בזה הענין נתתי את לבי לענות את דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יו"ט הלכה ד' וז"ל הרמב"ם שם בהמת חולין שנפלה מן הגג ועמדה מעל"ע והרי הוא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביו"ט ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל עכ"ל. ותמהו על דברי רבינו דכיון דבש"ס ביצה בפ' המביא הנ"ל הוי בעיא דלא אפשיטא אמאי פסק רבינו לקולא וכן קשה ע"ד הט"ו בסימן תצ"ח ס"ח בההוא דעוף הנדרס כיון דקאי הש"ס בהאיבעיא דלא אפשיטא דפסק נמי להקל דמותר לשחטה ביו"ט ואמאי והנה בעל המג"א שם ביאר הדברים דהוא מטעם דמוקמינן לה אחזקת כשרות מש"ה היא דשרינן לה לשחטה ביו"ט וע"ש אך דלפ"ז תקשה דמאי קמבעיא להש"ס בביצה הנ"ל דהרי בודאי שרי דמוקמינן אחזקת כשרות ומ"ש ביו"ט דיהא אסור ועוד דקשה בעיני הלשון של הש"ס מהו להחזיק רעותא ביו"ט דנקט דמשמע דיותר יש להחמיר ביו"ט ואמאי ולכן הרימותי את ידי לפרש שיחתי כאשר יפרש השוחה לשחות ולבאר וללבן וליישב הכל על נכון בס"ד והיא

דהנה העירותי ביישוב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דתמוהים טובא בפ"ד מה' מאכלות אסורות הלכה ה' שכתב וז"ל תלש אבמה"ח ונטרפה בנטילתו ואכלה חייב שתים משום אבר מן החי ומשום טריפה שהרי שני האסורין באין בבת אחת וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים משום אבר מן החי ומשום חלב עכ"ל וע"ש בלח"מ שהקשה על רבינו הנ"ל קושיות חזקות דהרי כיון דרבינו סובר דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת מדכתיב ונטרפה בנטילתו דמשמע הא אם הייתה טריפה מקודם אינו חייב שתים דלא אתי איסור אבר מן החי וחייל אאיסור טריפה הקדים וגלל כן הצריך לומר דנטרפה בנטילתו דוקא כדי שיהיה ב' האסורין באין כאחד הרי משמע להדיא דס"ל דלאו לאברים עומדת דהשתא באו האיסור אבר מן החי עם האיסור טריפה בנטילתו שני כאחד והשתא קשה בהאי דתלש חלב מן החי אמאי כתב דחייב שתים היכי אתי האיסור אבר מן החי וחייל אאיסור חלב הקדים וכן קשה נמי במה דכתב תלש חלב מן הטריפה ואכלה לוקה שלש היכי אתי האיסור אבר מן החי וחייל אאיסור טריפה וחלב הקודמים וכו' וע"ש

ולחומר הנושא שתי מעייני בדברי רבינו אריכתם להצמיח ולהאיר עיני חכמים בהלכה זו והיא דהנה ראיתי עוד שתמה ע"ד רבינו אלו בעל הפר"ח מובא בספר שער המלך פרק י"ז מה' א"ב הלכה ה' בד"ה כתב רבינו בזה"ל תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו חייב שתים משום אבר מן החי ומשום טריפה שהרי ב' האסורין באין כא' וע"ז הקשה הפר"ח דהרי רבינו הרמב"ם ז"ל פוסק בפי"ז מה' א"ב כמ"ד איסור חל על איסור באיסור מוסיף ואבר מן החי ה"ל איסור מוסיף שמעיקרא לא נאסר לב"נ והשתא אתוסיף על החתיכה איסור אצל ב"נ וכיון שכן קשה דלמה כתב ונטרפה בנטילתו דמשמע הא אם הייתה טריפה מקודם ל"ה אתי האיסור אבמה"ח וחייל על איסור טריפה ואמאי והא ה"ל איסור מוסיף ועוד שהרי הוא בעצמו כתב אח"ז התולש חלב מן החי לוקה שתים אלמא דאתי איסור אבר מן החי וחייל על איסור החלב הקדים וכו' וע"ש

ואנהירנא לעיינין בנקודה נפלאה ואשר בזה הוסרו כל התלונות מעל דברי רבינו והיא דהרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב בקיצור כל הני דיני דאיסור חל על איסור אתי לאשמעינן דבת אחת ודאיסור מוסיף ואתה שים עיניך וראה הא גופא שכתב דתלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו דחייב שתים והיינו לפי שבאו בבת אחת דוקא דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת אית לרבינו וכנ"ל הרי לעיניך דרק בגוונא דל"ש איסור מוסיף כתב הרמב"ם דין זה דבת אחת וכן אידך דין איסור מוסיף גם בגוונא דל"ש ביה משום איסור בת אחת והיינו לפי דידוע לנו דדעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מלכים דב"נ אינו מצווה על האיסור אבר מן החי של העוף וכתב בשו"ת אמונת שמואל בפי' דברי רבינו דסובר דאין ב"נ מוזהר עלי' כלל והאי דכתב ואינו נהרג עלי' לפי שב"נ אזהרתן זו מיתתן והשתא שפיר בעוף דלא שייך איסור מוסיף כיון דלא נאסר האבמה"ח של העוף לב"נ שפיר מצא רבינו דינא דאיסור בת אחת וכתב דין זה דתלש אבר ונטרפה בנטילתו בעוף דוקא וחייב שתים רק משום דהוי איסור בת אחת דלרבינו משום איסור בת אחת