בשמים ראש ו

מאתכם לא תמוש עדי עד. אך הנה במרום שמה נקבצו לאלפים ולרבבות יחד כל צבאי מעלה. מלאכיו גבורי כח עושי דברו. משרתיו עושי רצונו. והוא ישלחם דברו. אל כל אשר יחפוץ להטות חסדו הנעלה. שמה למצותיו יאיצו. וכל חפצו בגילה וברעדה הלא ישלימו. כי אלקים הוא מלכם ומלך עולם. הוא בראם אף יצרם. האותו לא יראו ואת מצותיו לא ישמורו. אשר על אלה אך נוצרו. ולכבוד שמו יקר בל יתנו על מובחר כל בריאתם ועל כל מפלאות מפעלות תמי' דעים

ועתה נקימה נא ונעבורה. ונסבה נא עינינו מנגד השמים. ממעל לנו. ונביטה לארץ מתחת. פה הנה ארץ רחבת ידים לפנינו הלא הוא אבינו הוא עשנו. ויכוננה לנו. וימתחה כמו אוהל לשבת לנו. וברא בה כל בהמה וכל החיה וכל העוף. וכל אשר הוא חי על פני האדמה. מרמש הרומש על הארץ ועד כל החיות הגדולות והנוראות. וכל אשר בימים ובנהרות. וכל אשר בו נפש חיה. הוא שמו בתבל. ויאמר ד' אל האדם אשר בראו בצלמו. בצלם דמות תבניתו. לך רדה ומשול בכל בארץ ידך בכל תהי'. וזרועך ואימתך עליהם וראוך כל חית השדה ורגזו וחלו מפניך. ויראו ממך כי אות ותבנית מלך עולם עליך. האותו לא יראו. ואם מפניו לא יחילו הכל. וברא בה כל שדה חמד. ונטע בה כל עץ נחמד למראה העינים. וטוב פריו למאכל. וזרע בה כל זרע מוצאת פריה הטוב. אלה יתנו יבולם. והיה לאכול. ומאלה. יציצו כל ציצים ופרחים ושושנים מפיקים ריח הנחוח והעלוז לאפינו. בם ישב רוחנו. בהריחנו בם. ונתענג מנועם זיו מראיהם. נאוה תהלה. אשר יאירו לנגדינו. ומבהיקים פנינו בנוגה תפארתם. ומהמה. אשר עשה אך יעשו למען מצמחהם בם ישלח ד' דברו וירפא בני אדם. ויחלימם ויחים מחלים. והאדמה. איך לבשה תלבושת עדי יקר למראה פנינו כמראה פני הירקרקות והאדמדמות המרהיבים עין רואה. ואת דעת אדם יצחצחו. ששון ושמחה הלא ימצא בם בהביטו. ורעיוניו הלא יזהירו כזוהר הרקיע. משכיליו הלא ירוממו וישגבו. ורוח מבינתו הלא ירחף וידאה למעלה כנשר יעוף השמימה

כל אלה וכאלה רבות אין מספר כל נבראיו. קצר קצרה ידי מהעלות עלי לוח. ולבראם די באר הממלאים חן ד' את כל פני התבל למען מי אך כלם נבראו. הלא למען עינינו הלא יראונו. ולבינו הלא יבינו זאת כי אך למען האדם האדם הזה אשר שמהו ד' לאדון על כל ולמושל בארץ הוא פעל ועשה הכל. הקיצו נא לבבכם ושאו מרום עיניכם וראו מסביב לכם יען מה עשה ד' כן לכם הוד והדר וגאות על כל אשר ברא בתבל לבשכם. כי במה נחשב האדם ונכבד מכל אשר בתבל. יען מה אחר אכלו ואחר שתו ואחר מלאתו לו כל תאות לבו וילך שובב בדרך לבו וכי אך יען אשר שם כזב מחסהו ושקר תרמית מעיל צדקה יעטהו ויאמר לנפשו אך טוב אני כי על דרכי אך נגה אור ד' מעשי ידי הלא יצליחו ולא ידע אתו כי בנפשו היא. כי רפאים שם כי כן דרך כל עוברי ארחות עקלקלות המעמיקים לסתור עצת ד' ואת דרך התורה לא ידעו ועל בינתם ישענו לאמר הלא על דרכי נר לרגלי דברי יהיו. ואני אוליכני בדרך אלך. כי חכמתי ואל לי ארח תורה

הוי הלומי ראש מיין ושכר תעתועי תיעוב והבלי העולם אשר מנעוריהם אך יהמה בתוכם. ועם הבהמות וחיתו ארץ יתגודדו ואחריהם בשרירות לבם אך ילכו כי כפרא למוד מדבר. באותה שאפה רוחה תאנתה מי ישיבנה כן המה אך בדרך לבם בחרו ואחרי עיניהם אשר הם זונים אחריהם ילכו ולא יאבו פקוח עינים לראות ולהביט כי רוח אנוש יקר בתוכם

מדוע שובבו הבנים משיבה נצחת שורש אמת. זית רענן יפה פרי תואר עזבו ועל שורשי נכרים פורה ראש ולענה יתחקו כי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברות ובדרכיהם אך בחרו ואת בניהם ילמדון ללכת בם כי בלעגי שפה ובלשון אחרת אך ידברו מלבושיהם זרים נכריה עבודתם

הוי בנים חכמים ונבונים בחירי ראשי חכמי. וזקני כל עם ועם אשר מעולם יבחרו ללכת אך בדרך הנערים והסכלים בדרך לא הוא איך יאמרו לנפשם שחי ונעבורה את דרך ד' ציצי תפארה פאת ראשם הלא יכריתו ואת פאת זקנם קודש הלא יגלחו. ואת בריתו הפרו מאנו לשמוע דברי ד' שכחו אל מושיעם ואת מקומם קודש מאין יבאו ולמועד קץ לא יזכרו ולא יעלו על לב לעולם

טח מראות עיניהם מהבין לבותם כי הנה כחולה אשר תגבר עליו חליו למאד לכן יכסוף אך לטרוף מאכלים הערבים והנעימים לחכו כמדומה בעיניו כי זה ורפא לו והוא רע ומר לחליו. כן איפה האיש המשומם והמשתגע הזה מלך בלהות הוא הרודף אחר תאות לבו אשר עוניו כלפידי אש מסביב על כל מחמדי העין ועל כל אשר בקצה תבל מהון ועושר והתאוה והכבוד עד בלי יוכל מצא די רוחה בלבבו כי אך זה הדרך ילך בו ישכון אור הצלחה לרגלו ולא ידע אתו כי אך זה